"ראיתי איך דווקא נשים מתוכננות יכולות לאלתר הכי הרבה": השבת של יעל זלץ

נעים להכיר

יעל זלץ, אמא ל-8 ילדים וסבתא לנכדים. במקצועה היא משמשת כיועצת לארגונים ועסקים, ופעילה בעמותת 'תמך', שמטרתה קידום הזדמנויות תעסוקה לנשים חרדיות. מחברת ספרי "הבית - העסק הנבחר", ומרצה בנושא ניהול ואיזון בית-עבודה. 

זיכרון ילדות

"אבי מתגורר ברחובות והוא אבא של קהילה גדולה של בעלי תשובה. בכל שבת היו בביתנו אורחים, ובשלב מסוים של הסעודה היו מגיעים גם ילדים ממשפחות הקהילה. אבא היה שואל אותם שאלות על פרשת השבוע, והם היו מקבלים ממנו ממתקים. מספר שנים לאחר נישואיי, כבר לא היה לאבי צורך בכיסא הישן שלו, ואני לקחתי אותו לביתי. באחד הימים, הגיע אליי הביתה אחד מאותם ילדים, כשהוא כבר בן 37, ולמראה הכיסא של אבא, התרגש עד שלא יכול היה להיכנס. הקול שלו היה חנוק מדמעות כשאמר לי, 'הרגעים הכי יפים בחיים שלי היו ליד הכיסא הזה'".

כיצד את מתכוננת לשבת? 

"בתחילת דרכנו כזוג צעיר, גרנו בצפת, וכמו בצפת, אורחים הם חלק מהתפריט. לא תמיד ידעתי מי בדיוק יגיע, כי לעיתים הגיעו עוד כמה בחורים שהיו בבית הכנסת.  מטבעי, אינני אוהבת לתכנן יותר מידי, אלא מעדיפה לאלתר ומקווה שיהיה בסדר. עם הזמן הבנתי שככל שאהיה מתוכננת יותר, כך אוכל יותר לאלתר. זאת משום שכאשר יש סדר ותכנון מראש, יש בסיס רחב יותר לתמרן עליו. כך, תמיד יהיה מה להוציא מהמקפיא, יהיו ירקות ופירות מסודרים במקרר וחומרי גלם זמינים כדי להכין מהם משהו מהיר ברגע האחרון. הניסיון לנהל את הבית כמו עסק יעיל, התחיל משם".

"בפועל, כשהילדים היו קטנים, תמיד דאגתי להכין הכל כבר ביום חמישי, כך שאם פתאום ילד קם חולה ביום שישי או שהגיע איזה דבר בלתי צפוי אחר, יש כבר אוכל, ומקסימום על הרצפה אפשר לעבור עם סמרטוט ולגמור. אבל עם השנים וההתבגרות של הילדים המצב התהפך, ופתאום ראיתי שאם מבשלים מראש, החבר'ה מחסלים עד שבת את הכל. בנוגע לניקיון, בעבר לא היה שייך לנקות מראש, כי ילדים קטנים מלכלכים את הרצפה מהר מאוד, וכיום, לעומת זאת, זה כבר אפשרי. אז בשלב מסוים הפכתי את הסדר. היום אנחנו מנקים את הבית קודם, אבל לבשל אני מתחילה רק מיום שישי ב-12 בצהריים. את הדגים, למשל, אני שמה בתנור ממש לפני שבת, כך שלאף אחד אין הזדמנות לקחת 'רק' חתיכה לפני שבת.

"באופן כללי, דברים תמיד לוקחים יותר זמן ממה שאנחנו חושבים, מכל מיני סיבות. או בגלל שאין כוח, או בגלל שאין זמן, או כי נכנסו באמצע עוד מטלות שלא חשבנו עליהן מראש. כשמתחילים, אי אפשר תמיד לדעת מה יהיה הלאה. לכן אני עובדת עם ההכנות לשבת ב'מודל לולאה', מודל מקובל בתחום של ניהול פרויקטים בעולם העסקים והייצור. 

"זה עובד ככה – קודם משלימים את הפרויקט ברמה של פיילוט או טיוטה, אחר כך משפרים ואז משדרגים. בהכנות לשבת מדובר על לסיים את הכל ברמה א' - הבית מסודר, ויש מרק, עוף בתנור, צו'לנט ואורז. אחר כך, אם נשאר זמן וכוח, אני משפרת, ועוברת לרמה  ב' - סלטים, טיגונים, תוספת נוספת ומאודים. אם נשאר עוד זמן או כוח, מגיעים השידרוגים והאקסטרות – עוגות, מנה אחרונה, מטבלים, מה שמאפשרים החשק הזמן והכוח. 

"כמו אימהות עובדות, גם אני מנסה לבשל בערב שבת גם לכל השבוע ולהקפיא את הכל במנות מסודרות. זה גם דבר שהשתנה עם השנים, שכן אם כשהילדים היו קטנים הייתה צריכה להיות ארוחת צהריים מוכנה בשעה קבועה, היום ארוחת הצהריים היא דבר משתנה. הבנים בישיבה, והבנות חוזרות הביתה כל אחת בשעה שלה, מ-3 וצפונה. כל אחת מחממת לעצמה אוכל מתי שהיא רוצה".  

תארי את התפריט השבתי שלכם 

"באופן כללי אצל משפחה הונגרית יש תפריט קבוע, ובו הכי חשוב שיהיה מרק. אצלנו צוחקים ואומרים בקריצה ששבת בלי מרק זה כמעט חילול שבת, וגם בשבתות בהן הטמפרטורה היא 42 מעלות בצל, הונגרים לא יוותרו על זה, ואני מדברת גם על התקופה שבה לא היה מזגן בסלון. אצל הונגרים אמיתיים מגישים את המרק עם צלוחית צנון פרוס לידו, שבהונגרית קוראים לו 'רתק'. כך נהוג היה בבית הוריי, כשסבא וסבתא ז"ל עוד התארחו אצלינו בשבתות, אבל את הצנון כבר לא הבאתי הביתה. 

"כמנה אחרונה, גם בקיץ וגם בחורף, אנחנו שותים תה. אוהבים תה. לא פעם, כשאנחנו מציעים לאורחים שלנו תה הם עונים שהם לא חולים. אז אנחנו צוחקים, ומגוונים עם עוד סוגים של תה. "לבוקר אני מכינה  צ'ולנט בלי מנה ראשונה כדי שייהנו מהחמין ויסיימו את כל תכולת הסיר, שאי אפשר לשמור להמשך השבוע. כמובן, סלטים טריים הם חלק בלתי נפרד מהארוחה, בגלל שאנחנו בקטע של מזון בריא כבר כמה שנים". 

איך נראה שולחן השבת שלכם? 

"שולחן שבת קצר מאוד. המנות מוגשות בזו אחר זו, זמר או דבר תורה, וזהו – ברכת המזון. עכשיו מתחילים לדבר, לשיר, לספר סיפורים ליד השולחן או שמתפזרים על הספה. ההרגל הזה הוא שריד לימים שבו הילדים היו קטנים, וניהלנו את השולחן בהתאם ליכולת שלהם להשתתף בו. עם הזמן פשוט התרגלנו לכך, ועכשיו מגיעים גם נכדים – ושוב הקיצור מתאים למשפחה.  

"כפי שהורגלתי בבית הוריי, אנחנו מארחים הרבה עד היום, ושולחן גדול שפתוח לארבעה מטרים אצלנו הוא די שגרתי. עם זאת, אין לי תחושה שאני מבשלת לגדוד, כי כשהבסיס הוא עשר נפשות, מה זה להוסיף עוד כמה מנות? רק כשיש מעל 20 איש סביב השולחן מתחילים להרגיש את ההבדל, וכמו אמא שלי, אני דואגת שלא יהיה מספיק אוכל. הילדים מחייכים – הם רגילים לדאגות שלי, ותמיד מרגיעים אותי שעדיין לא קרה שקמו מהשולחן רעבים, ברוך ה'".

החלק הכי אהוב עליך בשבת

"הבוקר. אני טיפוס שאוהב לקום מוקדם, ובשבת אני משתדלת ללכת להתפלל ותיקין. אי אפשר אפילו לתאר עד כמה זה כיף. החיים שלנו התקבעו על מנין ותיקין כי כך בעלי חונך בביתו. אביו ז"ל היה מתפלל במניין הוותיקין של בית הכנסת לדרמן בבני ברק, בחיי מרן הסטייפלער זצוק"ל, עם בנו הרב חיים קנייבסקי שליט"א. זמן קצר אחרי נישואינו, חמי נפטר, והחיוב לעבור לפני העמוד קיבע אותנו למניין המוקדם. הרגל הופך לטבע, ועם הגיל זה רק נהיה יותר מובן מאליו. מנין הוותיקין מאפשר לנו לפעמים לטייל אחרי התפילה, ובכלל לקבל זמן איכות משלנו – לפעמים עם הנכדים שקמו, ובזכותנו אינם מעירים את ההורים". 

מהו האתגר שלך בשבת?

"ימי שישי הארוכים בקיץ. מה שקורה אז, הוא שיש הרבה מאוד זמן לפני שבת, ובצהריים, כשכבר לא עושים את מטלות ימי החול השוטפות, אני מוצאת את עצמי מנשנשת במטבח – דבר שאני נלחמת בעצמי כדי למנוע אותו. בימי שישי כאלה אני משתדלת לסדר לעצמי איזשהו תכנון שימלא את הזמן, וממש מקדישה לכך מחשבה וארגון מראש כדי שלא יישאר לי זמן, כדי שיהיה הרבה מה לבצע עוד לפני שבת, וכדי שאהיה עסוקה מכדי לקרוא ולנשנש. זה אתגר שלא נגמר, וימי שישי הקצרים, שכל כך מלחיצים חלק מעקרות הבית, דווקא מרגיעים אותי בגלל האתגר הגדול הזה".  

איך אתם משקיעים במשפחה בשבת? 

"ההשקעה במשפחה אצלנו מתבטאת בכך שאנחנו קודם כל פוגשים זה את זה  – אם את הבנים שחוזרים מהישיבה מידי כמה שבתות, אם את בנות הסמינר העסוקות בכל השבוע, או את הילדים הנשואים והנכדים. במשך השבוע אני בעבודה והם עסוקים כל אחד בענייניו, אז שבת היא הזמן לראות את כולם, לדבר ולשמוע". 

מאורע לא צפוי שקרה לכם בשבת 

"איננו משתמשים בחשמל של חברת חשמל בשבת, אלא בגנרטור. כשהתגוררנו בצפת לא היה לנו מצבר פרטי וגם גנרטור לא היה לנו, ככה שבשבתות לא היה חשמל. התרגלתי להיערך לכך מבחינת האור – עם עששיות נפט מקסימות, ומבחינת הקירור – עם קרחים במקרר, כמו פעם. כיום, במודיעין עילית בה אנו מתגוררים, כמו בריכוזים חרדיים אחרים, יש גנרטור, ואפילו מדברים על כך שתהיה בקרוב תחנת כוח שומרת שבת באזור. אבל כעת, בינתיים, קורה לפחות פעמיים בשנה, בדרך כלל כשעומס החום הוא קיצוני, שהגנרטור 'נופל' ואין חשמל.

"זה לא קל, כי פתאום אין אור ומקרר, והמזגן שובת ממלאכה דווקא בזמן שהכי צריך אותו. לדעתי, האירועים הללו הם שעת המבחן שלנו, בה אנחנו נבחנים איך אנחנו מקבלים את המצב הזה – אם נהיה סבלניים, שמחים, נשמח עם השבת גם בלי חשמל, או שחלילה לא. הילדים שלנו קולטים את הרגשות שאנחנו משדרים בזמנים כאלו ומסיקים את המסקנות שלהם, וחשוב שהמסר שלנו יהיה ברור ואותנטי, מכל הלב: אנחנו אוהבים את השבת וחלילה לנו ליהנות באיזושהי דרך מחילול שבת.  אנחנו מתפללים שהמסרים הללו יעברו לילדים שלנו, ושהם יעבירו אותם לדור אחרון, עד ביאת גואל צדק".  

מתכון אהוב

"אל תסמכו על המתכונים שלי. אני כזו שמאלתרת, וכבר אמרתי את זה בהתחלה. אני שמה כמות מים שנכנסת במכסה של הסיר ומערבבת 'עד שזה נראה טוב', ומוציאה מהתנור כש'זה נראה מוכן'. השיטה שלי היא לקרוא ספרי בישול לפני השינה או עם כוס הקפה, ו'להבין את הרעיון'. מכאן אני מכינה מכל מה שיש בבית – מרקים, פשטידות ו'אוכל אוכל', לא קישוטים. 

כמו הונגריה, שקצת התקלקלה, אבל עדיין נשארת הונגרייה - במטבח שלי הכל מתחיל עם בצל מאודה (אולי עם ממש מעט מעט שמן, אנחנו בקטע של בריאות כמו שאמרתי), וגם עם שום, שקל למעוך עם הסכין הרחבה על גבי הקרש ואז לחתוך ולקצוץ. התבלינים הם פפריקה, פלפל שחור, ומלח. לא הרבה מידי. 

הטיפ שלי הוא להשתמש בסירים גדולים ולמלא אותם רק עד מחציתם, כדי לשמור על כיריים נקיים מגלישות וטפטופים, ולטגן במחבת סגורה שאפשר להפוך אותה, במקום להפוך את הקציצות אחת אחת".