דבורה חזן מג’נבה, איטליה: "אין לנו שום מוסדות חינוכיים בעיר"

מהי איטליה בשבילך?

"בשבילנו איטליה היא ארץ יפה, עתיקה ומיושנת, עם הרבה יהודים אבודים. יש שרואים באיטליה את רומי - רומא של פעם, אך בחיי היומיום אנו כלל לא חושבים על כך, וההיסטוריה העצובה לא מורגשת כאן".

האם יש סיבה מיוחדת למגורים שלכם במקום זה?

"בעלי ואני ארגנטינאים במקור ולפני שלוש שנים הגענו לאיטליה לשליחות. למעשה, כבר כשבעלי היה בחור בן עשרים הוא נשלח מהישיבה בארץ ישראל לאיטליה, עם קבוצת חברים, כדי ללמוד כאן ולחזק את הישיבה המקומית. הוא קלט את השפה האיטלקית במהירות יחסית, אף על פי שדווקא בגלל הדמיון בינה לבין הספרדית – היא מבלבלת מאד. יש מילים רבות באיטלקית שנשמעות דומות לחברותיהן בספרדית, אך המשמעות שלהן שונה לחלוטין. אפשר לשוחח שיחה שלמה, לחשוב שהבנת את רובה, ובעצם – לא הבנת כלום... בעלי הסתדר עם השפה והצליח גם ללמד את ילדי הקהילה במילאנו במשך שלוש שנים. בגיל עשרים וחמש הוא חזר לארגנטינה, ושם נישאנו ובנינו את ביתנו. לאורך השנים הוא שמר על קשר עם אנשי הקהילה במילאנו, והם בקשו מאתנו כמה פעמים לבוא לשליחות באיטליה. אולם ילדינו היו קטנים, ולא רצינו לעבור איתם למקום ללא מוסדות חינוך מתאימים. שלושים שנה אחר כך, כשבתנו הקטנה כבר הייתה בת חמש עשרה, הציע לנו תלמיד וותיק של בעלי, שהיום משמש כמנהל בית הספר במילאנו, לבוא שוב לאיטליה, והפעם הסכמנו.

Nervi Génova - במרחק עשרים דקות נסיעה מהבית של דבורה חזן

"במילאנו עבדנו כמורים בבית הספר, ובעלי גם נסע פעמיים בשבוע לעיר גינואה – ג'נבה של איטליה, כדי לפעול שם בקרב הקהילה הקטנה. את השבתות עשינו בג'נבה, ובכל יום שישי, לאחר שסיימתי את יום הלימודים כמורה, העמסנו את צורכי השבת על הרכב ויצאנו לנסיעה עד לג'נבה, כדי לשהות שם עם יהודי המקום בשבת. אולם העומס היה גדול מדי עבורנו, והיה לנו גם קשה להתרגל לעבודת ההוראה, לאחר שבארגנטינה היינו שנינו מנהלים: בעלי שימש כמנהל כללי של מוסד חינוכי ליהודים ואני ניהלתי גן. ברוך ה', לפני כחצי שנה עברנו לגור כאן, בג'נבה, ולפעול בעיקר בקרב יהודי העיר. הקהילה כאן קטנה, ומבוססת ברובה על ניצולי שואה מבוגרים שהסתירו את יהדותם במשך שנים ארוכות, בני משפחותיהם שכלל לא יודעים לעיתים על יהדותם, וסטודנטים ישראלים שהגיעו ללמוד כאן באוניברסיטאות. הקהילה מתעוררת אט אט לתחיה רוחנית, והעבודה רבה ומרגשת מאוד. אנו מנסים לחפש ולהכיר עוד יהודים, להכיר להם את יהדותם, ולהקים מקום שיהווה כתובת לכל היהודים בעיר".

אלו מוסדות חינוך יש אצלכם? והיכן הילדים שלך לומדים?

"אין בג'נבה שום מוסד חינוך יהודי. אפילו לא גנים. לצערנו, האוכלוסיה היהודית קטנה מאוד, יש המון נישואי תערובת, ועם המצב הזה עלינו להתמודד.

"מילאנו היא העיר הקרובה אלינו ביותר, באופן יחסי, ושם יש שלושה מוסדות חינוך ליהודים: שניים מהם מיועדים לשומרי מצוות, ואחד לקהילה היהודית הכללית. בכל מוסד כזה יש גנים, בית ספר ותיכון. הבנים נשלחים בדרך כלל בגילאי תיכון לישיבות מחוץ לאיטליה.

"ילדיי כבר גדולים, חלקם מתגוררים בארץ ושלושה מהם נישאו ברוך ה'. בתי הצעירה לומדת בתיכון במילאנו, ומתגוררת במשך השבוע אצל משפחה יהודייה ממכרינו. אומנם מילאנו רחוקה מג'נבה מרחק של שעתיים נסיעה, ולא קל לנסוע כך כל שבוע, אך זו האפשרות שיש לנו. היא מגיעה הביתה לשבתות, מלבד בחורף, כשימי שישי קצרים יותר, שאז היא מגיעה רק פעמיים בחודש הביתה. היא כבר בכיתה י"ב ועושה מבחני בגרות בדיוק כמו בארץ. נראה לי שזהו התיכון היחיד בעולם שהצליח לעשות הסדר כזה, בו התלמידים מקבלים את המבחנים המעודכנים מהארץ ואפילו נבחנים בתאריכים זהים לחבריהם שבישראל. בעז"ה אנו מקווים שבשנה הבאה היא תלמד בסמינר בארץ".   

מהו סדר היום שלך במשך השבוע?

"יש לי שיעורים קבועים שאני מוסרת בבית לנשים. תכני השיעורים משתנים לפי הזמן – לפני חגים אעסוק בהלכות החג, ובשאר הזמן אני מלמדת על כשרות המטבח, דיני שבת, הפרשת חלה ושאר דינים יומיומיים. יש גם יום קבוע לארגון פעולות, ומעבר לכך, אין לי לוח זמנים קבוע. גם כשאני מתכננת יום אפייה, או יציאה לקניות, אם פתאום יבקש אחד מהיהודים המקומיים לבוא אלינו – נבטל את התוכניות ונהיה כאן בשבילו. וזה קורה פעמים רבות. בדיוק ביום חמישי שעבר, כשביקשתי להתחיל לבשל לשבת – התקשר יהודי אחד ואמר: 'יש לי כמה דקות פנויות, אפשר לבוא אליכם?'. הוא הגיע והניח תפלין, שוחח עם בעלי ובסוף נשאר אצלנו לכמה שעות. אני קצת הסתבכתי עם ההכנות לשבת... אולם בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, והזכות שלנו היא לתת להם תחושה הכי נוחה שאפשר.

"לפעמים אנו הולכים לבקר את היהודים המקומיים בבתיהם. לא מזמן ביקש אחד מהתושבים המבוגרים שבעלי יבוא אליו למשרד. בעלי הגיע והניח לו תפלין, והזקן סיפר בהתרגשות עמוקה כי הפעם האחרונה בה הוא אמר שמע ישראל הייתה בשואה, כשהוא התחבא בהרים מפחד הנאצים שנכנסו באותו לילה לעירו, ובכל הלילה ההוא מלמל שמע ישראל בפחד מוות. זו הייתה פגישה מרטיטה.

"בין לבין אני מסדרת את הבית, יוצאת לקניות ומבשלת. הקניות אצלנו הן עסק מורכב קצת, שדורש זמן ומחשבה. בג'נבה אני יכולה לרכוש רק מוצרים יבשים מסוימים, כמו פסטות ואורז, פירות, ירקות ודגים, וכל השאר - בשר ועופות, מוצרי חלב, יין ומיץ ענבים אמצא בכשרות ראויה רק במילאנו, ולפעמים ניסע אפילו לניס שבצרפת כדי לחדש מלאי. פעם בחודש וחצי–חודשיים אני נוסעת לניס, שם יש מבחר גדול יותר של מוצרים כשרים מאשר במילאנו. הנסיעה לניס ממושכת וארוכה, ובחורף היא גם עלולה להיות מסוכנת: הגשמים העזים לא נספגים בקרקע, חלקי גשרים עתיקים נופלים, אדמת ההרים בצדי הכביש מתמוטטת והאוטוסטרדה נחסמת לתנועה. זה קרה לפני חודש, וגם לפני שנה קרס גשר ונוסעים רבים נפצעו ונהרגו. התושבים מתלוננים, ולמרות זאת – הדרכים הישנות לא מתוחזקות מספיק".

Nervi Génova, איטליה

כיצד נראית השבת אצלכם?

"בדרך כלל ביום שלישי אני מתחילה עם הקניות. אין לי אפשרות לקנות הכול בחנות אחת: דגים טריים במקום אחד, פירות בחנות אחרת, קמח ושמן לאפיית החלות בסופר הקרוב, וחד פעמי בכלל באזור שונה. לא פעם חסרים מצרכים כשרים, ועליי לחפש בחנויות נוספות, כך שהקניות לשבת גולשות לא פעם גם ליום רביעי. ביום חמישי אני מתמקדת בבישולים ובאפייה. את החלות אני אופה כבר ביום חמישי ומקפיאה מיד, וביום שישי, זמן קצר לפני שבת, מוציאה אותן ומניחה על הפלטה. כמובן שאין כאן סיכוי לקנות אוכל כשר מוכן, ואני מבשלת הכול בעצמי. את ניקיון הבית אני עושה בימי חמישי ושישי. ולא, אין לי עוזרת. העוזרות כאן יקרות מאד.

"אף פעם איני יודעת כמה אורחים יהיו לנו בשבת. המספר נע בין ארבעה אורחים לשניים עשר, מתוכם מספר אורחים קבועים שמגיעים כל שבת, לפעמים מגיעים עוד אנשים מבית הכנסת, ולפעמים תיירים. כך שאני מבשלת תמיד כמה מנות מיותרות. אגב, אנו משתמשים רק במיץ ענבים מבושל וביין מבושל, כדי שלא ניתקע עם יין נסך במקרה שיבואו אלינו אורחים שיהדותם לא מוכחת, מה שקורה כאן, לצערנו, לעתים לא נדירות. בעקבות השואה, יהודים רבים הסתירו את יהדותם, וכעת לצאצאיהם אין דרך להוכיח כי הם יהודים. בשבת עצמה מגיעים כל האורחים – המוזמנים והמפתיעים כאחד, אל ביתנו. הסעודות מתנהלות באווירה נעימה. בעלי אומר דברי תורה, שר זמירות שבת עם האורחים, וכולם משוחחים".

מכינים משלוחי מנות לאנשי הקהילה בג'נבה

מה מזג האוויר עכשיו אצלכם?

"עכשיו חורף אצלנו. בדרך כלל החורף בג'נבה קר יותר מאשר בארץ, אך לא אמור להיות שלג. הטמפרטורות נעות סביב מעלה אחת – שתי מעלות צלזיוס".

מה המצב הפוליטי אצלכם?

"אני לא מתמצאת בפוליטיקה המקומית, וגם לא יכולה להשתתף בבחירות כי איננו אזרחי איטליה. לפני שנתיים היו כאן בחירות, ולא היינו מעורבים כלל בנושא. כעת יש נשיא וראש ממשלה נבחרים, והמצב הכללי די רגוע".

האם אתם חשים באנטישמיות?

"כמו בכל אירופה בתקופה האחרונה, ישנה עלייה באנטישמיות. ככל שמתגבר הבלגן בעולם סביב איראן וטראמפ –מדברים יותר גם על היהודים, בעדם ונגדם. ועדיין - המצב כאן סביר, ואיטליה נחשבת למקום פחות אנטישמי ממדינות אחרות באירופה.

"בשכונה שלנו בעלי הולך ברחוב עם כובע וכיפה, ויש כאלו שדואגים ואומרים לו שזה מסוכן. אך אנו לא חושבים שזו סכנה, להיפך, אנשים ברחוב מתקרבים אליו ומבררים מה יש לו על הראש, וכשהם שומעים שהוא יהודי הם מבקשים ממנו ברכה וטוענים שהם אוהבים יהודים. ברוך ה', אף על פי שיש גם כאן שונאי ישראל, אנו לא פגשנו בהם, והקב"ה שומר עלינו".

בית הכנסת של קהילת ג'נבה

כיצד מתכוננים אצלכם לט"ו בשבט?

"בט"ו בשבט עורכים בבית הכנסת ארוחת פירות משותפת לכל יהודי הקהילה בראשות הרב המקומי ואנו משתתפים כמובן. אנחנו מברכים יחד את כל הברכות השונות ואוכלים פירות. אם יהיו בחנות פירות מיובאים מארץ ישראל, כנראה נקנה אותם, ואם לא, נסתדר עם פירות רגילים. יש כאן בחנויות המון פירות נדירים שאינני מכירה, ובעיני הם משונים למדי. לפעמים האורחים שלנו מבקשים אותם, אך אינני יודעת מה טעמם וכיצד מתעסקים איתם – מבושלים או חיים, וגם אינני יודעת מה מברכים עליהם, כך שאני מעדיפה את הפירות המוכרים והשגרתיים על פני הפירות המוזרים.

"לפורים השנה  כבר מחפשים לשכור אולם גדול. בשנה שעברה עשו כאן טקס גדול ושמח בבית הכנסת. קראו את המגילה בפני הקהל, וערכנו יחד סעודת פורים. היו מעט אנשים וילדים שהתחפשו. הבת שלי, למשל, התחפשה למכונת מסטיקים: היא קנתה בריסטולים ופונפונים וביצירתיות המציאה לה תחפושת. זה לא כמו האווירה הרועשת והססגונית שיש בארץ, לא משקיעים כאן בתחפושות וברעיונות, וברחובות אין תחושה של פורים. אם כבר העוברים ושבים רואים מישהו מחופש, הם בטוחים שזה לכבוד הקרנבל, חלילה, שחל בערך באותו שבוע. לסיום חילקנו משלוח מנות אישי לכל אחד מהיהודים המקומיים. הם כלל לא ידעו שיש כזו מצווה. אמרו תודה על ה'מתנה' המפתיעה, והתלהבו לגלות בפנים אריזת במבה מהארץ שידידים הצליחו להביא לנו מישראל לכבוד משלוחי מנות. אומנם במילאנו ניתן להשיג ממתקים וחטיפים כשרים, אך לא כמו המבחר בארץ, ואלו לא מתקרבים לחבילה מקורית של במבה אוסם... ילדי הקהילה היו שמחים במיוחד". 

משלחי המנות מוכנים על הספה

האם ביקרת בארץ, ומתי? כיצד התרשמת?

"ברוך ה' השנה כבר הייתי בארץ, ובקרוב אנו מתכננים שוב לנסוע לארץ למשך שבועיים. כולם לקחו חופש בזמן החגאות, אך אנו לא הצלחנו לצאת אז, והעדפנו לעשות את החופשה שלנו בארץ ישראל בעוד כשבוע. כשאנו נמצאים בארץ, אני מבקרת את הילדים שלנו, רואה את הנחת מקרוב ומשקיטה געגועים. בין לבין אנו נוסעים לקברי צדיקים ולכותל, נושמים קצת רוחניות ואוגרים אותה בליבנו להמשך השנה. אנו כמעט ולא יוצאים לטיולים סתמיים, הרי נופים יש לי בשפע באיטליה. לארץ ישראל אנו מגיעים בשביל הקדושה, וכל ביקור כזה נותן לנו המון כוחות להמשיך. בעלי הולך יומיום לבית הכנסת ומתפלל במניין בקלות, בכל שלוש התפילות, הידעתם איזה עונג זה? לשהות בסביבה חרדית, כאשר מסביבנו כולם יהודים, והאווירה שונה כל כך, רוחנית יותר. זו הרגשה מופלאה ומחזקת מאד".

מוצר שאין להשיג אצלכם והיית שמחה שישלחו לך מהארץ?

"כאן בג'נבה אין כמעט כלום. במילאנו יש מוצרי מזון כשרים, אבל לא מבחר של מוצרים מיוחדים יותר. אולי אלו שטויות, אבל כשאני בארץ אני קונה לנו שקדי מרק, אבקת מרק, ג'לי, פודינג, שוקולדים, ממתקים וגבינות. הטיסה אורכת כשלוש וחצי שעות, כך שמוצרי החלב לא מתקלקלים בדרך לאיטליה".

סיפור שיכול לקרות רק אצלכם:

"כשהגענו לכאן והתחלנו לקשור קשרים עם יהודי העיר, שמענו על יהודי אחד, ישראלי יורד, שהפך כאן לזמר מוצלח ואהוד מאד. הוא מושך אחריו עשרות מעריצים. רצינו ליצור איתו קשר, וכולם אמרו לנו – 'הוא? אין סיכוי שיתעניין ביהדות...'. אבל אנו חיכינו בסבלנות, ובאחד מאירועי הקהילה, כשפגשנו אותו, הזמנו אותו לסעודת שבת אצלנו בבית. הוא הגיע, ונהנה לפגוש את כל המטעמים הישראליים שהכנתי במיוחד עבורו: מטבוחה, חומוס, חצילים ועוד הרבה סלטים שישראלים אוהבים. הוא התלהב מהאווירה והביתיות, ולאט לאט נוצר בינינו קשר, והוא מגיע אלינו מפעם לפעם. להניח תפילין הוא עדיין לא מסכים, אבל מוכן לדברים אחרים. כשעשינו פעילות לכבוד חנוכה ב'פלאצו דוקאלה' (Palazzo Ducale) הוא הסכים לבוא, ואחרי הטקס הפומבי של הדלקת נרות החנוכייה, הוא שר לפני הקהל עם המקהלה שלו, והיהודים נהנו והתרגשו מאד מהופעתו. 

החנוכיה המקושטת לטקס הפומבי

"אנו לא שוכחים כיצד בשנה שעברה הגענו ממילאנו יומיים לפני ערב פסח, עם עשרות מצות שמורות לחלוקה בין יהודי הקהילה. הזמן היה דחוק מאד, והיה עלינו גם לארגן ולבשל את כל צורכי ליל הסדר הציבורי, כך שראינו שאין לנו סיכוי להספיק ולהגיע לכל בתי הקהילה עם המצות. לא ידענו מה לעשות, אך הקב"ה לא נטש אותנו ושלח עזרה מופלאה מן השמיים: לפתע התקשר אלינו אותו זמר יהודי, וביקש מיוזמתו לעזור בהכנות לפסח. כשהוא שמע על הבעיה שלנו עם חלוקת המצות, הוא לא היסס, ומיד נידב את עצמו ואת הקטנוע שלו לחלק את המצות. תוך כמה שעות הוא סבב בין כל רחובות העיר ודאג שלכל אחד מיהודי ג'נבה יהיו מצות שמורות לליל הסדר. רק תארו לכם, איזה רושם אדיר עשתה הופעתו של הזמר הנערץ עם המצות בבתי היהודים".