תכירו: בעל התשובה שבזכות הידברות עזב את השם נמרוד - וגם את קרנבל ברזיל

עד לפני שנה וחצי, אליעזר כהן, או כפי שנקרא אז - נמרוד קוזיניאק, עזר לאלפי ישראלים לחגוג בקרנבל של ברזיל באמצעות סוכנות הנסיעות שפתח יחד עם אחיו. הוא חי על קו ברזיל-ישראל במשך שנים רבות ודאג לכל צרכיהם של המטיילים – מבתי מלון, דרך פעילויות ועד עזרה אישית לכאלו שנקלעו לצרה.

באחת הנסיעות לברזיל, הגיע אליעזר לשגרירות על מנת לחדש את הוויזה שלו, שם נפגש עם הרב של ריו דה ז'נרו, חסיד חב"ד. "סיפרתי לו על העסק שלנו", מספר אליעזר. "אמרתי לו שפתחנו סוכנות ישראלית ביעד חדש בברזיל, שעדיין אין בו שום גוף אחר שמטפל בישראלים, ושהיעד הזה נהיה מאוד פופולרי. לקרנבל מגיעים מדי שנה 3,000 ישראלים, ומאחר שהיינו הגוף היחידי שמטפל בהם, הגיעו אלינו צעירים רבים ושאלו איפה יש בית חב"ד, אוכל כשר וארוחת שבת. הסברתי לרב שאין שם שום דבר שמייצג את היהדות, שיש ביקוש אבל אין היצע, והצעתי לו שבשנה הבאה אני אשכור אולם והם יוכלו לקיים שם ארוחות שבת, שיעורי תורה, הנחת תפילין וכו'. הרעיון קסם לו".

מאיפה הגיע הרעיון? באותה תקופה היית רחוק מהיהדות.

"ידעתי שאני בשליחות עם הישראלים, ומעבר לנתינת השירות, היינו להם אוזן קשבת. אם מישהו הרגיש לא טוב, איבד משהו או היה צריך עזרה, הוא הגיע אלינו. הרגשתי שאני ממש אחראי עליהם, מעבר לטיפול העסקי שסיפקנו. ידעתי שישראלים אוהבים להיות ביחד בימי שישי בערב, אז כשראיתי את הרב, חשבתי שהחיבור הזה של היהדות ותחושת ה'ביחד' יכול לעבוד. היום אני מבין עד כמה מה שהמטיילים עושים שם הפוך לגמרי ממה שהתורה אומרת, אבל ידעתי שזה יכול לעבוד כי מצד אחד, מדובר בצעירים אחרי צבא שרוצים לפרוק עול, לטייל, ליהנות מהחיים, אבל מצד שני, הרגשתי שהם פתוחים להקשיב, כל עוד יעשו את זה בנועם ובעדינות, ויראו להם את היופי של היהדות".

"התחלתי להרגיש ריקנות"

אותו רב שפגש אליעזר התקשר למחלקת ייעוץ והכוונה של הידברות ואמר לירון יצחקוב, אחד היועצים במחלקה, שיש בחור שנמצא עכשיו בישראל שכדאי לדבר איתו כי הוא פתוח וקשוב. ירון התקשר לאליעזר, ולמרות שהשיחה התגלגלה בנעימות, אליעזר טיפה היסס. "חזרתי לארץ והתקשרו אליי מ'הידברות'. אמרו לי ששמעו עליי מהרב של ריו דה ז'נרו והציעו לי להגיע לאולפנים שבפתח תקווה ולפגוש את הרב זמיר כהן. הם אמרו לי ששמעו שאני מתחיל להתחזק ורצו לערוך איתי שיחת היכרות קצרה".

מה הרגשת כשפנו אליך?

"בהתחלה עלתה בי התנגדות. חשבתי לעצמי – 'מה יש לי לדבר עם רבנים? בטח הם יגידו לי דברים שאני לא רוצה לשמוע', אז סירבתי בעדינות ואמרתי שנהיה בקשר. באותה תקופה גרתי בתל אביב. זה היה בתחילת הקיץ ושכרתי דירה ליד הים. אחרי כמה חודשים, שום דבר כבר לא ריגש אותי. התחלתי להרגיש ריקנות פנימית. הבנתי שחייבת להיות תכלית, שלא הגעתי לעולם בשביל להעביר את הזמן, לטייל ולחפש הנאות. חייב להיות פה משהו אחר. תמיד ידעתי שיש בורא לעולם אבל לא הצלחתי להבין מה הקשר ביני לבין חיים של תורה ומצוות. חינכו אותי בצורה מסוימת, שהעיקר זה להיות בן אדם טוב, לעשות מעשים טובים, אבל לא היינו דתיים".

אליעזר, אז עוד נקרא נמרוד, החליט לחזור להניח תפילין אבל לא מצא את הסט שלו. הוא התייאש וזנח את הרעיון. "יום אחד, אמא התקשרה אליי ואמרה לי שמצאה את התפילין של סבא אליעזר", הוא מספר. "אז חזרתי להניח תפילין והרגשתי צורך לדבר שוב עם הרב מהידברות".

מה אמרת לו?

"שלחתי לו הודעה שחזרתי להניח תפילין ושיתקשר אליי. הוא אמר שהוא שמח לשמוע, והזמין אותי לסמינר שמתקיים בסופ"ש בכנרת עם הרב זמיר כהן ורבנים גדולים נוספים. התחלתי להסס כי התכוונתי לבוא לאיזה כוס קפה בפתח תקווה, לא לסופ"ש בצפון, אבל הוא אמר לי שיהיה מאוד מעניין, שאני אבין מהי יהדות באמת, והכל באווירה נעימה. סיפרתי לחבר שלי על הסמינר והחלטנו לנסוע ביחד. מהרגע ששמעתי את ההרצאות ודיברתי עם הרבנים באותו סוף שבוע, נפל לי האסימון והבנתי שהתורה היא האמת. הרגשתי שכל החיים שלי קיבלו תפנית חדשה".

נראה שהתהליך שלך לתשובה היה די קצר.

"הסיפור שלי לא אופייני, זה קרה די מהר. לפני שהגעתי לסמינר, יצא לי לשמוע הרצאות של הרב יגאל כהן בפייסבוק. התחלתי להבין לאט לאט שיש בורא לעולם. הרב אמר באחת ההרצאות שלו שהוא מבקש מכל מי שמאזין לו, בארץ או בחו"ל, שיקבל על עצמו משהו אחד בשבת הקרובה כדי לשמח את בורא עולם. באותו רגע החלטתי שבאותה שבת אני לא אעשן סיגריה וכך היה. לא שמרתי שבת, עשיתי הכול כרגיל, אבל לא עישנתי. כשיצאה השבת, הדלקתי סיגריה ופתאום לא הבנתי למה חיכיתי לגועל הזה כל השבת. מאותו רגע הפסקתי לעשן אחרי 12 שנה".

מה קרה ברגע שהתחלת את התהליך?

"התחלתי להבין שאורח החיים שלי בלי אמונה שלמה ובלי שבורא עולם לא בתמונה, זה כבר לא מספיק. הבנתי שחסר לי משהו בתכלית, במי שאני, שאין טעם לדברים שאני עושה אם אני עושה אותם רק בשביל עצמי. עדיין לא הבנתי באותה תקופה שהמצוות מחברות אותך לבורא עולם וממלאות את עולמך הרוחני, פשוט הפכתי להיות לאדם שליו יותר, אכפתי יותר".

"הנשמה לא צריכה טיולים ומסיבות"

התהליך של אליעזר לתשובה היה די מהיר. כמה ימים לאחר הסמינר הוא כבר נכנס לישיבה של הרב זמיר כהן. "המעבר שלי היה חד. נכנסתי לישיבה רק בשביל לראות מה זה העולם הזה של לימוד תורה. התכוונתי להישאר בארץ שבועיים ולחזור לברזיל, אבל אז הבנתי שאם אני רוצה לעשות את התהליך עד הסוף, אני חייב ללמוד תורה עם אנשים אחרים שיעברו איתי את התהליך הזה".

ואיך הרגשת עם המעבר הלא פשוט הזה?

"לא ידעתי אפילו מה זה תפילות. במשך שלושה חודשים למדתי רק על תפילין, ברכת המזון, תפילות. הדברים הכי בסיסיים. רק לאחר מכן התחלתי ללמוד הלכות וגמרא".

איך המשפחה שלך הגיבה לשינוי?

"בהתחלה הם לא הבינו למה אני לוקח את זה כל כך בקיצוניות. הסברתי להם שנכנסתי לישיבה כי אני רוצה לראות איך זה לחיות כשומר תורה ומצוות. ידעתי שזה מקום טוב בשבילי כי יש שם עוד אנשים שעוברים את אותו תהליך כמוני. לאחר חודשיים, המשפחה שלי שמה לב לשינוי שהתחולל בי, כי כשאתה מתחיל ליישם את התורה, הגישה שלך לחיים נהיית אופטימית יותר. התחלתי להבין מה זה כיבוד אב ואם, מה זה שבת, איזה כיף להודות על כל דבר. אנשים מחפשים רוחניות בכל מיני דברים חיצוניים כמו יוגה, קואצ'ינג, כדורים, אבל הם לא מבינים שהשלווה האמיתית מגיעה דרך תפילה. ההורים שלי ראו את התהליך החיובי שעברתי ואפילו התחילו להתחזק בעצמם. בכללי יש לי משפחה תומכת מאוד ולא כזו שמרימה גבה".

את השם שלו החליט לשנות בהתייעצות עם הרב זמיר. מכיוון ששמו של סבו היה אליעזר ושם משפחתו כהן, הוא הפך מנמרוד קוזיניאק לאליעזר כהן והמשיך את הבניין הרוחני שלו. בפסטיבל בשנה שעברה הוא כבר לא השתתף. "ידעתי שאם אטוס, זה ישפיע על התהליך שאני עובר. רציתי להתחתן, להקים בית, והבנתי שזה לא יקרב אותי לשם אז החלטתי להישאר פה, בישיבה".

ומה התוכנית לעתיד?

"רק השם יודע מה יהיה אבל אני מאמין שהסיפור שלי יכול לחזק אנשים רבים. הגעתי ממקום רחוק מאוד למקום קרוב מאוד, וזה יכול להשפיע על כל כך הרבה אנשים. הצעירים בדור הזה מאוד מבולבלים. אני מכיר את הראש שלהם כי הייתי שם, אני יודע מה הם עוברים. כשאתה משתחרר מהצבא ופתאום חופשי לעשות מה שבא לך, לטייל בעולם, בלי אבא ואמא, בלי מפקד על הראש, אתה רק רוצה ליהנות. לפעמים אתה חוזר לארץ ולא מצליח להתמודד עם המציאות החדשה אז אתה מחליט לחזור לטייל, לעשות שוב מה שבא לך. היום אני מבין שאורח החיים שלי היה מאוד נהנתני כי ארגנתי טיולים של הנאות, נופים ומסיבות, אבל זה לא מה שהנשמה שלנו רוצה. זו לא התכלית. אני מכיר את סגנון החיים הזה ואני יודע היום שיש משהו מעבר, עמוק ופנימי יותר. אנשים כבר לא יודעים מה זו יהדות, ואני יכול להסביר להם, כי הייתי שם, כי הרגשתי את מה שהם הרגישו. העובדה שזכיתי להתקרב היא מתנה משמיים אבל זה לא מספיק, יש לי שליחות לעשות".