222 שנים למפגש: פרק 15 - זה כבר נראה אחרת

לכל הפרקים הקודמים בספר "222 שנים למפגש" הקליקו כאן

שארפ חייך חיוך מריר, "האחרון שאני הכנתי לו קפה, לא הצליח לשתות אותו... בוא איתי למטבח."

הבית היה חשוך ושקט, רק תקתוק שעון הקיר הגדול שבסלון הפר את הדממה בצליל מונוטוני.

שארפ הדליק אור במטבח, והפעיל את הקומקום החשמלי.

"ספלים, קפה, סוכר, כפיות." אמר תוך שהוא מצביע על המקומות הרלוונטיים.

"המעבדה לפניך, תכין את השיקוי שלך כמו שאתה אוהב אותו."

"האמת היא שאני עדיין לא אוהב אותו, עד לפני שבוע וחצי שתיתי רק קפה פילטר או אספרסו. מבחינתי, קפה טורקי זה עדיין כמו לשתות חול בטעם קפה."

"בכל אופן עדיף שאתה תכין לעצמך, כי שלי יוצא כמו קפה בטעם חול..."

דייב החניק צחוק כדי לא להרעיש.

"עד שירתחו המים, אפשר לשאול אותך כמה שאלות?" שאל שארפ.

"בטח."

"נשוי כבר אמרת לי שאתה לא. מה לגבי ההורים, הם חיים ביחד?"

"כן, אפילו בהרמוניה אפשר לומר..."

"יפה, זה מצב נדיר בנוף הזוגיות בימינו."

"ללא ספק, רוב הזוגות שאני מכיר גרושים או על סף גירושין, או שעדיף שהיו גרושים. הזוגיות של ההורים שלי היא בגדר תעלומה מוצלחת."

שארפ הרהר לרגע. "איזה תכונות אופי דומיננטיות אצלם?" אמר לבסוף.

"אני חושב שהתכונה הכי בולטת אצל שניהם היא נתינה ופרגון, זה גם בינם לעצמם וגם עם הילדים."

"בום" הכריז שארפ "ככל הנראה פיצחת בזה הרגע את סוד ההצלחה של ההורים שלך. נתינה ופרגון הם מרכיבי יסוד בזוגיות מוצלחת עד כדי כך שניתן לומר שברגע שאחד מבני הזוג החל ליטול מהשני ולא לתת ולהעניק, זו ההתחלה של סוף הזוגיות שלהם..." ואז הוסיף ושאל "ואיך בתוך כל הפרגון הזה הם עם המהלך שלך?"

דייב פלט אנחה.

"זה מורכב וסבוך, והולך ומסתבך כל הזמן. באופן כללי הם רוצים שיהיה לי טוב, אז יש מצידם תמיכה עד גבולות מסוימים. אבל ככל שעובר הזמן הם מתחילים ללחוץ עליי להיכנס לתלם שהם מצפים שאני אלך בו, ולאחרונה הם גם החלו לגבש עמדה שמשהו אצלי לא בסדר מבחינה נפשית, ושאני שורף את החיים שלי על דמיונות."

"נשמע מתסכל."

"לגמרי."

מפסק הקומקום קפץ, ודייב נטל ספל מהמדף.

"אני די נמצא בצומת דרכים בעניין הזה, ורציתי באמת לבקש ממך עצה טובה מה לעשות בנידון."

"אפשרי. אבל אם זה לא דחוף, כדאי שנחכה עם זה להזדמנות אחרת. על מנת לתת עצה טובה צריך להיכנס אל תוך העניין ממש ולא לשלוף פתרונות מהשרוול, והערב אני מעדיף לסיים דברים שנשארו פתוחים מהמפגש הקודם כדי לא ליצור נתק בין הדברים. אבל באופן כללי כדאי שתדע שהרבה מבעיות החיים שלנו יכולות להיפתר יפה מאוד מאליהן, ללא כל עזרה מצידנו. לא על כל מהלומה שהחיים מנחיתים עלינו צריך מיד להיכנס למצב אקטיבי."

"אני לא אקטיבי כבר הרבה זמן, אבל אין לי בעיה להמשיך עם החוסר אקטיביות הזו עוד קצת." סיכם דייב תוך כדי בחישת הסוכר.

"מצוין, רק תזכור להעלות את הנושא במפגש הבא." אמר שארפ, ופתח את דלת המקרר.

"כמה עוגות האישה הזו מכינה?" מלמל, ואז פנה לדייב "יש פה רולדת פרג, פאי תפוחים, עוגת שוקולד ועוד שתיים שאני לא מזהה, בוא תבחר לך."

כעבור שתי דקות, מצויד בספל קפה רותח וריחני ופרוסה עבה של עוגת נפוליאון, התמקם דייב במקומו.

שארפ סקר במבט מופתע את רשימת המיילים שממתינה למענה, "ואני עוד חשבתי שאצליח ללמוד משהו הלילה, המיילים האלו יתפסו אותי שעות." רטן, והחל לטפל בראשון שבהם.

"טוב אתה מוכן?"

"מוכן ומזומן."

"לפי מה שלמדנו בפעם הקודמת, אפשר להתחיל להבין איך פועל העולם שסביבנו, ויותר עמוק מזה, איך פועלת ה'הנהגה הטבעית' שהרצון העליון מנהיג בבריאה.

אבל חסרים עדיין חלקים כדי שהפאזל יקבל צורה ברורה יותר. אני אנסה לסכם את העניין קצר וקולע על בסיס מה שכבר למדנו, עם תוספות משלימות כדי שנוכל להתקדם אל הנושא המרכזי שהוא 'בחירת האדם'.

"מצויין." אמר דייב כשהוא לוגם לגימה הגונה מהמשקה המריר.

"הנבראים הגשמיים מחולקים לארבע מחלקות בסיסיות: דומם, צומח, חי ומדבר, כלומר האדם. הבריאה כולה בנויה בצורה מדורגת, אין בה מעברים חדים, ולכן בין כל מחלקה ומחלקה יש צורת ביניים שהיא מעין חולייה מקשרת בין מחלקה למחלקה. אבל אנו נתמקד במחלקות הבסיס.

לכל הנבראים יש שורש רוחני בשורשי הבריאה, וכולם משתלשלים בהדרגה למטה עד התהוותם הגשמית. כל פרט ממיני הנבראים מושפע מכוח מלאכי הממונה על אותו המין, וכאן יש הבדל בין האדם לכל שאר הנבראים. בעוד שלכל הנבראים יש כוח מלאכי כללי לאותו המין, לאדם יש כוח מלאכי כללי לכל גזע שבמין האנושי, וגם כוח מלאכי על כל פרט ופרט, כלומר לכל אדם פרטי."

"מה ההבדל?"

"זה הבדל עצום" הגיב שארפ מידית תוך שהוא מסיט את מבטו מהמסך לרגע "אתה תבין אותו למפרע, כשנדבר בהמשך על עניין ההשגחה."

"הלילה?"

"זה כבר תלוי בך, ובכמות השאלות שיעלו על השולחן..."

שארפ המשיך בסיכום "בכל נברא גשמי מוטבעות כל התכונות מכל ההיבטים שלו: תרכובת כימית, צורה, צבע, דפוסי התנהגות, וכן הלאה לפרטי פרטים. ציינו שבמחלקת החי הדבר נעשה בכוח הנפש הכלול בדם, והיא הבונה את הגוף החי בצורה הראויה לו ומקנה לו את כל התכונות, היכולות השכליות והכישורים המתאימים לאותו המין.

כל הנבראים נמצאים בעולם מסיבה ולצורך, הם תורמים בעצם קיומם במציאות חלק מסוים להשלמת תכלית הבריאה.

בהתחשב בעובדה שישנם מיליארדים של נבראים שונים, החל מצורות גאוגרפיות כמו הרים ומדבריות, דרך עולם הבוטניקה ועד עולם החי, זה נתון מבהיל שנותן לנו להתחיל להבין על איזה מכניזם מורכב ומסועף אנחנו מדברים כאן.

למרות שישנם חלקים בעולם שבני אדם לא יכולים לחיות בהם, ויצורים שונים ששום אדם לא אמור באופן טבעי לבוא איתם במגע, גם הם כאן לצורך, וגם הם משפיעים על העולם והאדם בדרכים נשגבות מהבנתנו.

יתרה מזאת, חכמנו הקדמונים מסרו לנו שהצורה הספציפית של כל נברא על שלל התכונות ודרכי ההתנהגות שלו, הם ביטוי גשמי לעניין רוחני מסוים בהנהגה העליונה שממנה הוא השתלשל ושאותה הוא מייצג.

במילים אחרות, כל עולם הטבע הוא בבואה גשמית של מערכת רוחנית עליונה.

אך חשוב לציין, ההנהגה הטבעית שלמדנו עליה היא רק המעטפת החיצונית של העולם וכל הנבראים שבו. בעומקם של דברים, כל הנבראים כולם, הם ושורשיהם הרוחניים, מונהגים על פי הנהגה אחת פנימית, עמוקה לאין קץ, והיא מתנהלת על פי המהלכים העמוקים שהרצון העליון מסבב בבריאה."

"זה נושא שאנחנו אמורים ללמוד באיזשהו שלב..." דייב ספק שאל ספק ביקש.

שארפ אמד את הספק בקשה ספק שאלה בדעתו, "ייתכן" אמר לבסוף "אבל רק כשנגיע למפת הרצון העליון, וגם אז זה יהיה מלמעלה בלבד. הידע שיש בידנו על חוכמת הטבע והנבראים, השטחית והעמוקה, הוא מוגבל.

על פי המסורת היהודית, האדם ששלט בידיעת חוכמת הנבראים בשלמות הוא שלמה המלך. וזו כוונת הפסוק בספר מלכים א' פרק ה' "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים". אבל לצערנו רוב החוכמה הזו לא השתמר עד לדורנו, והחלקים שכן שרדו נכללים חלקם בחוכמת הקבלה היהודית, וחלקם ברפואות וסגולות המופקות מעולם הדומם, הצומח והחי.

במאמר מוסגר, כשמתבוננים על עולם החי והצומח, אי אפשר שלא להישאר פעורי פה מרוב תדהמה. אם מבחינת המגוון והמורכבות, אם מבחינת המוזרות שיש בהם.

ככל שענף הזואולוגיה והבוטניקה מתקדם, מגלים החוקרים יותר ויותר שיש בנבראים אינטליגנציה ברמות מעוררות השתאות. כבר הוכח שעצים ושאר צמחים מתקשרים ביניהם בצורה שעדיין לא ברורה לנו. הוכח שפטריות הן לא יצור נבוב כפי שהחשיבו אותן, ושיש יצורים בים, באוויר וביבשה שבטבעם יש כישורים ותכונות מאלפים, וכל זאת מתגלה בזמן שהם ניגשים לנושא מבחינה חומרית נטו.

חזרה לעניין. כל היצורים כולם, למעט האדם, משוללי בחירה, כלומר הם פועלים על פי אינסטינקטים ודפוסי התנהגות המושרשים בהם, והם למעשה כלל הפעולות וההתנהגויות השונות של אותו המין. זאת אומרת שכל הנבראים מקבלים את כל 'מערכת ההפעלה' שלהם כבר מרגע לידתם באופן מובנה וקבוע. שום כלב לא ינסה ללמוד לטפס על עצים, ושום חתול לא צריך שילמדו אותו להתרחק ממים. לא תמצא לעולם כבש שמחליט להתנזר מעשב ולהתחיל לטרוף עכברים, ולא אריה שבחר להתקיים מעלי חסה ופריכיות אורז. זה מנגנון מולד שמכתיב את ההתנהגות השוטפת שלהם כל ימי חייהם.

ובמקביל כל שינוי או מקרה שעובר עליהם: חולי, לידה, מוות, פריחה וכיוצא בזה, הוא מכוח הכוחות העליונים המופקדים עליהם, כפי שלמדנו בעניין 'התנועה המוכרחת'.

בעולם הדומם והצומח התיאור הזה עוד נתפס לנו בקלות יחסית. היות שהם פסיביים אנו יכולים להבין שהפעולות השוטפות שהצמח פועל הן תכונות המוטבעות בו, ומקרים כמו פריחה או שלכת, שריפות ענק או שידפון, הם גזרות היוצאות לפועל על ידי כוח מלאכי. אבל כשמגיעים לעולם החי, בהחלט אפשר להתחיל להתבלבל. סוף כל סוף, אנו רואים את עולם החי זז ופועל פעולות שונות ללא הרף. אוכל, רץ, ישן, תוקף, משחק, לכאורה נראה שהוא בעל בחירה כל הזמן.

ניקח שתי דוגמאות מעולם החי כדי לנסות ולהסביר את העניין.

דוגמה ראשונה. בכל ממלכת היונקים בולט ביותר הטיפול המסור של הנקבה לצאצאים שלה. לא משנה כרגע אם נתמקד בכלבה, דובה או לביאה, אצל כל היונקים האם תטפל בצאצאים במסירות סביב לשעון, תדאג לכל מחסורם, ותגן עליהם בגופה במסירות נפש של ממש.

אך האמת היא שכל היחס המסור הזה הוא טבע התנהגותי גמור. אין כאן שום צד של שיקול או בחירה מצד האם. זו הנהגה טבעית שמושרשת במין הבעל חי, היא מוטבעת בנפשו ומפעילה בו פעולות כימיות שמייצרות את ההתנהגות הזו. ברגע שהצאצא מגיע לשלב התפתחותי מסוים, ההתנהגות נפסקת, והאם לא חשה שום קרבה או יחס מועדף לצאצא שרק לפני יום הייתה מוכנה להסתכן במוות כדי להצילו.

ואם הצאצא ינסה להתקרב אליה כעת, היא 'תסביר' לו בצורה מאוד לא נעימה שאין לה שום קשר אליו.

במחקרים שנעשו בשנים האחרונות באמצעות אלקטרודות, הוכיחו מדענים שהיא אפילו לא מזהה אותו.

כלומר, אין כאן רגשות, אין כאן רצונות, ובטח שלא בחירה. האם לא יכולה להתנהג אחרת כשצאצאיה צריכים לה, ואין לה שום אפשרות להמשיך ולאמץ אותם בחום אימהי ברגע שהם יכולים להסתדר עצמאית.

דוגמה שנייה היא מה שנראה למתבונן כמעשה התאבדות של העקרב."

דייב הופתע מעצם הרעיון, "התאבדות?" שאל בספקנות.

"כך זה נראה למתבונן בכל אופן. זו תופעה מתמיהה שמתרחשת במצב שבו העקרב נמצא בסיטואציה שמאיימת על חייו, ומבין שאין לו מוצא להינצל. במצב שכזה, הוא עוקץ את עצמו באזור הראש ובכך בעצם גורם למותו. יש מי שרוצה לטעון שזה התעוותות כלשהיא, אבל בפועל זה לא נראה כך.

בכל אופן, יהיה המעשה אשר יהיה, אין כאן שיקול דעת והכרעה כלשהי מצד העקרב, אלא כך טבוע בו שבמצבים מסוימים הוא ינהג כך ואין לו שום אפשרות לשנות את זה. והראיה הפשוטה לכך היא שכל עקרב ינהג כך אם יהיה במצב שכזה. לא תראה אפילו עקרב חכמולוג אחד שינסה בכול זאת להציל את עצמו בהתחפרות בקרקע, או בניסיון להתמודד עם המצב כדי לנסות ולהינצל. גם לא תראה אפילו אחד שפשוט יישאר פסיבי. כולם ינעצו בעצמם את העוקץ שלהם, אינסטינקט מתוכנת! 

עולה מתוך הדברים שגם עולם החי פועל את מגוון הפעולות שלו במסגרת התכונות והאינסטינקטים שהוטבעו בו, כל מין לפי עניינו. אכילה, שינה, התרבות, הישרדות וכן הלאה.

במסגרת חייו, כל אורגניזם יגיב למציאות שסביבו או לדחפים שבתוכו לפי מערכת הטבעיים שלו ולא מתוך בחירה רצונית, וזו ההתנהלות הטבעית של כל עולם החי. ובמקביל, השורשים העליונים של עולם החי ישפיעו ויחדשו בהם כל מקרה או שינוי שהם צריכים לעבור, בין אם זה נוגע לנברא מסוים או לריאקציה עם נבראים אחרים.

התוצר של כל מה שלמדנו במפגש הקודם והרחבנו הלילה, הוא עולם הטבע המדהים והמורכב של כדור הארץ עם שלל הנבראים שבו. חוקיות פיזיקלית וכימית, מארג המזון, מחזור המים, חילוף עונות השנה וכל שאר המערכות ותופעות הטבע שבבריאה. הכול, ללא יוצא מן הכלל, בנוי על בסיס המנגנון שתיארנו.

לכל המערכת הזו, עם כל הנבראים והחוקים שבה, אנו קוראים 'הנהגת הטבע'. את כולה, משורשי הבריאה ועד הנבראים השפלים ביותר, מקיים הרצון העליון בכל רגע ורגע.

והמערכת הזו היא עצומה, הרבה מעבר ליכולת שלנו לעכל את המושג 'עצום'.

למעשה, לאדם יש תכונה לצמצם את המודעות שלו לעצמו ולסביבה הקרובה והמתייחסת אליו באופן ישיר בלבד. משהו בסגנון 'אני, משפחתי, ארוחת הצהריים שלי, והאוברדרפט בבנק'. את מערכת הבריאה הרחבה יותר, הוא בדרך כלל מכניס למודעות רק כשהוא נחשף אליה בסרט תיעודי או בביקור בגן חיות.

אבל זה לא משנה את העובדה המהפנטת שגם בשבריר השנייה הזה שבו לגמת מכוס הקפה שלך, מיליארדי מיליארדים של יונקים, עופות, דגים וחרקים חיו ופעלו את הפעולות שלהם במקביל. שלא נדבר על אינספור חיידקים ווירוסים. ומעלינו, ברחבי הקוסמוס, מספר בן לפחות תשע עשרה ספרות של כוכבים נע, מסתובב, מקרין, ומתפוצץ.

האמת היא שיש מעלה מסוימת במודעות המצומצמת של האדם, היא מסייעת לו להתמקד במה שמוטל עליו באמת. אבל להיטען במודעות הרחבה יותר מדי פעם – צריך, ולו רק כדי להפנים מעט את העוצמה הפלאית שבמעשה הבריאה."

דייב נתקע עם כוס הקפה באוויר. התיאור של הרב שארפ לא היה ציורי, אבל המעבר החד של זווית ההתבוננות שהוא יצר, הימם אותו.

"עד כאן בעניין תיאור מערכת הבריאה למה שנצרך ללימוד שלנו בשלב הזה, למדת כבר מספיק כדי שכל סרט טבע שתראה מכאן והלאה ייראה לך אחרת לגמרי."

'זה כבר נראה אחרת' השלים דייב עם העובדה.

"שלח לי סיכום של הנושא, למרות שאנחנו עוד נחזור לדון ב'הנהגת הטבע' בהמשך, היות שיש לה תפקיד חשוב בעניין בחירת האדם.

בזמן שאתה מסכם את החומר, אני משאיר לך את ההתבוננות המחודשת לפי הכללים שלמדנו על עולם הטבע, ולגלות לבד עד כמה תופעות טבעיות מקבלות הבנה מחודשת דרכה ועד כמה יש חיבור ביניהן כשמסתכלים דרך התפיסה הזו."

"כמו למשל..." סקרנותו של דייב דיברה מתוך גרונו.

"ידעתי שהוא לא יעבור על זה בשקט..." מלמל שארפ.

"קח למשל את התופעה של היעלמות מיני צמחים ובעלי חיים שהיו בעבר ונכחדו מהעולם. חוקרי הטבע צריכים לשבור כל פעם את הראש ולהלביש סיפור שלם לפשר ההיעלמות הזו. פעם הסיבה היא חוקי הג'ונגל שבהם החזק שורד, ופעם השערה שמטאוריט פגע בכדור הארץ וחיסל אותם. לפעמים התירוץ הוא בתאוריה שהם מתו בתקופה שכל הכדור כוסה בקרח, או תקופה ששרר בכדור הארץ חום נוראי, ולפעמים הם סתם מתו משעמום.

הצד השווה של כל התאוריות הללו הוא שהן מנסות להתמודד עם התופעה מבחינה גשמית בלבד.

אבל לפי מה שלמדנו, הסיבה השורשית האחת והיחידה להיכחדות מינים היא שההנהגה העליונה שאותו נברא מייצג בעולם הגשמי, סיימה את תפקידה והיא לא נצרכת יותר לכלל הבריאה. ולכן אין צורך להשאיר את הנברא הגשמי בעולם.

בעקבות כך שורשי הבריאה מחדשים גזרת כליה על אותו סוג נברא, כלומר מונעים את מעבר השפע העליון אל השורש של אותו הנברא. דבר שמביא בהכרח להיכחדות המין הגשמי. ההיכחדות עצמה יכולה להתבצע במגוון צורות שונות ומשונות, חלקן מוסבר לנו בדרך הטבע וחלקן לא.

למעשה, גם בתקופה שלנו אנו עדים לתופעות שבהן מינים מסוימים עוברים תהליך של הכחדה או של ריבוי פתאומי, פעמים רבות מבלי שתהיה לכך שום סיבה הגיונית."

"אבל בדרך כלל זה נובע מהתערבות של האדם בטבע, לא?"

"האדם וההתערבות שלו זה כבר עניין אחר, והוא חלק מעניין הבחירה של האדם. כל מה שדיברתי עד כה התייחס למערכת הטבע כפי שהיא, בלי התערבות אקטיבית של האדם במערכת."

"הוא יכול להשמיד ולשמר מינים, או לא?" הקשה דייב.

שארפ השתהה כמה שניות לפני שענה.

"אין בזה תשובה חד-משמעית. באופן כללי התשובה היא לא, מקסימום הוא יכול לשמר אותם בבתי גידול מוגנים, ולנסות להגביר את קצב ההתרבות, ובכך לעכב קצת את היעלמותם הסופית. אבל כמו שאר הדברים שנוגעים לבחירת האדם יש כאן אלסטיות מסוימת, לכן אני מציע שתחכה עם השאלה הזו עד שנכסה את נושא הבחירה, ואז אני מניח שתוכל לענות לעצמך."

שראפ סקר את דייב במבט חטוף.

"מה עם העייפות?"

"סביל, אני מחכה שהקפאין יעשה את שלו."

"אל תהסס לבקש ספל נוסף אם צריך, יש הרבה חומר הערב, צריך ערנות."

"יהיה בסדר, אפשר להמשיך."

שארפ המשיך, ובמקביל שלח כמה מיילים.

"מכל מה שלמדנו בעניין מערכת הבריאה, עולות כמה מסקנות חשובות. האחת, שכל מערכת הבריאה על כל חלקיה היא חטיבה אחת, רק שהיא מורכבת משכבות ודרגות שונות המחולקת לאין סוף פרטים ופרטי פרטים. אבל כל המערכת היא מנגנון אחד שפועל במשותף כל הזמן.

השנייה, שהאדם הוא הגורם היחיד בכל הבריאה, שבכוח הבחירה שנימסר לו, יכול "להכתיב" למערכת העליונה את מצבה: 'הארת פנים' מהרצון העליון או 'הסתר פנים'. והדבר משפיע ב'היזון חוזר' ישירות על האדם עצמו, וכן על שאר הנבראים הרוחניים והגשמיים.

השלישית, שגם בתוך בחירת האדם הרצון העליון משפיע ו"מפעיל" את האדם כאשר יש צורך בכך, ולמעשה שולל ממנו זמנית את יכולת הבחירה, בעוד שהאדם עצמו חווה את הדברים כבחירה עצמית שלו.

על ידי האמצעי הזה, הרצון העליון דואג שהבריאה לא תצא משליטה ותפספס את היעד שלה, וגם משפיע לכל אדם כפי ערך פעולותיו, שכר לזה ועונש לזה. והכול נעשה באופן סמוי שאינו מורגש כדי לשמור על אחד החוקים הבסיסיים ביותר בבריאה – נתינת בחירה חופשית לאדם בין הטוב ובין הרע.

על בסיס המסקנות הללו, ננסה הלילה לגעת בעניין הבריאה והאדם יותר מצד התוכן. האמת היא שכבר התחלנו בכך, אבל עכשיו נצלול יותר פנימה."

דייב בדק את בלוני החמצן שלו, חבש משקפת והתחבר לצינור החמצן, לא לפני שהכניס לפה עוד חתיכת עוגה, ליתר ביטחון.

"ציינו שכל הנבראים נמצאים בעולם מסיבה מסוימת וממלאים תפקיד מסוים בפאזל הכללי של הבריאה. לפיכך החוכמה העליונה גם דואגת לשמר את קיומם בעולם כל זמן שיש בהם צורך לבריאה, ומנהיגה כל סוג נברא לפי הנצרך בבריאה. עניין זה נקרא 'השגחה'.

נושא ההשגחה עצמו הוא מורכב ומסועף ביותר. זה מסוג הנושאים שאי אפשר להטמיע אותם בשכלנו בבת-אחת, גם מחמת המורכבות שלו וגם מפני שהוא מצריך תהליך התבוננות מחודשת על כלל המציאות.

אבל כשמפנימים את הכללים שאותם אני מקווה למסור לך, העסק נתפס בסופו של דבר, ואז חלק מרכזי של הערפל שבו אנו חיים פשוט מתפוגג מאליו.

אני חייב לציין שיש גישות חלוקות בנושא הזה ביהדות, וגם אם נלמד את כל הגישות, עדיין הנושא יישאר בחלקו בחוסר בהירות מסוים, כיוון שזהו נושא שאי אפשר להבין אותו עד תומו, כלומר יש בו חלקים שהם מחוץ לתחום ההבנה שלנו."

"הגישות בנושא הזה חלוקות לא רק אצלכם..." ציין דייב.

"נכון, גם בשאר הדתות ישנה מחלוקת, אם כי אני חייב לציין שאצלנו ההבדל בין הגישות המקובלות הוא לא קיצוני.

הסיבה לשוני בגישות אצלנו היא שחכמינו הקדומים לא השאירו לנו ידיעות חד-משמעיות בכל חלקי הנושא, וחלק מדבריהם ניתנים לפירוש בכמה אופנים. אבל היות שכבר הסכמנו בינינו שאני אברר לך את הגישה היותר רווחת והיותר קרובה לדעתי אל האמת, אני אנהג כך גם כאן."

שארפ קם לרגע אל המדפים שמאחוריו, ושלף שלוש ספרים כדי לטפל במייל שהצריך עיון.

"אף על פי שההשגחה נחלקת לסוגים שונים ולרמות שונות, ניתן לחלק את ההשגחה העליונה לשני סוגים כלליים. ההשגחה על כל הנבראים למעט האדם, וההשגחה על האדם.

החלק שנצרך עבורנו מבחינה פרקטית הוא כמובן החלק שמתייחס לבני אדם, ולגביו ביהדות יש משנה סדורה ללא חילוקי דעות מהותיים.

אבל, נתחיל עם ההשגחה על שאר המינים כדי לקבל תמונה שלמה."

שארפ שתק לכמה רגעים, וחיפש בכל אחד מהספרים את מבוקשו. כשסיים, המשיך בהסבר כשהוא רכון על גביהם.

"כפי שלמדנו, שורש כל מה שנמצא בעולם הוא בכוחות הנבדלים, ולכן כשהרצון עליון משגיח על הנבראים, ההשגחה מתחילה מהשורש ועוברת דרך כל ההשתלשלות עד לנברא הגשמי. ההשגחה גם תשפיע לכוחות המלאכים את הכוח להחיות את הנבראים המתייחסים אליהם, לקיים אותם בחוקים הטבעיים שנחקקו בהם או לחדש בהם עניין חדש.

השגחה שכזו נקראת 'השגחה כללית', היות שהיא לא מתייחסת לרמת הפרט שבאותו נברא, אלא לרמת הכלל, כלומר כל סוג של נברא מושגח באופן כללי.

ההשגחה הכללית הזו משפיעה קיום לכל הפרטים שבאותו סוג, וכאשר יש שינוי או גזרה כלשהיא, גם היא מושפעת ללא התייחסות לפרט, אלא רק לכלל."

"אפשר דוגמה?" ביקש דייב.

"דוגמה לכך כבר הבאנו במפגש הקודם, כשדיברנו על החתול שתיעדת בחניון. כל מה שהוספנו עכשיו זה רק הסבר על הרקע של הדברים.

הנקודה שחידדנו היא שבזמן שהתחדשה הגזרה על סוג הנברא 'חתול', אין כאן דיון על החתול הספציפי הזה או על החתול הספציפי ההוא. דנים על כלל המין, והגזרה יוצאת על כלל המין ומבוצעת על פרטים מתוך כלל המין ללא התחשבות בפרט.

וכך הוא בכול עולם הטבע, כשלביאה בסוואנה של אפריקה יוצאת לציד ואורבת ללהקת זברות, או כשרוח סערה עוקרת עצים ביער, אין דיון והכרעה ברצון העליון על זברה מסוימת מתוך העדר או עץ מסוים מתוך היער. יש החלטה כללית כמה זברות צריכות להיות בעולם ועל כמה עצים התחדשה גזרה להיעקר, ועל בסיס זה הגזרה יוצאת לפועל דרך כל ה'הנהגה הטבעית' שלמדנו.

אם תרצה, כדי להמחיש את הדברים במשהו שקיים במציאות שלנו, אפשר לדמות את ההשגחה הכללית לתחנת כוח להפקת חשמל. מצד אחד, היא מספקת חשמל עד לנקודת הקצה הכי מרוחקת, וכל הספקת החשמל לכל הנקודות מגיעה ממנה ורק ממנה, אבל מצד שני כשיש צורך להוריד כמה שאלטרים, לא מתחשבים אם זה יהיה על הבית הזה או הבית ההוא..."

"אבל לפי הדוגמה הזאת גם בני האדם מקבלים את כל החיות שלהם מתחנת הכוח, ואמרת שההשגחה על בני האדם היא שונה." הקשה דייב.

"אתה צודק לגמרי. החלק הזה של ההשגחה הכללית חל גם על בני האדם. למעשה, מבחינת שפע החיות הבסיסי שהרצון העליון מקיים בו את הנבראים ומשגיח עליהם, אין הבדל מהותי בין העליון שבמלאכים לבין השפל שבחרקים. ההבדל ביניהם הוא בצורת ההתייחסות של ההשגחה אליהם והוצאת ההשפעות לעברם. אצל כל הנבראים הגשמיים למעט האדם ההתייחסות וההשפעה היא כללית בלבד, היא מותאמת עבור אותו המין ומשם היא מתפשטת לעבר כלל המין או פרטים מתוך המין כפי הצורך. אך לאדם יש מערכת השגחה נוספת וייחודית לו, וזאת מפני שהוא נברא מסוג שונה לגמרי. הוא מפעיל את המערכת כולה ולא רק מופעל על ידי המערכת. במעשיו הוא קונה בעצמו שלמות או חיסרון, ומכשיר את עצמו לשכר או לעונש.

מכוח אותו מעמד ייחודי, ההשגחה על האדם צריכה להיות כפולה, שהרי תחילה יש להשגיח בדקדוק על מעשיו ובחירותיו של כל אדם בפני עצמו, ולאחר מכן להשגיח באופן פרטני כדי להשפיע לכל אחד ואחד כפי ערך מעשיו ופרי מעלליו. השגחה שכזו נקראת 'השגחה פרטית', היות שהיא מתייחסת לכל אדם ואדם באופן פרטי כפי ערך מעשיו. והכול מנווט כדי להביא את האדם אל התכלית.

כדי להבין את עניין ההשגחה הפרטית בצורה נכונה, צריך להקדים הקדמה קצרה הבנויה על בסיס חומר שכבר עסקנו בו.

היות שהעולם הזה הוא המקום שבו כלל המין האנושי צריך להכין את עצמו כדי להגיע אל התכלית שעבורה נוצר, דאגה החוכמה העליונה לקשור את טבעו של האדם מכל בחינותיו, ולהכריח אותו להזדקק לעולם הגשמי דרך אכילה, שינה, השגת ממון ורכוש, וכן על זו הדרך.

ובתוך המציאות הגשמית עצמה, שָזְרָה החוכמה העליונה אמצעים שבעזרתם הפעולה הגשמית שהאדם מבצע תהיה לו לעזר ולהכנה להשגת התכלית.

במילים אחרות, החוכמה העליונה דאגה שכל מה שאדם חווה בעולם הזה, ושכל המעשים שהוא עושה במשך חייו, יוכלו להכשיר אותו להגעה מוצלחת אל היעד עד כאן הקדמה."

"איך זה קורה...?" הקדים שארפ את דייב, שכבר פתח את פיו כדי לשאול את אותה שאלה בדיוק, "בהמשך הדברים תבין."

לדייב לא נותר אלא לסגור את הפה ולהמשיך להקשיב.

"ראשית, יש לדעת שהחוכמה העליונה מכשירה אותנו להשגת תכליתנו בשני מישורים מקבילים. האחד כללי המתייחס לכלל המין האנושי כחטיבה אחת, והשני אישי המתייחס לכל אדם ואדם בפני עצמו. בשילוב של שני המישורים האלו, מבוצעת ההשגחה הפרטית על המין האנושי.

עניינו של מישור 'ההכנה הכללית' הוא להביא את המין האנושי אל תכליתו הנצחית, ולגמול בשלב השכר לכל אחד ואחד כפי ערך מעשיו בצורה מדוקדקת.

המטרה שאליה ההכנה הזאת חותרת היא שבסיומה של תקופת עבודת האדם יהיו הרשעים נדחים משלב השכר היות שהם לא טרחו להשיגו, והטובים שקנו בעצמם שלמות יקובצו וייהנו מהטוב השלם של הרצון העליון, כל אחד כפי ערך מעשיו. וזו לא משימה פשוטה כפי שזה נשמע.

אם היינו מכונות מתוכנתות לא היה מקום להסתבך. המכונות הטובות פעלו טוב, ומגיע להן שכר כפי מעשיהן הטובים, והמכונות הרעות פעלו רע, ומגיע להן ענישה כפי מעשיהן הרעים.

אבל לא בפורמט הזה בראו אותנו, אלא בפורמט שבו הטוב והרע נתונים לפני האדם, והבחירה החופשית בידו. ולכן מסתבר בהחלט שבסוף הזמן שהוקצה לחיי האדם, ובחשבון הסופי של כל הדורות שחיו בעולם, יתקבל מצב של תערובת. חלק מבני האדם טובים ומתוקנים, חלקם רעים ומקולקלים, וחלקם תערובת של טוב ורע.

יתירה מזו, חופש הבחירה נותן את האפשרות שגם בכל מעשה ממעשיו של כל אדם, תיתכן תערובת של טוב ורע.

מצב זה של תערובת יוצר בעיה, הוא מונע את קיבוץ הטובים מפני תערובת הרע שבהם, ואת דחיית הרעים מפני תערובת הטוב שבהם. ולהתעלם ממיעוט המעשים ולתגמל רק את הרוב זה עיוות דין, שאפילו במערכת שיפוט אנושית ערכית ייתפס כחוסר צדק. כל שכן במערכת הרוחנית, ששם הצדק הוא אבסולוטי.

לכן כדי להעמיד כל אחד מבני האדם במצב ש'ההכנה הכללית' תקבץ בסופו של דבר טובים גמורים ותדחה רעים גמורים מבלי לעוות את הדין, קבעה החוכמה העליונה שכלל מעשי האדם יישקלו ויימדדו בהשגחה מדוקדקת לפי ערכם האמיתי, כפי שהם גלויים וידועים לפני הרצון העליון. והמעשים יחולקו לרוב ומיעוט, הרוב יתוגמל במקום הראוי לו והמיעוט במקום הראוי לו.

כדי לא להאריך בתאוריה, אמחיש לך את העיקרון בצורה פרקטית על ידי דוגמה.

ניקח שני אנשים האחד צדיק והשני רשע אבל בשניהם יש תערובת, כלומר הצדיק מורכב רובו ממעשים טובים ומיעוט רעים והרשע להיפך.

גזר הרצון העליון במסגרת ה'הכנה הכללית' שבעולם הזה יתוגמלו מיעוט המעשים, ובעולם הבא הרוב. לפיכך הצדיק יסבול ממגוון הצרות והייסורים שיש לעולם הזה להציע, כדי למרק את מיעוט המעשים הרעים שבו. וכבר ציינו, אם זכור לך, שכך נחקק בסגולתם של ייסורים, שיהיה בכוחם להעביר את רושם המעשים הרעים.

והרשע לעומת זאת ייהנה בהצלחות והנאות העולם הזה, כדי לקבל שכרו על מיעוט מעשיו הטובים. כך שבסוף התהליך של ה'הכנה הכללית' נמצא צדיק גמור ללא תערובת רע מכיוון שכבר נוקה על ידי הייסורים, ורשע גמור ללא תערובת טוב, שהרי תוגמל כבר בעבור מיעוט הטוב שהיה בו. וזהו המצב הראוי לסיום ה'הכנה הכללית', קיבוץ הראויים לטובה הנצחית, ודחיית הרשעים לאבדון המוחלט." 

"רגע" קפץ דייב "הסברת לי שהתערובת של טוב ורע מקבלת זיכוך אחרי שהאדם נפטר מן העולם הזה. לפי דבריך לא צריך את זה, שהרי הם כבר עברו זיכוך בעולם הזה."

"השאלה במקום, והתשובה פשוטה. האדם בהיותו בגוף הגשמי מוגבל ברמת הייסורים והצער הגופני או הנפשי שהוא יכול לשאת. התהליך שתיארנו מתייחס לתערובת שאחוז הרע שבה מאפשר מירוק במסגרת העולם הזה. אבל אם אחוז הרע גדול יותר, פעולת המירוק תצטרך להמתין עד שתופשט הנשמה ממגבלות הגוף, ואז תוכל להתנקות מהרע שדבק בה בייסורים הרוחניים, שהם קשים ועוצמתיים לאין ערוך מייסורי הגוף.

והאמת היא שכל התוספת הזו של ענישה רוחנית, היא חסד גדול שהבורא עושה עם נבראיו כדי להרבות את הזוכים לשכר הנצחי.

הרי אם הדין היה נעשה רק לפי היכולת של ייסורי העולם הזה למרק את האדם, אז בחשבון פשוט כל מי שלא ניתן למרק אותו בגלל ריבוי חטאיו כבר היה מקבל שכרו כאן ועכשיו ואובד מעולם השכר. אבל מכיוון שהדין כולל גם את מערכת המירוק הרוחנית, ניתן למרק גם מי שגבר בו תערובת הרע בשיעור גדול יותר.

זה רק מעצים את ההבנה המחודשת שלמדנו על גיהינום ועל כל נושא הענישה של הבורא בכלל. כל הבריאה, כולל החלקים הלא סימפטיים שלה, מנתבת את האדם תמיד לצורך ההטבה השלמה.

למעשה, אם תדייק במה שלמדנו הרגע, תגלה שהדין והמשפט על מעשי האדם מחולק לשלושה חלקים. העיקרי שבהם, על רוב מעשי האדם, הוא בעולם הגמול שאחרי תחיית המתים. שם ניתן השכר הנצחי לזכאים, וענישה עד האבדון המוחלט לרשעים.

והמשני הוא על מיעוט מעשי האדם וכאן הדין נחלק לשניים: חלקם נידונים בעולם הזה, בהצלחותיו או ייסוריו, וחלקם בעולם הנשמות בעונשים רוחניים. בסופו של דבר כל התהליך הזה הוא כדי להגיע למצב שאין לשום נברא תרעומת או טענה על הדין שנעשה איתו, הכול לפי מעשה האדם וטיב הבחירה שלו. למעשה, כל אחד קובע בכוח בחירתו וערך מעשיו לא רק אם יזכה להגיע לשלב השכר או לא, אלא גם את הדרגה הנצחית המדויקת שבה הוא ייקבע בשלב השכר."

"משהו כאן מפריע לי." מלמל דייב "לפי דבריך יוצא שכל מי שאינו צדיק גמור ללא תערובת רע כלל, חייב לעבור בעולם הזה ייסורים ומירוקים."

"בוא נניח שזה נכון, מה מפריע לך בזה?"

"הכול מפריע לי בזה! קודם כל זה מלחיץ, וגם זה מאוד לא מעודד את האדם לנסות להשלים את עצמו, שהרי בעצם רוב הסיכויים שהוא מזמין לעצמו סד ייסורים מתמשך. ואילו הרשע שאפילו לא הרים את הכפפה, וחי איך שנראה לו, בלי חשבון, סביר להניח שיזכה להצלחה בענייני העולם הזה בגלל כל מיני מעשים טובים שעשה באקראי. זה לא נשמע טוב בכלל..."

"אז אני שמח להרגיע אותך, ולבשר לך שזה גם לא נכון בכלל..."

"אבל זה מה שיוצא מדבריך!"

"זה אולי מה שיוצא מחצי מדבריי."

"לא הבנתי..." הגיע דייב למבוי סתום בדיאלוג.

"אני ציינתי בפירוש שיש שתי הכנות, כללית ואישית. בכללית אנו מטפלים כעת ועדיין לא סיימנו, ואת האישית אפילו לא התחלנו. אחרי שנכסה את שתיהן אני אשמח להתמודד עם כל הפרעה שתצוץ לך."

דייב הרגיש קצת נבוך ומטופש על התגובה הפזיזה שלו, והעדיף פשוט לשתוק.

"אבל יש קורטוב של אמת בטענה שלך." הוסיף שארפ בנימה מנחמת. "ההכנה הכללית היא אחת הסיבות למצב הכאוטי לכאורה שבו הצדיקים מלופפים בייסורים והרשעים מחייכים מאוזן לאוזן, או בלשון חכמי ישראל 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו'. הנהגה שיכולה לגרום למתבונן בה בלא הבנה בסדרי ההנהגה, רפיון באמונתו, ולמי שאינו מאמין חיזוק לכפירתו, שהרי היא נתפסת אצלנו כעיוות של הדין, ואפילו כהעדר גמור של הדין."

"אז אם כך," ציין דייב "לפי ההסבר שהסברת, ההנהגה הזו הופכת להיות מובנת לגמרי, וגם נראית לי הגיונית לחלוטין."

"מובנת לגמרי היא לא, ואפילו לא קרוב לזה. מה שלמדנו זו רק סיבה אחת אפשרית למצב ההפוך הזה. פעמים רבות היא מתרחשת בגדר של תעלומה, שרק קצה חוט ומספר כללים יבשים יש בידנו כדי להבין אותה ברמת העיקרון בלבד.

שורה תחתונה, אנו לא יכולים להבין מדוע על אדם מסוים נגזרת הגזרה להתמודד עם כל כך הרבה סוגי צרות וייסורים ועל השני לא, למרות ששניהם לכאורה שקולים במעשיהם לטוב או לרע. אנו גם לא יכולים להבין סבל של תינוקות שעוד לא הספיקו בכלל לבצע בחירה כלשהי. אלו ועוד שפע של תופעות מאותו הסגנון הן כולן מחוץ לטווח הבנתנו.

משה בכיר הנביאים התחנן להשיג את שורש הדבר, ירמיהו הנביא התלונן על זה, דוד המלך בכה על זה, ואיוב התמרמר בגלל זה, אולם שום בן אנוש לא עמד מעולם ולא יעמוד לעולם על סודה. הידיעה האמיתית בהכנה הזו ודרכי המשפט שלה – איך נמדד כל מעשה בערכו האמיתי, עד כמה הוא מוסיף זוך או מוסיף עכירות וקלקול ואיך לגמול לאדם בעבורו – אינה נודעת לשום נברא כי אם לחוכמה העליונה לבדה."

"ולמה זה לא ניתן להשגה?"

"כי רק החוכמה העליונה היא היודעת את כל מעשי האדם לאמיתתם, על כל הבחינות, התולדות, וההשלכות שלהם, ובעומק ודקדוק שלא ניתפס בדעת אנוש. והיא היודעת לבדה את ערכם של המעשים הטובים והרעים, ומה ראוי שיתוגמל באופן זה ומה ראוי שיתוגמל באופן אחר. והיא היודעת את מצבן של הנשמות שבראה, ואת הנצרך להן לתיקונם השלם."

"ולמה לא לברוא נבראים שכן יכולים להשיג את זה?"

"חזרת שוב לכלל הרביעי שחייב להישמר תמיד חופש הבחירה, אם היו הנבראים משיגים הכול בצורה ברורה ומובנת, לא הייתה כאן בחירה חופשית."

"נכון." אישר דייב אחרי מחשבה.

שארפ חזר לנושא. "כמו בכל דבר שאנו מדברים מעניין ההנהגה העליונה, הדברים מגיעים רחוק ועמוק. כתוב בספר שמואל א' פרק טז' פסוק ז' "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵבָב". המסר העובר בפסוק הוא שמערכת ההבנה והשיפוט שלנו שטחית ומוגבלת, חמישה חושים, מעבד אחד, קצת אינטואיציה וזהו, שם זה נעצר. לעומת זאת מערכת המשפט של ההנהגה העליונה עמוקה ומדוקדקת לאין חקר. ועד כמה השוני קוטבי? את זה כבר כתב הנביא ישעיה בנבואתו בפרק נה' פסוקים ח'-ט' "כִּי לֹא מַחְשְבוֹתַי מַחְשְבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְרָכָי נְאֻם ה', כִּי גָבְהוּ שָמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָבְהוֹ דרָכַי מִדַרְכֵיכֶם וּמַחְשְבֹתַי מִמַחְשְבֹתֵיכֶם". הפער הזה מזמין הפתעות גדולות עבורנו, בכל מיני מישורים, וביניהם גם במישור של מעשי האדם והתגמול עליהם. בהחלט ייתכן שיימצאו בני אדם שירבו זכויות ומעשים טובים, ועל פי תפיסתנו הם קנו בעצמם שלמות גדולה, ונוכל לשער שהם זכאים למיקום גבוהה בשלב השכר. אך על פי המשפט האמיתי של הרצון העליון, שלפניו הכול גלוי מכל בחינה אפשרית, יימצאו המעשים האלו ראויים להיות מתוגמלים בעולם הזה, כך שלעולם הבא הם יימצאו בדרגה נמוכה מאוד של קבלת שכר.

ואחרים שלא הרבו כמותם זכויות, אך על פי הדין האמיתי כל מעשיהם שמורים להם לשכר האמיתי, יזכו להיות בדרגה נצחית גבוהה מהם בהרבה, וכן על זה הדרך."

"אז אם כך" אמר דייב בתסכול "האדם לא יכול להיות בטוח שהוא מכשיר את עצמו לשלמות המקסימלית שהוא יכול להשיג בשלב השכר, כי למעשה הכול תלוי איך שהרצון העליון בוחן את הדברים?"

"אל תיסחף. מי שברא אותנו לא הרים פה את כל ההפקה בלי לתת לנבראים את כל הכלים להגשים את הייעוד שלהם. למרות הפער התהומי, דרך להצלחה יש, והיא תתבאר לך בהמשך."

'גיור, אני בטוח שזה גיור!' דייב מנע מעצמו בכוח מלבטא את המחשבות שלו בקול.

"בכול אופן" סיכם שארפ את הנושא "הרצון העליון כבר קבע ושיער את המינימום הנצרך כדי להיכלל עם מקבלי השכר הנצחי, וגם הדירוג בין מקבלי השכר עצמו נקבע בפרוטרוט על פי חשבון מדוקדק. אבל זו הזמנה פתוחה, האדם במעשיו הוא לבדו הקובע את דינו ואת דרגתו הנצחית, מבלי שיוכל להטיל את האחריות והאשמה לכך על שום גורם זולתו."

שארפ הרים מבט שואל "הרעיון של 'מישור ההכנה הכללי' נקלט טוב?"

"נראה לי שכן."

"יפה, אז נמשיך הלאה. במקביל ל'מישור ההכנה הכללי' הבנוי כולו על בסיס מעשי האדם, פועל גם המישור השני, 'מישור ההכנה האישי'. שם הדברים עובדים במהלך אחר לגמרי, והוא המפתח הראשי שבאמצעותו האדם יכול לפצח את אחת החידות המסתוריות ביותר בחייו – הוא עצמו."

המשך בשבוע הבא...