מְקוֹם אָהֳלֵךְ, פרק כ"ג: מצוד

לפרק הראשון, "אנדלוסית בקומה העשרים", לחצו כאן.

לפרק העשרים ואחד, "בחירות", לחצו כאן.

לפרק העשרים ושניים, "הרהורים", לחצו כאן.

"אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר" (שיר השירים, ב', ט"ו).

"מסרת לשועל את החבילה?".

"חיובי".

"עבודה טובה", מחייך ברק. "הוא שאל שאלות?".

"לא יותר מדי. המתנה שלך מצאה חן בעיניו מאוד".

"השתדלתי לקנות לו את הטוב ביותר. רק המצית עלה לי ארבע מאות דולר, מדגם יהלום". ברק היה גאה ביכולת שלו להתאים את החפצים בהם השתיל את מכשירי ההקלטה הזעירים לאופיו של אובייקט המעקב התורן אחריו נדרש לרגל.

"סומך על הטעם שלך, אדוני", פולט השליח הצעיר בחנופה גלויה ושולף מכיסו את אישור המסירה החתום על ידי מקבל המשלוח, כהוכחה לכך שביצע את שליחותו נאמנה.

"קיי-אם. יפה יפה... אני רואה שהבחורצ'יק החלקלק שלנו סיגל לעצמו חתימה אמריקאית. עכשיו רק נותר לקוות שהוא יעשה שימוש במתנה", מעיר ברק תוך שהוא מתעד במחשבו המוצפן את ביצוע המסירה תחת תיקיית "שועל".

"ראיתי אותו מבעיר בה סיגריה", מנדב השליח מידע מועיל.

"טוב מאוד", אומר ברק בקול שקט ומחוספס. "אתה בטוח שהוא קנה את סיפור הכיסוי?", הוא שואל בשקט אגבי ומוזג לעצמו קפה לוהט היישר מהפינג'אן הרותח, מקנה לבן שיחו עוד כמה שניות של חסד לשחזר את רגעי ביצוע המסירה.

"נראה שכן. המכתב המצורף די עשה את העבודה", משיב השליח במבטא רוסי קל המסגיר את מוצאו.

"יש משהו נוסף שאני אמור לדעת?".

"בערך", משיב השליח בהיסוס קל ונושך את שפתו התחתונה. "אחרי שהתרחקתי מעט היה נדמה לי שהוא מבעיר את ההקדשה".

ברק מכווץ את עיניו וקמט קל נוצר בין גבותיו, עדות לסחף המחשבות הממלאות את מוחו. "הבנתי", הוא פולט לבסוף. "הוא שונא אותה, זה ברור".

"את מי?".

"את הצרעה כמובן", עונה ברק את התשובה שאמורה להיות מובנת מאליה, ועננת עצבנות קלה מתהווה סביב רקותיו. "אלכס, אני צריך אותך חד בשעות הקרובות. אין לנו מקום לטעויות".

"אין בעיה, אדוני. פשוט לא הייתי בטוח ש...".

" – אני ברור?".   

"חיובי".

"מצוין. אני רוצה שתפעיל את צוות הציתות בשמונה משמרות לפי נוהל מעקב מלא, ותעדכן אותי על כל התרחשות חריגה, בעיקר בעניינים שקשורים לצרעה", מורה ברק בקוצר רוח. "השועל חמקמק, אבל יש לי הרגשה שנצליח ללכוד אותו הפעם".

*  *  *

ההיחלצות המפתיעה מציפורניהן המעופשות של זוג העצורות העניקה לרות מרווח נשימה קצר; אבל המחשבה כי מעבר לדלת שלכיוונה היא צועדת עתה אורב יצור האופל ממנו ניסתה לברוח, שבה ומאיצה את קצב פעימות לבה.

איך הוא הצליח לעלות על עקבותיה? זאת לא תדע. אבל מה שבטוח הוא שהיא מעדיפה לשוב כעצירה לתא של אתי וסלימה, כשידיה מהודקות זו לזו באזיקי פלדה כואבים, מאשר לכבול שוב את חייה אל נחש הפתן החלקלק שזה עתה השתחררה מאחיזתו החונקת.

האדרנלין מוסיף לגעוש בדמה עם כל צעד. ארבעה מטרים בלבד מפרידים בינה ובין התמודדות הצפויה לה עם תוצאותיו המצערות של מבצע הבריחה שלה.

מה היא לא הייתה נותנת כעת כדי לשפשף את עיניה ולגלות שתרחישי השעות האחרונות אינם אלא חלום בלהות חולף? ואולי יקרה נס כלשהו, והיא תגלה שלא קובי מימון הוא הממתין לה, אלא אמה האוהבת. כן! ייתכן שמישהו עדכן את אמה על דבר מעצרה, והיא הגיעה לכאן כדי לשחרר אותה בערבות.

תקווה רכה חודרת לתוכה, ומבריחה את חששותיה הקודמים. אם אכן אמה היא שממתינה לה בחדר הביקורים, אולי בכל זאת המציאות אינה קודרת כל כך.

"את מוכנה להזדרז?", רודה הסוהרת ברות והודפת אותה לכיוון הדלת.

"את מכאיבה לי!", מעיזה רות לומר, ובהחלטה של רגע מחליטה לגייס את כישוריה המקצועיים ולהעמיד את הסוהרת על מקומה. "אם אצא מכאן – ואני מאמינה שאצא בקרוב – לא אהסס לעשות שימוש בסמכותי כעורכת דין ולעדכן את הממונים עליך כיצד את מפרה הוראות החוק שמחייבות להחזיק עצור בתנאים הולמים מבלי לפגוע בכבודו".

איומיה המרומזים של רות עשו רושם מסוים על הסוהרת. "בסדר, תירגעי. לא התכוונתי להכאיב לך", אמרה בהתגוננות ושחררה את ידי העצורה מכבליה. "יש לך ארבע דקות. אמתין לך כאן".

*  *  *

"החדשות הרעות הן שאיבדנו את עקבות המאזדה".

"אני מקווה בשבילך שיש גם חדשות טובות בצנרת", יורה דמותו הכהה של קובי מתוך עננת אדי הטבק הסמיכים החגים סביבו.

"לפני שעה איציק דיווח לי שהיא עצורה בחשד לסחר בסמים מסוכנים, בדיוק לפי התוכנית".

חיוך זדוני ניבט מאחורי הסיגריה הבוערת הטחובה בין שפתותיו. "תפוס", השליך קובי חפיסת שטרות לעבר בן שיחו. "שליש עבורך, ואת היתרה תעביר לאיציק כהוקרה לטרחתו למעננו. את המחצית השנייה תקבלו במעמד הגשת כתבי האישום נגדה".

"בסדר מבחינתי", מביט האיש כמהופנט במקבץ השטרות הכתומים. "מה הצעד הבא, בוס?".

"אני יוצא לכלא. תעדכן את איציק שאגיע בתוך שעה, ותדאג שהוא יסדר לי אישור כניסה. אני מתכוון להקליט אותה כשהיא מודה בגניבה מהמעסיקה. עם שני אישומים שכאלה, מובטח לה שתירקב בכלא לכמה שנים טובות". קובי שולף את המצית היוקרתית שקיבל הבוקר, ומבעיר באמצעותה סיגריה נוספת, השלישית מאז נכנס עוזרו האישי לחדרו האפלולי. "בעוד יממה אני יוצא ללונדון. עלינו לסגור קצוות, ומהר".