הידברות לנוער: מי צריך אמונה?

בפעם האחרונה דברנו על כך שבתור אנשים מאמינים אנו צריכים לדעת מה היא אמונה. אם אנחנו לא יודעים מה זה, כיצד נדע שאנחנו באמת אנשים מאמינים? לשם כך ארחנו את רבי נחמן מברסלב בפירושו המדהים לאמונה: "האמונה מתחילה במקום שהשכל נגמר!".
אדם מאמין הוא אדם שיוצא מגבולות השכל. אנו אומרים לעצמנו שאנו לא יודעים להסביר הכל ולשלוט בכל, כי אנו קטנים ומוגבלים, וטוב שכך.

אז הבנו שאמונה זה דבר שמעל לשכל, אבל אז עולה השאלה – מי צריך אמונה? האם כל אחד צריך אמונה, או שמא זה לאנשים מסוימים? בואו ננסה לבדוק את זה.

ברור ומובן שבתור בני אדם וגם בתור קבוצה של אנשים, אנחנו לא יכולים להחיות את עצמנו, לעזור לעצמנו בכל מצב ואפילו להבטיח שהכל יהיה בסדר לא משנה מה, שהרי הכל מקבל חיות מה' יתברך, שאנו כבני אדם לא יכולים לספק את הכל לכל העולם. אם משהו לא יספק לעולם הזה את הכוח הנדרש, ממילא אין עולם ואין אני.
הרבה מעבר לחיות, כל אחד רוצה מאתנו רוצה להיות מוגן ובטוח. אף בשר ודם לא יכול להבטיח זאת, גם לא החזקים והגאונים ביותר. רק כוח עליון שאינו מורכב מבשר ודם ואינו מוגבל לחוקי העולם, כמו כוח המשיכה לדוגמה, יכול לעשות, להגן ולשמור עלינו.
כדי שמשהו יגן עלינו וירצה בטובתנו, צריך שיאהב אותנו אהבה גדולה כל כך, עמוקה ועוצמתית. בניגוד לאהבתו של ה' יתברך, אדם נוהג באופן טבעי לאהוב את עצמו ומה ששייך לו, לכן אם משהו כבר מגן ומחייה אותנו בכל רגע, אפילו ברגעים שבו אנו פוגעים בו חלילה, צריך שתהיה בו אהבה שאין לה סוף, שאותה יש רק לה' יתברך.

כל אחד רוצה חיות, הגנה ואהבה – כל אחד צריך אמונה.

אז למה יש אנשים שבכל זאת לא מאמינים? הרי כל אחד צריך (ורוצה) להישען על משהו חזק ועליון שיגן עליו מפני הקשיים שלו?
יש קבוצה של אנשים המתקראים "אתיאיסטים", אנשים שלא מאמינים בשום דבר חוץ מעצמם (השכל שלהם) ומה שהם רואים.
הרבה אנשים כאלה באו וניסו לשאול "איפה הקב"ה? תוכיח שיש הקב"ה! מה עם השואה?! איפה הוא היה?", ועוד כאלה משפטים.
אם תשימו לב, אלה אותם משפטים חוזרים ונשנים. אם נתבונן היטב, נראה שהמשפט יותר תוקף מאשר מחפש לבקש אמונה. האנשים האלו (כנראה) אינם חפצים להאמין. אנשים אלו רוצים להוכיח שהכל מסתדר לפי השכל שלהם, שהכל הגיוני תמיד ואין שום ברירה אחרת. אנשים כאלה, לכאורה, מחפשים הוכחות וסיבה טובה להאמין, אך בעצם הם מחפשים שתסכימו איתם, ובדרך תהפכו להיות גם מוגבלים בשלשלות השכל "הישר והעמוק שלהם". יש כאלה שבאמת גם לא אכפת להם אם תהיה אדם מאמין או לא, העיקר שהכל הגיוני וברור. אנשים כאלה, גם אם ירצו, כל עוד לא יחליטו לצאת מגבולות השכל שלהם ושל הפרופסורים שלהם לא יהיו אנשים מאמינים, כי מה לעשות, אדם מאמין הוא אדם שיוצא מגבולות השכל.
ישנם אנשים כאלה, שאינם רוצים להאמין כי יש משהו חזק, איתן וגדול מהם. "אני חלש? למה, מה קרה?!", הם חושבים לעצמם. בתוך ההבנה שיש משהו גדול ועצום שנמצא מולנו, מסתתר חשש להיות אדם קטן וגורם חלש שמשהו יכול להיות חזק ממנו, וזה די מובן בדור כמו שלנו, שכל מי שיש לו שרירים, מי יכול עליו?! מרוב גאווה וחומריות, אדם נהיה עיוור, ולא רואה עד כמה הוא קטן וחלש וכמה מאחורי כל הפחד היה רצון גם להאמין שיש משהו שאוהב אותו ודואג לו.
ישנן כל כך הרבה סיבות למה אנשים מעדיפים לא להאמין, ובגלל זה אינם מרגישים צורך בכך, או אפילו מתנגדים לאמונה. הם מעדיפים להישאר בריבוע השכל המזדקן שלהם, ולהסתכל על אותם מאמינים כאל "שחורים, חשוכים ומשונים".

אז בואו פשוט נענה על השאלה הזאת – מי צריך אמונה?
כל אחד ואחת מאתנו צריכים אמונה. חזק או חלש, גאון או טיפש, עשיר או עני. אנחנו פשוט מוגבלים, ואין לנו באמת על יכולת להישען על שום בשר ודם כדי להרגיש בטוחים, ובטח לא על עצמנו לבד, כי יום כל אחד מאתנו יעבור מן העולם הזה.
כן, גם האנשים ש"לא מאמינים", גם הם צריכים אמונה, אבל הם לא לעולם לא ישיגו אחת אמתית וטהורה כזאת בלי שיצאו ממרחב השכל שלהם ויקפצו אל המים העמוקים של הלא הנודע, החשוך והלא מוכר, כי דווקא שם ה' יתברך נמצא.
ואל תטרחו להסביר להם, כפי שלמדנו. זה יכול להיות מסוכן, שכן הם יכולים בקלות להכניס אותנו למרחב השכל המוגבל שלהם, ובלי שנשים לב, נהפוך למוגבלים גם כן.
מי שרוצה להאמין, בוחר להאמין, לא צריך להסביר ולא צריך הוכחות.
פשוט מאמין.