סיון רהב מאיר: המעשים הקטנים שלנו משנים את העולם, עוד מימי יעקב אבינו

שבוע טוב מדאלאס, טקסס. הנה רעיון של הרב אריאל רקובסקי מבית הכנסת "שערי תפילה", לסיום ספר בראשית:"רובנו מדברים עכשיו על הבחירות, באמריקה או בישראל. לכאורה זה הדבר הכי משפיע. אבל בדיוק כעת, בכל בתי הכנסת בעולם קוראים את פרשת 'ויחי', האחרונה בספר בראשית, ומתחילים את ספר שמות. הפרקים האלה מתארים בפירוט רב את הפרידה של יעקב אבינו מילדיו ומנכדיו. אחר כך מסופר על המשך חייה של הקבוצה הקטנה הזו במצרים, במאמץ שלא לשנות את שפתה וזהותה. המשפחה הזו – שממנה צמח עם ישראל, ממנה התחלנו כולנו – לא הנהיגה אף מדינה ולא ניהלה שום אימפריה צבאית ולא שלטה על אף אחד אחר. היא סבלה מרעב ונדדה ברחבי המזרח התיכון, אבל בסופו של דבר, הרוח שלה שינתה את העולם כולו. זה המסר של ספר בראשית. הוא מתחיל בבריאת העולם, בסיפור אוניברסלי, אבל מצטמצם לבסוף לפרידה האישית של יעקב אבינו ממשפחתו, במסר אישי לכל אחד מבניו, מסר מלא אחווה ומוסר. המעשים הקטנים והנכונים שלנו משנים את העולם, עד היום".

תענית דיבור

"שלום סיון, זו יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל שבח זצ"ל שנרצח בפיגוע לפני כשנתיים. אני מניחה שמה שאני כותבת ייראה מוזר ולא מוכר לרוב הקוראים. בימים אלה מתחילים ימי השובב"ים – זה הכינוי, על פי הקבלה, לשבועות הקרובים שבהם קוראים את פרשות שמות, וארא, בוא, בשלח, יתרו, משפטים. ראשי תיבות שובב"ים. יש הנוהגים להיזהר בימים האלה יותר מהרגיל בעניינים שבין אדם לחברו, בענייני צניעות ובענייני לשון הרע. לרזיאל בעלי היה מנהג בתקופה הזו, החל מהשנה הראשונה לנישואינו – תענית דיבור. לדבר את המינימום הנצרך, לא לפטפט ולרכל, לשים לב לכל מילה שיוצאת מהפה, ובעיקר לשתוק הרבה. רבים מסביבנו חשבו שזה הזוי, אבל אני יכולה לספר שפיתחנו שפה סודית ופנימית עם הבנה מיוחדת בינינו. יש הרבה דברים שהם מעל לדיבור היומיומי. חשבתי שבשטף הבחירות והיומיום חשוב להזכיר את העובדה שיש גם דופק שקט כזה, ושחיים בינינו אנשים כאלה. בשבוע הבא נציין שנתיים להירצחו של רזיאל. אני וששת הילדים נכנסים שוב לימי השובבי"ם, בלי אבא, אבל עם תזכורת ממנו לשים לב בתקופה הזו של השנה מה אומרים, כמה אומרים ולמה אומרים".

סדנת מנהיגות

השבוע משה רבנו עולה על בימת ההיסטוריה. ממש במקביל לסגירת הרשימות, אנחנו מקבלים סדנת מנהיגות בפרשת השבוע:

* מנהיג יכול לגדול אפילו בבית של פרעה כ"נסיך מצרים", אבל לא לשכוח את עמו וזהותו. יש לו אומץ לעמוד מול פרעה, שליט האימפריה הגדולה בתבל והאיש שגם גידל ואימץ אותו, ולומר לו את האמת בפנים.

* מנהיג הוא לאו דווקא כריזמטי. הוא יכול להיות מגמגם, כבד-פה, ולא נואם כיכרות. הוא בעצמו לא טוען שהוא מושלם, אלא מעלה את חסרונותיו האלה בלי בושה ואומר: כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.

* מנהיג עובד בשיתוף פעולה מרבי, עם כמה שפחות דורסנות, קנאה, שנאה ותחרות. הוא יוצא לדרך עם אהרון אחיו ועם מרים אחותו כשכל אחד מהם משתמש בכישרונות המיוחדים שלו.

* מנהיג לא אומר שצריך "להחליף את העם" או "להחליף את התורה" או "להחליף את הארץ". הוא נאמן ומסור לעם גם כשהוא טועה וחוטא, הוא לא מתייאש למרות הקושי להנחיל את התורה, וממשיך בדרך גם כשאין לעם רצון להמשיך לארץ ישראל.

* מנהיג לא מייחס לעצמו את הצלחתו. הוא אדם מאמין ויודע שהוא רק צינור, רק שליח. האיש הכי חשוב ביציאת מצרים הוא גם האיש הכי עניו במהלך הזה.

אין כאן מסקנות פוליטיות מעשיות, ואנחנו לא מצפים מנבחרינו להיות משה רבנו, אבל הפרשות שילוו מעכשיו את הבחירות השלישיות מזכירות לנו שיש למה לשאוף.

להעלות לארץ גם את הנשמה 

"שלום, אני כותב ממרוקו. שמי אופיר שמאי, ואנחנו כאן במשלחת של צעירים מירוחם מטעם ארגון 'כולנא', במסע מרגש של זהות ותרבות והיסטוריה. אחת המשימות שלנו היא שיפוץ בית העלמין היהודי במרקש. היה מרגש לתקן ולנקות מצבות עתיקות של אבות אבותינו, וגם ללמוד שם מתורתם.

ספר שמות נפתח בהצהרה דרמטית: 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ'. חז"ל מספרים לנו שבכל שנות הגלות, בני ישראל לא שינו במצרים את שמם, את לשונם ואת לבושם. כל אחד ידע לא רק מי אבא שלו, אלא מי אבא של אבא של אבא שלו – יעקב אבינו. החיבור העמוק לשורשים, הידיעה שהם חלק משרשרת ארוכה – זה מה שגרם להם לבסוף להצליח לצאת משם. זה בדיוק מה שאנחנו נחשפים אליו כאן במרוקו: מורשת מרשימה של שמירה על הזהות. לפעמים נדמה לי שב'יציאת מצרים' שלנו בדורנו, בדרך לארץ ישראל, לא כל האוצרות האלה נכנסו למזוודת הסוכנות של העולם החדשים. ואולי הם נכנסו למזוודה, אבל היה מי שדאג להוציא אותם משם בזלזול בארץ. חלק חשוב מהזהות נמחק ונשכח. לא רק את הגוף צריך לעלות לישראל, אלא גם את הנשמה. התפקיד שלנו בדורנו הוא להביא את הניצוצות מכל הגלויות – לארץ ישראל".

הליקוי וההצלחה

בדור של הפרעות קשב וריכוז, אבחונים וקשיי למידה, אסור להתעלם מהעובדה הזו: משה רבנו היה מגמגם. וכך כתב לי הרב יוסי קנפלמכר, מנהל בית הספר "נתיבות משה" ביישוב קדימה:
"התורה לא מסתירה זאת. להיפך, כתוב בפירוש שמשה רבנו לא היה מושלם. הוא היה כבד פה וכבד לשון. 'לא איש דברים אנוכי', הוא אומר על עצמו. בואו נדמיין ילד שנולד ולא מצליח לדבר ולהתבטא, בטח לא מול ציבור. איזה מחשבות עוברות בלב ההורים שלו? הם בטח אומרים לעצמם: מה יהיה איתו, איך הוא בכלל יגדל ויתפתח ויקים משפחה, מה ייצא ממנו? ולעומת זאת, מה מראה לנו התורה? שמשה רבנו, שבהתחלה כמעט אי אפשר היה להבין משפט שהוא אמר, קיבל על עצמו שליחות, שיתף את אהרון אחיו בתהליך, והצליח. הוא הפך לסמל למנהיגות, למנהיג הגדול ביותר שהאנושות כולה מכירה. האיש שהעיד על עצמו שקשה לו לדבר הפך לאדון הנביאים, לימד את העם תורה ובעצם – הוא לא מפסיק לדבר איתנו עד עצם היום הזה...
זה מאוד מחזק ילדים עם קושי לימודי, וגם את ההורים שלהם. אנחנו לא מנהלים את העולם. יש פוטנציאל אדיר ונסתר בכל אחד. האבחנה הראשונית של הליקוי לא קובעת את העתיד באופן ודאי. בכל פעם שתלמיד נכשל ומרגיש שהוא לא יכול ולא מסוגל, אני מסתכל עליו ונזכר במשה רבנו".