פרקי אבות: על פי ההיגיון, מדינת ישראל היתה אמורה להימחק

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשִּׁירֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים (אבות א', ב').
 

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשִּׁירֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה – מהנשארים לאחר שרוב אנשי כנסת הגדולה נפטרו מן העולם.

הוּא הָיָה אוֹמֵר – הוא היה רגיל לומר. וכך ביאור כל "הוא היה אומר", דלהלן. לפי שבמסכת אבות כתב רבי יהודה הנשיא את הדברים אשר היו שגורים על לשון התנאים, והיו נוהגים לאומרם לבני דורם שוב ושוב, לעוררם להתבונן בהם ולקיימם.

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד – כלומר, זכות הקיום של העולם, עומד על שלשה דברים: תורה, עבודה, וגמילות חסדים.

החמצן הרוחני של הבריאה

עַל הַתּוֹרָה – אין הכוונה על הימצאותו של ספר תורה בעולם, אלא ללימוד התורה בפועל. וכמו שנאמר בפסוק (ירמיהו לג, כה): "אִם לֹא בְרִיתִי [ברית תורתי] יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָֹמְתִּי". וכתב רבי חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" (שער ד פרק יא), שהדברים כפשוטם ממש, שאם העולם כולו יהיה רגע אחד ללא לימוד תורה, מיד חוזר לתוהו ובוהו!

ואף על פי שבמבט ראשון הדבר יכול להיראות מוזר, זהו סוד טבע שקיים בבריאה. שכן דומה הדבר על דרך המשל ליצור מכוכב אחר שאינו יודע מהו 'חמצן' ועד כמה הוא חיוני לבריאה. הרי כאשר יצביעו בפניו על פיל ענק ויאמרו לו שאם במשך דקות אחדות לא יגיע לפיל חמצן, ימות היצור הגדול הזה ויתפורר גופו עד שיהיה שלד עצמות, הדבר ישמע לו לא הגיוני בעליל. אבל כל בר דעת היודע את חשיבות החמצן - אפילו שאינו רואה אותו - מבין מיד שבלי חמצן אי אפשר לחיות.

כך גם לגבי החמצן הרוחני של הבריאה - "דברי תורה" שהאדם הוגה בהם, שללא לימוד התורה, העולם אינו יכול להתקיים וחוזר לתוהו ובוהו, וכפי שגילה לנו בורא העולם סוד טבע זה בתורתו.

זוהי, אפוא, הסיבה ששכרו של לומד התורה כה גדול עד כדי שאמרו ששקולה מצוות תלמוד-תורה כנגד כל המצוות (פאה א, א; ירושלמי שם), שהרי "המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין לז ע"א), על אחת כמה וכמה אדם שהציל עולם מלא, ששמור לו שכר עצום ורב.

מסופר על הגאון מוילנא שבאחד מן הימים כאשר נכנס נער בן שש-עשרה לבית מדרשו, עמד הגאון מלוא קומתו לכבוד הנער. 

לתמיהת הנוכחים מדוע נהג כן, קרא הגאון לנער ושאלו: "אמור נא לי מה עשית אתמול בלילה בשעה פלונית?".

הנער היה מופתע לרגע, ולאחר מחשבה קצרה נזכר והשיב: "הייתי במיטתי אך התקשיתי להירדם, קמתי ולמדתי משניות עד שהתעייפתי וחזרתי לישון".

אמר הגר"א לנוכחים: "ראו נא, בעת שקם נער זה ללמוד, היה העולם פנוי לרגע מלימוד תורה, ורק נער זה היה עוסק בתורה, נמצא שבזכות לימוד התורה שלו ניצול העולם כולו, כיצד לא אקום מפניו?!".

אולם, זאת יש לדעת, שאל לו לאדם לטעות ולומר: הנה בשעה זו יש אלפי לומדים, ומה בכך אם אלמד, הרי העולם יתקיים גם ללא לימוד התורה שלי כרגע. שכן אפילו אם כל ישראל יעסקו בתורה בשעה אחת, עדיין ישנו שכר עצום ורב לכל אחד ואחד מהלומדים על השתתפותו בהחזקת הבריאה. דומה הדבר לאלף מיליארד דולר המתחלק בין אלף אנשים, שעדיין חלק רב יש לכל אחד ואחד מהם.

הנה כי כן, כך בנוי העולם, שאחד משלושת העמודים שעליהם עומד העולם הוא לימוד תורה. אשרי הזוכה לכל הפחות לקבוע עיתים לתורה, לעסוק בה מידי יום ביומו.

חיל האנרגיה הרוחנית

אגב נציין, שזוהי הסיבה שעל אף שהתורה מחנכת את האדם לנתינה והענקה לזולת, מורים גדולי הדור לבחורי הישיבות לשבת ולעסוק בתורה יומם ולילה. משום שעל ידי לימוד התורה העולם מתקיים וללא זה הוא חוזר לתוהו ובוהו, וכמו שיש 'חיל רגלים'; 'חיל תותחנים'; 'חיל אספקה' וכדומה, כך יש חיל אחד בעם ישראל התורם ומעניק שמירה והגנה לשאר החילות. וכמו שכתוב בתהילים (קכב, ב): "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם", וביארו בתלמוד (מכות י ע"א) פסוק זה: מי גרם לרגלינו שנעמוד יציבים בשדה הקרב וננצח במלחמה? – 'שערי ירושלים'. שהיו יושבים בהם ועוסקים בתורה (מדרש רבה במדבר פרשה כב, ב. וראה על כך בהרחבה בספר "מסע אל האמת" עמ' 338).   

דבר זה מסביר גם את הנס הגדול של הקיום שלנו היום בארץ ישראל.

כי הנה כשמתבוננים במפה של המזרח התיכון ניתן לראות כיצד ארץ ישראל קטנה למול גושי ענק של מצרים, סוריה, תימן, עירק, ערב הסעודית וכו'. מדינות גדולות ועצומות אשר לעומתן נראית ארץ ישראל כשכונה קטנה.

על פי הטבע וההיגיון הפשוט, היו אמורות מדינות כה רבות וגדולות אלו אשר הן כה עוינות לנו, לכבוש בקלות ולמחוק חלילה את המדינה הזו מהמפה. כל בר דעת מבין שלקיומנו בארץ אין הסבר טבעי.

הנה במלחמת ששת הימים כאשר מצרים סוריה וירדן וחיילים ממדינות נוספות יצאו להילחם בישראל, עם כוחות רבים של למעלה מ-250,000 חיילים, 2000 טנקים, ו-700 מטוסי קרב, לעומת מספר יהודים קטן ומעט כלי נשק, היה ברור לכל שיהיה חלילה אבדן של רבים מעם ישראל ואפילו לא יהיה זמן לקבור את ההרוגים, לכן חפרו וקידשו גנים ציבוריים בתל-אביב לצורך הכנתם לבית קברות.

והנה עמד כל העולם משתאה לנוכח הניסים שליוו את המלחמה, ועם ישראל ברוך ה' חי וקיים.

אין ספק שזהו מעל לטבע, ובא מכוחה הרוחני של התורה הקדושה, אשר זכות הלימוד בה שומר על עם ישראל ומקיים את העולם.

עבודת כפיים או עבודת הקרבנות?

וְעַל הָעֲבוֹדָה – אין הכוונה לעבודת כפיים, שהרי המשנה עוסקת בזכויות הרוחניות שמקיימות את העולם, אלא לעבודת ה' בכלל ולעבודת הקרבנות בבית המקדש בפרט.

כיום, שאין לנו את עבודת המקדש, התפילה משמשת במקום הקרבנות, ככתוב (הושע יד, ג): "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְֹפָתֵינוּ".לפי שכאשר האדם מתפלל לבוראו, הוא נקשר ומתחבר אליו, ועל ידי כך יורד שפע לבריאה כולה בדומה לפעולת הקרבנות בבית המקדש. כי כן תיקן הקב"ה את הבריאה שעל ידי שהאדם מתפלל, מחבר בתפילתו את כל העולמות הגשמיים לעולמות הרוחניים, ואת כולם לאור האין-סוף ברוך הוא, ומוריד בכך שפע גדול לעצמו וכל הבריאה.

ונרמז הדבר במילה 'תפילה' – אותיות 'פתילה'. שכשם שהפתילה מחברת בין הנר הגשמי לאש הרוחנית, כך התפילה פועלת לחבר בין הנבראים לבורא יתברך.

גמילות חסדים - כיצד?

וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים – ביאור המילה 'חסד' – 'חס-ד', חס על הדל. ואילו המילה 'גמילה' בעלת משמעות כפולה: א. נתינה ב. ניתוק. לפי ששלימות גמילות החסד היא כאשר האדם גומל חסד עם חברו באופן שעל ידי כך מביא להיגמל מהצורך בחסדים. כגון שמעניק לעני ממון וכלים המאפשרים לו להתפרנס בכבוד, מבלי שיהיה מעתה תלוי באחרים.

אמנם גמילות חסד אינה מתבטאת רק בנתינת צדקה ממונית, אלא גם בכל נתינה שיש בה הענקת שמחה או סיפוק צרכיו הנפשיים של זולתו. 

הנה למשל 'הענקת חיוך' בעת פגישת מכר ברחוב, נראית כפעולה פשוטה ולעיתים אפילו חסרת חשיבות. אולם יתכן שבדיוק באותה העת מתמודד אותו אדם עם משבר כל שהוא, ובעת החיוך אליו והתעניינות בשלומו, מפיחים בו רוח-חיים! אין לנו מושג עד כמה הענקנו לו באותה שעה!

כמו כן, יש מי שהמצב הכלכלי שלו מאד קשה, והוא עצמו נתמך על ידי אחרים, ולכן קשה לו לתמוך באחרים ע"י צדקה, אך ביכולתו לקיים את העולם ע"י גמילות חסדים הכוללת התנדבות בארגון חסד או סיוע לזולת באמצעות שיחת עידוד או עזרה פעילה בביתו של חולה.

ישנם אנשים שיוצאים לפנסיה, נשארים בבית בחוסר מעש ומשועממים, ומתחילים לריב עם האישה. שישים שנה לא רבו ועכשיו מתחילים לריב... אבל אם הוא מנצל את הזמן, יוצא ללמוד בכולל המיועד לאנשים בגילו או אפילו משלם לאברך שילמדו תורה, יוצא לפעולות שונות של התנדבות בבתי חולים או בארגוני חסד, או אפילו מקים שיעור תורה או ארגון חסד, הרי הוא גם מתרומם לחיי איכות בריאים וגם תורם ונותן לאחרים, ובכך מקיים מצוות 'גמילות חסדים' ומקיים את העולם.

כך גם כל אדם היושב עם אנשים באירוע כל שהוא, בידו לעסוק בזמן הזה בדברי הבל ופטפוטי סרק שאין בהם שום תועלת, ובידו לנצל את הזמן לדברי תורה או לדברי חיזוק ועידוד, ולתמיכה ולנחמה אם רואה שיש מי שזקוק לכך, ומקיים בזה מצוות 'גמילות חסדים'. שהרי הזמן הוא מצרך יקר, לפי שהוא החיים עצמם. ואשרי הזוכה לנצל כל רגע בחייו, וכמו שאמר שלמה בחכמתו בספר קהלת (ט, י): "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ, עֲשֵׂה. כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה".

מתוך ספרו החדש של הרב זמיר כהן על פרקי אבות. לרכישת הספר, לחצו כאן.