במחשבה תחילה לפרשת ויחי: תזכור טוב - אלו לא המכנסיים שלך!

"אם יש לך בכיס אחד של המכנסיים 2,000 שקלים", שואל מרצה בקורס העשרה וקידום מטעם העבודה את אחד העובדים, "ובכיס השני של המכנסיים יש 4,000 שקלים - מה זה אומר עליך?".

- "זה אומר שלבשתי מכנסיים שאינם שלי"...

* * *

כמה פעמים קרה לכם שהייתם בטוחים בפרט כלשהו, עד כדי שהייתם מוכנים לסכן בשבילו אפילו משהו שחשוב לכם מאוד, וברגע האמת הסתבר לכם שטעיתם?

האמת היא שהדבר תלוי ברמת הביטחון העצמי, במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב - תלוי בגאווה...

רבבות אותיות נכתבו בפרשת שיכול ידיו של יעקב על ראשם של אפרים ומנשה, שיכול שיוסף התאמץ למנוע אותו אך לא הצליח. "ידעתי בני, ידעתי", אומר יעקב ליוסף. למרות הידיעה שמנשה הוא הגדול - יש סיבה להקדמתו של אפרים.

אבל מספר פסוקים קודם לכן, כאשר יעקב מברך את יוסף, הוא מעניק לו את הבכורה והופך את מנשה ואפרים ליורשים בחלוקת הארץ. "אפרים ומנשה - כראובן ושמעון יהיו לי".

גם כאן, אפרים קודם למנשה. אבל כאן, יוסף שותק. הוא לא מנסה להעיר לאביו שהוא הפך את הסדר.  מדוע?

"שכחנו להגיד 'משיב הרוח ומוריד הגשם'", התנשפו שני היהודים - האחד חסיד והשני מתנגד - בבואם לפני הרה"ק רבי אברהם מסוכטשוב, בעל ה"אבני נזר". "מה הדין, האם אנחנו צריכים לחזור ולהתפלל שוב?".

באותה עת - בשנים שאחרי פטירת חותנו, השרף הקדוש מקוצק - טרם כיהן ה"אבני נזר" בסוכטשוב, אלא בקראשנוויץ, וטבעו עדיין לא יצא בעולם ברום גדלותו.

"אתה", פסק רבי אברהם לחסיד שעמד לפניו, "לא צריך לחזור. ואילו אתה", פנה רבי אברהם למתנגד, "צריך לחזור ולהתפלל".

יצאו שני השואלים מבית המדרש ופנו כל אחד לדרכו. כל אחד מהם סיפר לחבריו על המעשה המעניין שאירע לו. הצורבים הצעירים בבתי המדרשות ניסו לאמץ את כוחם למצוא סברה שתצדיק פסק דין משונה שכזה, והגיעו למסקנה שחלילה פסק ה"אבני נזר" שלא כדין. משום שהוא עצמו נמנה על החסידים - פסק לחסיד בשונה ממה שפסק למתנגד...

מספר אברכים עטו רוח קנאה, מיהרו לבית מדרשו של רבי אברהם ותבעו לדעת מהו המקור לפסק שלו.

ה"אבני נזר" שמע את טענתם וביקש שיביאו לפניו "שולחן ערוך". משהובא הספר, פתחו בסימן קי"ד, סעיף ה', והראה את מקור הדין: מי ששכח לומר בימות הגשמים "משיב הרוח ומוריד הגשם" - מחזירים אותו. ודווקא בתנאי שלא הזכיר טל, אבל אם הזכיר טל - אין מחזירים אותו.

"החסיד מתפלל בנוסח ספרד, שבו מזכירים 'מוריד הטל', לכן אינו צריך לחזור ולהתפלל. אולם המתנגד - שמתפלל בנוסח אשכנז (המקורי), לפיו אין מזכירים 'מוריד הטל' (רמ"א שם, סעיף ג') - הרי שעל פי הלכה צריך הוא לחזור ולהתפלל"...

כאשר הודיע יעקב אבינו "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" - מבאר הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ה"העמק דבר" - היה סבור יוסף שהסיבה שאביו הקדים את אפרים הקטן למנשה הגדול, היא כדי להעניש את ראובן שניטלה ממנו הבכורה ולהשוותו לאפרים הצעיר.

אולם כאשר שיכל יעקב את ידיו ובירך את אפרים הצעיר ביד ימין ואת מנשה ביד שמאל, נזעק יוסף ורצה לשנות את הסדר. אולם יעקב משיב "ידעתי, בני ידעתי". שום דבר לא נעשה בטעות, לכל דבר יש סיבה והכל מכוון בדווקא.

* * *

יש לזכור את הלקח של שתי הפעמים שהקדים יעקב את אפרים למנשה.

פעמים ששומע יהודי הוראה מרבו, או בשם גדולי ישראל, והוא מבצע זאת משום שהוא "מבין" למה. אך במקום שאינו מבין מדוע הורו גדולי ישראל כך וכך - הוא מבקש "לסדר" את הדברים מחדש כפי שנראה בעיניו.

יעקב אבינו עומד לפני שלושת אלפי שנים ומבהיר: אלו "לא המכנסיים שלך". אתה לא מבין, לא את הפעם הראשונה ולא את הפעם השנייה. "ידעתי בני, ידעתי". לא רק שאין כאן טעות, אלא שזה בכלל לא ברמת החשיבה שלך. יש כאן שיקולים רחבים בהרבה, חשיבה זכה יותר וצפייה למרחקים גדולים יותר...

אם נזכור תמיד שגם כאשר הורו לנו רבותינו "אפרים לפני מנשה" ואין לנו מושג למה, אבל כך צריך להיות - הרי זו ברכה גדולה עבורנו: "בך יברך ישראל - ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"...