כך נמנע את הטרגדיה הבאה: המצווה שאולי שכחנו

הסיבה העיקרית ליציאת עם ישראל לגלות ולחורבן הבית היא חטא לשון הרע. כותב החפץ חיים כי  "כל סיבת גלותינו עתה הוא העיקר בגלל מעשה המרגלים, שהוציאו דיבה על הארץ".

מאז החורבן ועד ימינו, צרות גדולות נגרמו בשל חטא זה. "ועוד כמה רעות עד אין מספר השיגונו על ידי חטא החמור הזה. כי גם כל חכמי ישראל שנהרגו בימי שמעון בן שטח, גיסו של ינאי המלך, על ידי ינאי, היה גם כל על ידי רכילות. והריגת התנא ר' אלעזר המודעי שהיה גם כן סיבה לחורבן ביתר, היה גם הכל על ידי רכילות".

בתלמוד בבלי: "אמר רב יהודה אלמלא לא קבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו".

עוד מובא שם: חטא זה גורם לכך שהתפילות אינן מתקבלות. כך כתוב בזוהר: "מי שיש בו לשון הרע אין תפלתו נכנסת לפני הקב"ה, כי מתעורר עליו רוח הטומאה". עוד מצויין כי חזרה בתשובה על חטא זה, מועילה לקבלת התפילות. החפץ חיים מציין כי "על ידי חטא לשון הרע... יהיה לו (לשטן) כח לקטרג עלינו ולא יקובלו תפילותינו למעלה".

חטאי הלשון גורמים למחלות קשות בעולם. במסכת שבת דף לג מובא: "תנו רבנן, אסכרה באה לעולם... רבי אלעזר ברבי יוסי אומר על לשון הרע ... מכה זו, מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה? נענה רבי יהודה ברבי אלעאי ואמר, אף על פי שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך, פה גומר... מכאן נלמד, על לשון הרע נאמר".

הרמב"ם בהלכות תשובה מציין את אלו שאינם זוכים לעולם הבא. ביניהם: "המינים והאפיקורסים... ובעלי לשון הרע..."

ה"פלא יועץ" כותב כך: "לפי חומר שבו וגודל עונשו, ממנו ניקח לידע עד כמה מכעיס את בוראו. ולכן לו בכוח יגבר איש לעמוד על המשמר ולשמור לפיו מחסום, ויעשה עצמו כאילם מלדבר על חברו מטב עד רע. וביותר יגדל הכאב על המדברים בגנות משפחה או בגנות בני העיר או בגנות שבט מישראל, כגון ספרדים על האשכנזים ואשכנזים על הספרדים".

"וידוע מדברי רבותינו, שהקדוש ברוך הוא מקפיד הרבה על המקטרגים על עם ישראל, ואין לך כל עיר ומשפחה ושבט וכל איש שאין בו בר ותבן, ואין עץ בלא עשן, ואין שלם בכל, אלא אחד יחיד ומיוחד יתברך שמו. ואין לאנשים לגנות שום אדם על אשר נמצא בו דבר לא טוב... ואם גדול עונש לשון הרע למדבר על היחיד, על אחת כמה וכמה רעה כפולה ומכופלת למדבר על הרבים".

הזוהר הקדוש מציין כי כאשר אדם יתבונן ויראה את מה שנגרם בעקבות דיבורו, הוא "יימלא פחד ורתת הזיעה מלדבר שום לשון הרע על חברו". הזוהר ממשיל זאת לאדם שיציעו לו להיכנס "אל היכל ה' בעצמו, או לשלוח אחר תחתיו, ולעמוד לפני אדון בריתו ולקטרג על כלל ישראל, ולא יאמר שקר עליהם, רק מה שהוא יודע לאמתו - ברור הוא שאפילו הגרוע שבישראל ימסור את עצמו לסכנה, ולא ישיא את נפשו עוון כזה". מוסיף הזוהר ואומר, כי כן הוא בעניין לשון הרע, שהלשון הרע שאדם מוציא בפיו "הוא עולה למעלה לפני כסא כבודו יתברך, והוא מעורר בזה המקטרג הגדול על כלל ישראל... ולפיכך הזהיר אותנו דוד המלך, עליו השלום, שכשנחפץ לחיות חיי עד בעולם הבא וימים טובים בעולם הזה, שתחילת הכול - לנצור הלשון מרע".

איך חוזרים בתשובה על חטאי הלשון? בעל ה'ארחות צדיקים' מבאר: "לכן אדם שהרגל בלשונו להחניף ולהתלוצץ ולספר לשון הרע ולדבר כזב ודברים בטלים, ועתה הוא רוצה להיכנע ולמנע מזה ולעשות תשובה, צריך לעשות גדר גדולה וחזקה מאד. ומהו הגדר, (1) שיתרחק מאד מחבריו הראשונים שהיה רגיל לדבר עמהם ליצנות וחניפות ולשון הרע ושקר... (2) וצריך להרגיל עצמו בשתיקה מאד מאד... (3) וירבה לישב בחדר לבדו ולעסוק בתורה, (4) ויתחבר עם החסידים שאינם מדברים כי אם מדברי תורה ויראת שמים... ".

על כל אדם לשבת עם עצמו ברגע של יישוב הדעת ולחשוב עם עצמו: עם מי הוא נכשל בדיבורי לשון הרע? האם יש אדם מסוים שעליו הוא נוטה לדבר? באיזה אופן הוא נכשל - האם בטלפון? בעבודה? בקריאה? בכתיבה? בדיבור? כאשר אדם יכיר את עצמו וישים לב מתי הזמנים בהם הוא מועד להיכשל, הוא יוכל להתקדם, לקבל על עצמו קבלה, ולהיזהר מהחטא הגדול.

הימנעות מדיבורי לשון הרע ורכילות מהווה סגולה לפרנסה. רמז לכך ניתן לראות במילה "פרנסה", המורכבת משתי מילים: 'רסן', ו'פה'. לימוד יומי של הלכות שמירת לשון היא סגולה גדולה לשמירה ולהצלחה ופרנסה טובה.

כוחו של האדם בפיו. במה צריך להיזהר אדם בלשונו? מתי הכי טוב לשתוק? הרצאתו המרתקת של הרב דוד ברוורמן:

להלכות לשון הרע, לחצו כאן.