"אלוקי נצור": סגולות מיוחדות בקטע האחרון של תפילת שמונה עשרה. אל תחמיצו

"​אלוקי נצור" הוא החלק האחרון של התפילה, המופיע בסוף תפילת שמונה עשרה, וקיימת מחלוקת בין רבותינו הקדמוניים האם הוא חלק אינטגרלי מן התפילה.

המשנה ברורה (סימן קכג ס"ק ג) ממליץ לומר את הפסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי" פעמיים. פעם אחת לאחר אמירת: "ברוך אתה ה' מברך עמו ישראל בשלום", ובאופן זה, גם כאשר הוא חפץ לבקש בקשות אישיות במהלך תפילת "יהיו לרצון", מותר לו לענות לקדיש ולקדושה, לחתימת ברכות "הקל הקדוש" ו"שומע תפילה", למודים דרבנן, לברכת כהנים ולברכות התורה. 

תפילת "אלוקי נצור" חוברה על ידי מר בר רבינא, והיא מובאת במסכת ברכות (י"ז, ע"א). כה תפילתו: "אלוקי, נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תידום ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי, ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאישה רעה ומכל רעות המתרגשות לבוא בעולם, וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם, 'יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי'".

הערוך השולחן (סימן קכב סעיף ו) מסביר שתפילתו של מר בר רבינא נבחרה להיאמר באופן קבוע בסוף תפילת שמונה עשרה, משום שהיא נחתמת במילים הסגוליות: "יהיו לרצון אמרי פי".

ספר החרדים (מצוות התשובה ה) מסביר שתפילה זו מגלמת בתוכה רבים מיסודי האמונה היהודית, כמו איסור לשון הרע, הימנעות ממחלוקת והמרכזיות של תלמוד תורה.

לאחר תפילתו של מר בר רבינא, נוהגים האשכנזים והספרדים (בהבדלים קלים) להוסיף נוסח זה: "עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך". על כך כתב הטור: (סימן קכב) 'אמר שמואל כל הזריז לומר ד' דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה: 'עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך'".

משמעות תפילה זו היא בקשה מה' שימלא את תפילתנו לרצון למען שמך - שמו של הקב"ה, למען ימינך - מידת חסדו של בורא עולם, למען תורתך - למען התורה הקדושה - אין קיום לתורה ללא ישראל, למען קדושתך - כדי שיתקדש שמך, (נוסח אשכנז - למען יחלצון ידידך - כדי שידידיך, הלא הם ישראל, יחלצום יצאו מכל צרה. הושיעה ימינך - ימין ה' תושיענו ועננו - ענה תפילתינו).

בקשות אישיות על פרנסה וילדים? הגעת למקום הנכון

תפילת "יהיו לרצון" היא המקום הנכון ביותר לבקש בקשות אישיות מאת בורא עולם, כאשר אנו עומדים לפניו בתפילה.

המשנה ברורה (סימן קכב ס"ק ח) מביא את החיי אדם הכותב שכל אדם צריך להתפלל מדי יום על צרכיו האישיים, על כלכלתו ועל הצלחת החינוך של ילדיו, אחרי שיסיים להתפלל שמונה-עשרה ולפני אמירת "אלוקי נצור".

סגולת אמירת פרק קכ"א בתהילים

בפרשת בראשית נאמר הפסוק: "ויצא יעקב מבאר שבע", ועל כך מובא במדרש: "ר' שמואל בר נחמן פתח 'שיר למעלות אשא עיני אל ההרים'".

בספר 'אגרא דכלה' כתוב כך: "מקובל בידינו שכל מי שצריך לישא אשה יאמר בכל יום את פרק התהילים הזה (קל"א) קודם יהיו לרצון שלפני עקירת רגליו".

בספר 'אגרא דפירקא' מובא בשם הרמ"ע מפאנו :"כל האומר מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וכו' (תהלים קכ"א) סוף כל תפילותיו, קודם עקירת רגליו, מזמנין לו בת זוגו ההוגנת לו". (עשרה מאמרות, מאמר תיקון דין, ח"ד פי"ז)

בספר 'מאחורי הפרגוד' מובא כי כאשר היתה הרבנית קניבסקי ע"ה בת עשר, יום אחד נשאר אביה הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל להתפלל בבית כי לא הרגיש טוב. והנה הבחינה ביתו כי לאחר שפסע 'עושה שלום' טרם ששב למקומו, התעכב זמן מה ומלמל בפיו.

כאשר סיים את התפילה שאלה אותו מדוע התעכב בסוף התפילה ומה מלמל, השיב לה כי סבו, המקובל רבי שלמה אלישיב בעל ה'לשם', מסר לו כי סגולה לומר קודם שחוזרים מאמירת 'עושה שלום' – "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים".

עוד הוסיפה הרבנית, כי לאחר שנים סיפר לה אחד מתלמידי החכמים פלוני כי קבוצת בחורים מבוגרים ששמעו על סגולה זו, ועשו כן, לאחר תקופה כולם התארסו. לחצו כאן לפרק הסגולי.

סגולה שלא ישכח את שמו

באליה רבה (סימן קכב) מובא בשם הבית יוסף לומר קודם "יהיו לרצון" פסוק אחד מהתנ"ך המתחיל באות ראשון משמו של המתפלל ומסיים באות אחרון משמו.

טעם העניין מובא בספר השל"ה (שני לוחות הברית. מחברו ר' ישעיהו הורביץ מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17): "סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין (לאחר מיתתו) שיאמר בחייו בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה פסוק אחד המתחיל בהתחלת אות שמו ומסיים באות שמו".

עושה שלום במרומיו

"עושה שלום במרומיו": המקור לאמירתו הוא בברייתא במסכת יומא: "המתפלל צריך להפסיע שלוש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום. ואם לא עשה כן ראוי שלא התפלל" (יומא נט ע"ב).

הריטב"א בחידושיו למסכת ברכות מבאר שאמירת פסוק זה היא בבחינת "כמי שנותן שלום ונפטר מרבו". רש"י מנמק את דברי הברייתא "שאם לא עשה כן ראוי שלא התפלל" – "שלא נטל רשות להיפטר". כלומר,  בתפילת שמונה עשרה אדם מתייחד עם בוראו. כמו שאדם המתייחד עם רבו צריך לבקש רשות ולהיפרד בכבוד כשהוא מסיים, כך גם בעמידתנו לפני הבורא. באמירת עושה שלום ובהשתחוויות מבטא המתפלל את הכבוד ואת החשיבות שחש לקונו. אם לא עשה כן ראוי שלא התפלל, כלומר ללא ההתייחסות הראויה לבורא, אין ערך לתפילה.

יהי רצון... שייבנה בית המקדש

המילים החותמות את תפילת "יהיו לרצון"הם בקשה לבניית בית המקדש ולחידוש עבודת הקרבנות. "יהי רצון מלפניך... שייבנה בית המקדש במהרה בימינו... ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות". בסיום תפילתנו עלינו להפנים שהעיקר בעבודת הבורא הוא עבודת הקרבנות בבית המקדש.

ואל יאמר אדם: 'מה תועלת בתפילתי? האם תפילתי תגרום לבניין הבית?', כיוון שעליו לזכור שהרי כבר כותב מסילת ישירים שכל התפילות שהתפללו התנאים, הראשונים, וכל היהודים בכל הדורות מתאספים לסל אחד, וככל שחולף הזמן מתאספים יותר תפילות יותר דמעות עד שיתמלא סל וניגאל, ויבנה בית המקדש, תשוב השכינה לציון, ויאמר בורא עולם די לצרותינו.

כיצד מתבטא הגעגוע האין סופי לקשר אמיתי עם הקב"ה? צבי יחזקאלי נפגש עם הרב דניאל כהן בתכנית "אהבת עולם" לשיחה עוצמתית על משמעות התפילה, בליווי קטעי נגינה ושירה.

לנוסח תפילת שמונה עשרה, לחצו כאן.