"די, יעל, אל תתרגזי, כבר מסיימים". 5 משלים למחשבה

"שיחת נפש" עם בורא עולם

אני:  ה', אפשר לשאול אותך שאלה?

אלוקים: בוודאי!

אני: מבטיח שלא תתרגז?

אלוקים: אל תפחד.

אני: מדוע נתת לכל כך הרבה דברים לקרות לי היום?

ה': למה אתה מתכוון?

אני: ובכן, זה התחיל עם זה שלא קמתי בזמן.

ה': כן...

אני: הרכב לא הניע כי נגמר לי המצבר והייתי צריך שמישהו יעזור עם כָּבלים.

ה': אוקיי...

אני: בארוחת הצהריים, הביאו לי את המנה הלא נכונה, ועד שתיקנו לי את ההזמנה, כבר הייתי חייב ללכת ולא אכלתי.

ה': תמשיך...

אני: כשיצאתי מהמשרד, באתי לענות לטלפון הנייד ובדיוק הוא נפל ונשבר.

ה': מה עוד?

אני: ובנוסף כשבאתי הביתה כל מה שרציתי זה להירגע מהיום הנורא עם המכשיר החדש שקניתי לעיסוי רגליים וגיליתי שמכרו לי אותו בלי כבל חשמלי!

ה': אני מבין.

אני: שום דבר לא הסתדר לי היום. רק צרות! למה עשית לי את זה, אלוקים?

ה': אסביר לך, בן יקר שלי.

מלאך המוות הגיע לביקור במיטתך הבוקר, ונאלצתי לשלוח את המלאכים שלי להילחם בו. לכן נתתי לך לישון בזמן הזה.

לא נתתי לרכב שלך להניע, בגלל שבדיוק בשעת היציאה שלך, עבר נהג שיכור שחזר מבילוי בנתיב בו אתה נוסע, והוא היה פוגע בך.

עובד המסעדה שהכין את המנה שלך היה חולה, ואם היית נדבק, היית סובל ומפסיד ימי עבודה שאני יודע שאתה צריך.

האדם שאיתו עמדת לדבר בטלפון היה הולך לשקר לגבי כל מה שאמרת לו וגורם לך נזק רב, לכן העדפתי שלא תענה.

אה, ולגבי מכשיר העיסוי... המכשיר הספציפי שקנית, היה עם תקלה פנימית. לו היית מחבר אותו לחשמל, היה נהיה קצר בכל הבית והיית נמצא בסכנת התחשמלות חמורה.

אני: וואו, לא חשבתי על כל הדברים האלה. אני מצטער שפקפקתי בך והתלוננתי מבלי לחשוב שאולי יש סיבה לכל דבר... תודה רבה ה' על ששמרת עלי והצלת אותי היום מכל הדברים הרעים שהיו יכולים לקרות לי.

ה': זה בסדר, אין לך על מה להתנצל או להודות. מה שחשוב, הוא שלמדת שאני אוהב אותך ושומר עליך. ועכשיו אתה יודע שאני לא עושה שום דבר בלי סיבה ויש לי את הדרך שלי לבצע את התוכניות שלי...לטובתך!

חברים, שיחות כאלה מתרחשות עם בורא עולם בכל יום, רק שאנו לא מצליחים לשמוע את "הצד שלו" בשיחה. עם קצת סבלנות ואמונה, נבין כי גם כשנדמה לנו שהוא מתעלם, הוא מקשיב היטב ובסופו של דבר, הדרכים שלו יתבררו לנו בהמשך הדרך... זכרו, כל מה שקורה, קורה לטובה, גם אם זה נראה לנו אחרת!

(צילום: shutterstock)

"מה שלא קונים למטה – כבר אי אפשר לקנות למעלה"...

לאוזניו של קבצן עני שפרנסתו היתה דחוקה עד מאוד, הגיעה שמועה שישנה הזדמנות פז להרוויח סכום כסף נכבד בארה"ב.

הקבצן אסף וצירף פרוטה לפרוטה, עד שהצליח לצבור סכום כסף נכבד שבאמצעותו יוכל לרכוש כרטיס טיסה הלוך ושוב לארה"ב, וגם יישאר לו מספיק לצורך שהותו שם במשך מספר ימים. היום המיוחל הגיע, הקבצן, שזו לו הטיסה הראשונה בחייו, עלה במדרגות המובילות אל תוך המטוס. נכנס והתיישב במושב הראשון שנקלע לידו, בחושבו שדרכו של מטוס כדרכו של אוטובוס, אך לא ידע הוא שהמקום שבחר לשבת, לא היה פחות מאשר במחלקה הראשונה.

מיד כשהתיישב על מושבו נפלטה מפיו אנחת רווחה. מעולם לא זכה לחוש נוחות שכזו, בשום מושב או ספה שישב עליהם אי פעם. לאט לאט החל להכיר את כל מנגנוני הנוחות המותקנים לרווחתם של הטסים במחלקה הראשונה. החל מהמזגן המיוחד, הנעימות המיוחדות המושמעות באוזניות המותאמות לכל נוסע, המושבים והידיות המתכווננות. הכל היה בשבילו חדש וכעין חלום.

פסגת הנאותיו בטיסה זו הגיעה לשיאה בזמן חלוקת ארוחת הצהריים. האוכל המהביל וריחו הנודף עשוהו כשיכור, סעודה מעין זו לא טעם מעולם. והנה, אך קיבל את מנתו וכבר היה ראשו ורובו טמונים בתוך צלחתו.

כאשר הגיעה הדיילת וביקשה ממנו באדיבות לראות את כרטיסו, מה גדולה הייתה תדהמתו כשהודיעה לו שמקומו אינו אלא בירכתי המטוס, במחלקה הפשוטה. ידידנו לא איבד את עשתונותיו. על חוויה כה מיוחדת אינו מוכן לוותר בשום אופן. הוא החליט בהחלטה נחושה שאת כל הכסף ששמר להוצאות הדרך מוכן הוא להשקיע בשביל להמשיך בטיסה מיוחדת זו.

פנה הוא לדיילת ואמר לה: "הנני מבין שטיסה במחלקה זו עולה שלושת אלפים דולר, הנה לך אלפיים דולר נוספים מלבד האלף שכבר שילמתי, ואני מבקש שתאפשרו לי להמשיך את טיסתי במחלקה זו". או אז ענתה לו הדיילת: "אנו מצטערים, אך מה שלא קונים למטה, כבר אי אפשר לקנות למעלה...".

רבותי! כאן, למטה, בעולם הזה יש בכוחנו לאגור מצוות ומעשים טובים, דקה נוספת של לימוד תורה, רגעים של מחשבה, אמונה, מעשים נפלאים של התגברות על היצר. זכרו תמיד: מה שלא קונים למטה – כבר אי אפשר לקנות למעלה"...

כל זמן שהנשמה בתוך הגוף, היא יכולה להתחזק, להתעלות, לתקן את עצמה ולקבל על כך שכר. ברגע שאדם עוזב את העולם (וכולנו נעזוב) ומגיע לעולם האמת, הוא ירצה לתקן, לשנות אבל לא תהיה לו אפשרות עוד לתקן, וחבל...

יעל

איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אמא וילדה בת שלוש, שישבה בתוך עגלת הקניות.

כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות, והאם אמרה: "לא!".

הילדה התחילה ליילל ולצעוק ולהקים מהומה, אבל האם שמרה על שלוות רוחה, ורק אמרה בנחת: "או-קיי, יעל, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות, תיכף נסיים כאן, אל תתרגזי, רק עוד טיפה".

הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה. תוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים.

האם סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האם לא איבדה את העשתונות: "די, יעל, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה. עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה".

כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה במסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק.

כשאמה השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות, והאם דיברה בקול רגוע ושקט: "יעל, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן. חמש דקות ואנחנו בחוץ ואז ניסע הביתה, ותוכלי לחטוף את התנומה שאת זקוקה לה כל כך".

האם גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה. האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל שהתרחש יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו ואמר לה: "תסלחי לי, גברתי, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך. אני חייב להחמיא לך על הדרך שבה התנהגת עם יעל הקטנה".

נתנה בו האם מבט מחויך, ואמרה: "לקטנה קוראים תמי. אני יעל"...

אחת המידות הקשות ביותר לתיקון, ביחס לשאר המידות, היא מידת הכעס. הכעס המתלהט משבש את החשיבה ושיקול הדעת, עד שהכועס עלול שלא לשלוט בעצמו ולבצע ללא מחשבה פעולות קשות ומזיקות שאינו מעוניין בהן.

אולם החפץ באמת להשתנות מטיפוס רוטן וכעסן לאדם שליו ורגוע, מתוך ידיעה כי יהיה עליו להשקיע בכך מאמץ מחשבתי ואימון מעשי (כמו יעל בסיפור), יכול בהחלט להשתנות בדפוסי התנהגותו ולהפוך לאדם רגוע, שליו ושמח יותר, ויתקבל בברכה בקרב כל מכריו אשר יתענגו מעתה לשהות בחברתו. ובעיקר, הוא יהיה מעתה אדם מתוקן יותר במהות אישיותו...

(צילום: shutterstock)

החיים קצרים מכדי להתעסק בזוטות

כשהייתי ילד, אני זוכר שאמא שלי אהבה לאפות לחמניות מפעם לפעם.

ערב אחד זכור לי במיוחד, כאשר היא הכינה את הלחמניות. היה זה לאחר יום ארוך וקשה בעבודה שלה, והלחמניות שהיא הכינה נשכחו בתנור ונשרפו מעט.

באותו ערב הניחה אמא מול אבא שלי צלחת ובה הלחמניות שנשרפו לה באפייה, ולצד הצלחת הניחה כוס תה.

נראה לי שאבא שלי לא שם לב ללחמניות השרופות. הוא חייך אל אמא שלי, הפנה מבטו אלי ושאל אותי איך היה היום שלי בבית הספר. אני לא זוכר מה אמרתי לו באותו ערב, אבל אני זוכר ששמעתי כיצד אמא שלי מתנצלת בפני אבא שלי על שריפת הלחמניות.

לעולם לא אשכח מה הוא ענה לה: "אשתי היקרה, אני אוהב לחמניות השרופות...".

מאוחר יותר בלילה, כאשר הלכתי לתת לאבא נשיקת "לילה טוב", שאלתי אותו אם הוא באמת אוהב לחמניות שרופות.

הוא עטף אותי בזרועותיו ואמר: "החיים קצרים מכדי להתעסק בזוטות... על אמא שלך עבר יום ארוך וקשה בעבודה והיא באמת עייפה מאוד, ולמרות זאת היא טרחה, עמדה על הרגלים והשקיעה. וחוץ מזה, לחמנייה שרופה מעולם לא הזיקה לאף אחד!...".

חברים, אהבו את האנשים המתייחסים אליכם בחיוב, גם אם לדעתכם טועים. עלינו להזכיר לעצמנו שהחיים קצרים בשביל לבזבז אותם על מריבות וכעסים. אנחנו צריכים לשמוח וליהנות מכל רגע בחיים האלו. זכרו, שלום ואחווה שווים הרבה יותר...

לתקן את העולם

מדען אחד ישב ועבד, כשלפתע ניגש אליו בנו בן ה- 7, נחוש לעזור לו בעבודתו.

המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך למקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה. הוא תלש מאיזו חוברת דף עליו הייתה תמונת הגלובוס כשהוא מחולק לארצות. בתנועות מספריים זריזות הוא גזר את הדף לאורך ולרוחב בחתיכות לא שוות, ונתן לילד, יחד עם גליל נייר-דבק.

"כשתסיים להדביק את מפת העולם", אמר האב לבנו, "תבוא להראות לי". האב חזר לשרטוטיו, כשהוא בטוח שיהיו לו כמה שעות שקט. אבל עשרים דקות לאחר מכן הגיע הזאטוט: "אבא, סיימתי"...

בהתחלה לא האמין המדען: "זה לא ייתכן שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה". אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת.

להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, וכל החתיכות היו במקומן.

"איך עשית את זה? "שאל המדען את בנו, "הרי אתה לא מכיר את מפת העולם". הבן מהנהן. "אז כיצד הצלחת להרכיב אותה תוך זמן כה קצר ובהצלחה מדויקת?".

"אבא", ענה הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מהחוברת, ראיתי שבצדו השני התנוססה צורת גוף אדם. אני הרי יודע היכן הידיים והרגליים, מיקום איברי הפנים ומרכז הגוף. החלטתי להפוך את החלקים כולם, ולהדביק את דמות האדם שאני מכיר".

"כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי את הנייר המודבק וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם"...

אם אתה רוצה לתקן את העולם, לתקן את החברה, את המשפחה, לתקן את בן/בת הזוג, את הילדים, תתחיל קודם כל לתקן את עצמך. תעבוד על המידות, תלמד איך לכבד את הזולת, תרבה באהבת ישראל, תגרום לכך שדעת הבריות תהיה נוחה ממך, ומתוך זה שתהיה מתוקן בעצמך, תשמש דוגמה יפה למשפחה. משפחתך תקרין זאת כלפי העיר, העיר תשפיע על כל המדינה, וכך המדינה תהיה סמל למופת עבור כל העולם...".