בכל פעם אני מתפעל מחדש: את אלופה בעריכת שולחנות

הרב ראובן אלבז, ראש ישיבת "אור החיים", מסביר בספרו הנפלא "משכני אחריך" את חשיבותה של מידת הכרת הטוב. הכרת הטוב אינה דווקא לאותו אדם שהיטיב לנו, עיקר חובת הכרת הטובה היא עבור האדם בעצמו, שלא יהיה כפוי טובה. זוהי הסיבה שהקב"ה למשה רבנו שלא הוא יכה את החול, כי על האדם לפתח בתוכו את מידת הכרת הטוב.

הרב אלבז מציין כי דברים אלו למד אצל הרב מאיר רובמן, ראש ישיבת "תפארת ישראל", בה למד בצעירותו. מידת הכרת הטוב נובעת מענוותנותו של האדם. אדם עניו חש שקיבל טובה, למרות שלא מגיע לו כלום, ועל כן עמל כדי להיטיב עם עמי שהיטיב לו.

מי שאינו עובד על עצמו, חושב תמיד שמגיע לו לקבל מבני משפחתו, מחבריו ובעיקר מהקדוש ברוך הוא. אולם אדם ענוותן, שמכיר בערכו ויודע שאף אחד אינו חייב לו, מתרגל להודות על כל מה שמקבל, גם מאדם פשוט, קל וחומר מבורא העולם.

הרב אלבז ממשיך ומציין את הגמרא (ברכות נח.) שאומרת: "אורח טוב – מהו אומר? כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפניי, כמה יין הביא לפניי, כמה גלוסקאות הביא לפניי, וכל מה שטרח – לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע – מהו אומר? מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחת שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה – לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו".

"זוהי העבודה הנדרשת מאתנו – להחשיב את הטובה כל כך, ולחשוב שכל הטובה נעשתה רק עבורנו, עד שממילא נרגיש חובה להכיר טובה", מסביר הרב אלבז. "העובדה שגם אחרים קיבלו את אותה טובה, או נהנו יחד אתי, לא צריכה לעניין אותי כלל.

"בראש ובראשונה עלינו להכיר טובה לבני הבית, וכמובן, חשוב לא פחות לבטא בקול את תודתנו אליהם", אומר הרב אלבז. "כל אדם שאינו הולך בהרגשת 'מגיע לי' הנגרמת מגאווה, יהיה מוכן לקבל בתודה את כל מה שטרחו להכין עבורו. אך עליו להכיר על כך טובה ולהודות בפעל לעושה הטובה".

הרב אלבז מספר כי בעבר התארח בסעודת ליל שבת אצל אחד מראשי הישיבות. כאשר נכנסו לבית הרב אחרי התפילה בליל שבת, השולחן היה ערוך במיטב הכלים. ראש הישיבה אמר לאשתו הרבנית: "אני אומר לך, בבתי המלון המפוארים ביותר שבהם הייתי, אין כזו עריכה פדנטית ומדויקת כמו שלך. בכל פעם כשאני רואה את עריכת השולחן שלך, אני מתפעל מחדש – באיזה טוב טעם ודעת את עושה זאת!"

"ואומר לכם את האמת: אני בטוח, אין לי צל של ספק, שבכל ליל שבת הוא אומר לה כך", אומר הרב אלבז, וממשיך: "אם ניכנס גם אנו לביתנו, ונאמר לבני הבית: אתם יודעים לערוך שולחן! לא ראיתי בשום מקום עריכת שולחן כזאת! איזו הרגשה טובה נגרם להם"...

ה'חזון איש' אומר, וזה מיוסד על דברי רבותינו: כל מגמתה של האשה היא למצוא חן בעיני בעלה, וממילא כל מה שהיא עושה ובעלה יאמר לה שזה מצא חן בעיניו, היא תהנה מכך הנאה הכי גדולה: מצאתי חן בעיני בעלי.

"הדבר הגרוע ביותר בבית הוא מציאת חסרונות באשה", קורא הרב אלבז בכאב, "כשבעל מוצא חסרונות באשתו, האישה מרגישה שאינה יכולה להסתדר לבדה, ועול הבית קשה עליה. יש לדעת, כי ההרגשה הגרועה ביותר שאשה חשה בחייה היא כאשר בעלה אומר לה: 'לא הצלחת!' או 'טעית!',  איזה הרס יכול לצאת מזה!"

על האדם להרגיש תמיד שלא מגיע לו כלום, וממילא כל מה שאשתו (או הוריו) עושים עבורו – עליו להכיר להם הכרת הטוב, וממילא לא יבוא בדרישות שאינן הוגנות, ולא יצפה שאשתו תצליח כל יום לעמוד במטלות הרבות שעומדות בפניה.

"מידות טובות הן תנאי לעלייה בעבודת ה', עם מידות טובות אפשר להגיע לדרגות גבוהות בתורה וביראת שמים", מסכם הרב אלבז את דבריו. "השפל ברוחו, בעל מידת הענווה יכול להגיע למידת הכרת הטוב. הרגשת הכרת הטוב שיש לאדם כלפי מי שמיטיב אתו, מביאה אותו להכיר טובה לקב"ה על כל מה שנותן לו".