האם בעלי אכן מתאים לי?

דניאל גילברט מאוניברסיטת הרווארד חוקר לא פחות מאשר את השאלה: "מה גורם לנו לאושר". מחקרו התפרסם בניו יורק טיימס ופורסם ב"הארץ" (10.10.03). במסגרת מחקרו ערך גילברט את הניסוי הבא:

גילברט ביקש מקבוצת סטודנטים בכיתת הצילום בהרווארד, שכל אחד יבחר מתוך כלל התמונות שצילם את שתי התמונות האהובות עליו ביותר. מבין שתי התמונות הנבחרות, הוטל על כל תלמיד לבחור את התמונה הטובה ביותר, ולמסור אותה למרצה.

לחלק מחברי הקבוצה נאמר שבחירתם היא סופית ובלתי ניתנת לשינוי. לאחרים נאמר, שבעוד חודש ימים יוכלו – אם ירצו - לשנות את בחירתם ולהחליף בין התמונות.

במחקרו בדק גילברט את רמת שביעות הרצון של הסטודנטים מבחירתם, והנה התברר, כי אלו שהייתה להם האפשרות לשנות את החלטתם, לא היו מרוצים מהחלטתם. לעומתם, הסטודנטים אשר לא ניתנה להם הזכות לחזור בהם ולשנות את בחירתם היו שלמים עם החלטתם ומרוצים מהתמונה אותה בחרו.

הניסוי של גילברט מטיל אור על תופעה המוכרת לרבים מאתנו: "האדם ניחון במנגנונים פסיכולוגיים, הגורמים לו להיות מרוצה אחרי שעשה צעד כלשהו. דווקא אם הוא יודע שמהלך זה סופי ומוחלט, הוא נוטה לקבל אותו ולהחליט כי נהג בדרך הנכונה. לעומת זאת, היכולת לשנות בכל עת את המצב גורמת לאדם לשגות בחלומות של 'יכול להיות טוב יותר', ולכן הוא אינו מרוצה".

ניתן להקיש ממסקנה זו לשאלת הגירושין: כאשר אנו מתחתנים תוך ידיעה מתמדת המקננת בלבנו שיש באפשרותנו לשנות את מעמדנו בכל עת, מתלווה לנישואין אלו חוסר שביעות רצון ונטייה לחשוב שוב ושוב, שאולי אם נשנה את החלטתנו יהיה לנו טוב יותר. מצב זה מונע מאתנו להיות מאושרים ומרוצים מהחלטתנו בבחירת בן/ת זוג הנוכחי/ת, וכאשר איננו מאושרים מנישואינו, אך טבעי הוא שננסה לשפר את מצבנו, ועל כן אחוזי הגירושין עולים.

באופן כללי, השאפתנות והרצון לשפר את איכות החיים ולהשיג כמה שיותר, היא תכונה חיובית. תכונה אשר אלמלא היא, היינו נמצאים עדיין אי שם בעבר, כותבים באמצעות יתדות.

אולם מי שממשיך/ה לשאוף/לפזול על בעל/אישה אחרים, או חושב מתחילה על האפשרות להתגרש, במקום לומר לעצמו/ה "זה מה שיש לי לעולם, לעולם!" - הריהו דומה לאדם הקונה מכונת כביסה, או כל כלי שימושי אחר, וגם אחרי שסיים את קנייתו והמכונה עובדת בבית לשביעות רצונו, ממשיך הוא לנסות למצוא דגמים טובים יותר, משווה את קנייתו לקנייה של אחרים או מטיח את ראשו בקיר ואומר "כמה חבל, בחנות אחרת הייתי יכול למצוא מכונה כזו במחיר זול יותר".

לעומת זאת, אדם היודע להחליט, לעשות, ולדעת ש"זוהי בחירתי, ואני מרוצה ממנה", הריהו מאושר ושמח על בחירתו... ובפרט המאמין שמה' אישה לאיש, והיא אכן בת זוגי.

כאשר אנו נכנסים לקשר נישואין כשבלבנו מנקר בדל מחשבה ש"אני מתחתן, אבל אם לא אהיה מרוצה, תמיד יש אופציה לצאת מזה", אזי אפילו אם מתחתנים ברצינות, מאחר שאנו מלווים בהרגשה שניתן לפרק את החבילה בכל רגע נתון, לא ניתן לבנות קשר מהותי.

זאת מפני שבניית כל קשר(!) כרוכה בהתגמשות ובשיפור תכונות. אפילו "מלאך" ו"מלאכית", יפהפיים ומושלמים, לא יוכלו להיות מאושרים בחיי נישואין אם לא יתאימו את עצמם אחד/ת לשני/ה, ומובן שההתגמשות וההתאמה לבן/ת הזוג דורשים השקעה ומאמץ. כאשר האפשרות לברוח מהעסקה – קרי: להתגרש - קיימת וזמינה, אנו בוחרים לא להתאמץ ולבוא לקראת בן/בת הזוג, משום שבתודעתנו מונחת אפשרות קלה יותר לפתרון הבעיה.

זה דומה לאדם העומד לרכוש דירה, ובינתיים גר בשכירות. כבכל דירה, גם בדירתו יש אי אלו ליקויים או דברים שאינם מתאימים לו, ואף על פי שאלו בעיות אשר ניתן לפותרן ללא מאמץ רב, הוא מזניח אותן, בגלל שבלבו מקננת המחשבה "ממילא אני עומד להחליף דירה בעוד זמן מה, חבל להשקיע". כך, בינתיים הוא לא מרוצה מהדירה בה הוא חי. גם הרואה את אפשרות הגירושין כמוצא זמין, אינו מתמקד בהשקעה ואינו בונה את קשר הנישואין.

אם מתחתנים מתוך מחשבה ש"אם יש קשיים מפרקים את החבילה", אזי החבילה מעולם לא נקשרת, שהרי במקום להשקיע בלהתאים את עצמנו זה לזו, נוח וקל יותר להתגרש ולהתחתן מחדש. וכפי שאומר המוכר בחנות: " זול יותר לקנות חדש מאשר לתקן".

אישה אינה מכונית, ואיש אינו מחשב. במחשב ובמכונית מהות הקשר שלנו היא שימוש במכשיר גרידא. לעומת זאת, קשר נישואין הוא חיבור והתקשרות נפשית הדדית. קשר זה נבנה אך ורק על ידי החיכוך המתמיד בין בעלי אופי שונה, ועל ידי היכולת של בני הזוג להתאים את עצמם. דווקא ההקרבה והנתינה ההדדית הם אלו שנותנים את העוצמה של "חיים בשניים", ואם נברח מההקרבה ההדדית ומההתמודדות, לעולם לא נחווה קשר נישואין אמתי.

אך אם לא נחליט כי אנו "סופית בעסק" ומוכנים להתאמץ בשביל להעלות את הרמה של חיי הנישואין שלנו, החיים עלולים לזרום להם כבמעגל הקסמים דלהלן:

א. מתחתנים - יודעים שישנה אפשרות להתגרש.

ב. כיון שאפשר להתגרש, לא טורחים לראות את הטוב שיש לנו.

ג. כמו כן, כיוון שאפשר להתגרש לא משקיעים בנישואין.

ד. מתגרשים – יודעים שישנה אפשרות להתחתן.

וחזור חלילה. המפחיד במעגל זה הוא שככל שמתגרשים יותר, כך עולה הסיכוי להתגרש יותר. שהרי ככל שהגירושין קלים ומקובלים יותר, אנו נמהר לבחור בהם כאפשרות, ונתגרש. או אז יעלה מספר הגירושין, וכך הלאה. בשורש העניין יש להאמין שבורא עולם רוצה אך טוב בשבילנו, ו-40 יום לפני יצירת הוולד מכריזין "בת פלוני לפלוני", והוא אכן הבחירה הטובה ביותר עבורי.

לסיום, סיפור מהעיירה. בני זוג באו לבית הדין להתגרש. היא אינה יכולה לסבול אותו, ונראה שההתייחסות שלו הדדית. עורך הרב את הגירושין, והבעל והאישה נפרדים לדרכיהם. חולפות מספר דקות, ושני הגרושים הטריים חוזרים לבית הדין. "מה קרה שוב?", שואל הרב, והאישה עונה לו: "דיברנו, וראיתי שבתור בעל בנישואין שניים, הוא לא גרוע כל כך".

אולי במקום להגיע לבית הדין ולצאת למסע חיפושים חדש, שיגרור מסעי חיפוש נוספים, משתלם לבחור בדרך טובה בהרבה. במקום לחפש מעלות ותכונות טובות במישהו אחר, פשוט להחליט שאנחנו חיים יחד לעולם, ולהתמקד בחיפוש מעלותיו של בן/ת הזוג.

את הבעיות ננסה לפתור בתוך המערכת ולא ננסה מיד לפרק אותה – אחרת מה המשמעות של מוסד הנישואין?

אולם אין באמור כדי להשאיר קשיים. על מקומם ניתן להתייעץ ולקבל הכוונה ועוד במחלקת שלום בית.

לפניות למחלקת שלום בית חייגו: 073-2221310