למה הרקמה של חיינו מלאה כל כך בקשרים מלמטה? 5 משלים למחשבה

"זמנך עבר"

מסופר על אזרח שהציל את בתו של המלך. המלך מרוב התרגשות והכרת תודה אמר לאזרח: "מחר בשעה 9:00 בבוקר תגיע לארמוני, ובמשך 5 דקות שלמות, אני מרשה לך לקחת מאוצר המלך מה שתרצה"!

האזרח התרגש מאד ומהעושר שעתיד ליפול באמתחתו. המלך, לעומת זאת, הבין לאחר מכן שהוא עשה טעות, שצעד שכזה יכול לרוקן את קופת המלך! כיון שהוא מלך ואין זה רציני שהוא יחזור בו, ניגש ליועציו לטקס עצה. לאחר דיונים רבים, ניגש אליו יועצו הקרוב ואמר לו: "יש לי רעיון. אמנם זה עדיין יעלה סכום כסף רציני, אבל בהחלט מדובר בסכום שהמלך יכול להרשות לעצמו מחד, ושלא ירושש אותו מאידך".

והנה, מגיע היום המיוחל. ניגש האזרח לארמון והתייצב בפתח בדיוק בשעה הנקובה. והנה, פותחים לו את שער הכבוד ומכניסים אותו ללובי הארמון. מיד בכניסה הופיע הזמר הנערץ על אותו אזרח, בליווי תזמורת של 100 אנשים שהחל לשיר עבורו. האזרח התרגש והחל להאזין לקולו הערב ולשיר ש"במקרה" הוא גם הכי אוהב.

אחרי דקה, הוא קולט שהוא נסחף בשירה ושהוא מבזבז את הזמן והוא צריך להמשיך וללקט כמה שיותר מאוצרות המלך. והנה הוא מתקדם לכיוון אולם אוצר המלך ופתאום הוא קולט מגש ענקי של פיצה חמה, והמלצר קורא לו להתכבד. הוא לא עמד בפיתוי והחל לבלוס!

אחרי דקה הוא שוב קולט שהוא מבזבז את הזמן, והוא צריך להמשיך וללקט כמה שיותר מאוצרות המלך. והנה הוא מתקדם עוד צעד לכיוון אולם אוצר המלך, ופתאום הוא קולט את חבריו הטובים מהיסודי, מהצבא, מהעבודה. חברים שלא ראה אותם במשך שנים! אלו החלו קוראים לו, לשאול לשלומו והוא מרוב התרגשות החל לחבקם, והנה חלפה עוד דקה...

שוב הוא מבין שהזמן הולך ואוזל, והוא חייב להתקדם לכיוון אולם אוצר המלך. וכך כל כמה שניות, מזמינים לו פיתוי שמסיח את דעתו...

בעשר השניות האחרונות, הוא מתפכח ורץ בטירוף לעבר אולם אוצר המלך ומתחיל לקחת מכל הבא ליד. ואז השומרים תפסו אותו בכוח והחלו להוציאו מהארמון: "זמנך עבר"!

האיש החל להתבכיין: "אוי, מה עשיתי?! במשך חמש דקות, הייתה לי הזדמנות פז לחטוף כמה שיותר זהב וכסף בשהות שניתנה לי פה! איזה טיפש אני, מדוע לא חטפתי-כל עוד הייתי יכול! איך נתתי לכל הגירויים והפיתויים לעוור אותי! איך?".

זהו המשל, הנמשל כה פשוט: אדם נמצא בעולם כ-70-80 שנה - הזמן עף! אדם צריך לנצל את זמנו ולחטוף כמה שיותר מצוות, מעשים טובים, לימוד תורה. אבל במקום זה, אדם עוסק בשטויות שמזמן לו יצר הרע כדי שהוא לא יזכה לכל העושר הרוחני הזה. כסף, רכוש, נשים, אוכל... ואז מגיע הרגע ש..."זמנך עבר", ש"מוציאים את האדם" מהעולם הזה, והוא מגיע לעולם הבא ואז הוא מבין: איזה טיפש הייתי. איך לא חטפתי עוד מצוות שיכולתי!

אם נתבונן, נגלה שאנו מתעמקים בדברים חולפים שלא יביאו אותנו לשום מקום. הם לא מקדמים אותנו ולא הופכים אותנו לטובים יותר. פעולות רבות שהאדם עושה במשך היום, הן פעולות של בזבוז זמן במקרה הטוב ועבירות שמרחיקות אותו מהמטרה, במקרה הגרוע יותר.

אנו צריכים להסתכל על המצוות כאל יהלומים. בכל רגע שבאה מצווה לידינו, אנו צריכים להשתדל לחטוף אותה. לא קיימת מצווה "קטנה", כל מצווה חשובה במידה רבה מאוד. עלינו לחטוף כל מצווה אפשרית, גם אם היא חד פעמית או לא נראית חשובה. כי שם בעולם הבא, זה יהיה כבר מאוחר מדי...

(צילום: shutterstock)

מי המנצח האמיתי?

מסופר על מלך, ששמע על אדם אחד שהינו אמן גדול בקליעה למטרה.

זה שנים שחיפש המלך מתחרה הגון בתחום הקליעה שיתחרה מולו, ומיד כששמע על אותו אמן, הזמינו לארמונו לערוך תחרות המונית מול שריו ועבדיו. המלך כמובן התכבד לפתוח את התחרות, ועד מהרה התברר שהמלך אמן מומחה בקליעה, כמעט כל כדוריו פגעו במטרה. הגיע תור המתחרה, והנה הכדור הראשון פוגע בצדי המטרה, וכן השני אותו הדבר בדיוק, וכן השלישי והרביעי... שרי המלך החלו להתלחש על אותו בחור לא יוצלח, שאפילו ילד קטן יכול לקלוע טוב ממנו.

אך המלך, שהייתה לו טביעת עין חדה בתחום, הבחין בדבר מעניין, אמנם כל הכדורים אינם במטרה, אך כולם באותו חור בדיוק, ולזה צריך מיומנות רבה מאד שרק צלף אומן יכול לעשות. לאחר התחרות, בה כמובן המלך ניצח, קרא המלך לאותו צלף וביקש שיסביר לו את פשר העניין: "אם צלף אתה, מדוע החטאת את המטרה? ואם לא צלף אתה, כיצד הכנסת את הכדורים כולם באותו החור?! אני מזהיר אותך שתאמר רק את האמת!".

ביאורו של אותו צלף חשוב לנו בכל ויכוח או תחרות שיש לנו בחיים: "אדוני המלך, משום כבודך עשיתי. רציתי שכולם יחשבו שאתה מנצח בתחרות. גם חששתי שמא תרע לי, אם אראה את עליונותי עליך. עם כל זאת נתתי לך רמז שאכן כך, וקלעתי את כל הכדורים לאותו חור בדיוק, הואיל וידעתי שרק אתה תבחין".

המלך התפעל מאוד מדבריו, גם צלף אמיתי וגם אציל נפש!

פעמים שאנחנו מחפשים לנצח, אך אנחנו שוכחים מה הגדרתו של "מנצח". על פי תורתנו הקדושה, להיות צודק – בהחלט לא נקרא לנצח, היו הרבה צודקים שפעמים והפסידו את החיים שלהם מרוב שהם צדקו. הניצחון האמיתי הוא על היצר שרוצה ומחפש לגרור אותנו למריבות שטותיות ולוויכוחים עקרים שאין בהם כל טעם.

הניצחון הגדול ביותר הוא לגרום לשני להבין אותנו, תוך שמירה מלאה על כבודו והערכתו, וכל זה מבלי לתת את ההרגשה הלא נעימה – ופעמים אפילו משפילה – לצד השני. זה מנצח אמיתי!

הסתכל קודם על עצמך

כשחיכיתי לתור הראשון שלי בחדר הקבלה של רופא השיניים, שמתי לב שעל הקיר תלויה הדיפלומה שלו, ושמו המלא בתוכה.

פתאום נזכרתי בבחור גבוה, אתלטי ויפה תואר, בעל אותו שם, שלמד איתי בגימנסיה לפני 30 שנה.

כשראיתי את הרופא, מיד סילקתי את המחשבה. הגבר הקירח עם הכרס הגדולה, הפנים האפורים והמקומטים היה זקן מדי כדי להיות בן כיתתי.

אחרי שהוא בדק את שיניי, שאלתי אותו אם הוא למד בגימנסיה הרצליה.

"כן", הוא ענה לי.

"ומתי סיימת את הלימודים?", שאלתי.

"בשנת 1961", הוא ענה.

"היית בכיתה שלי", אמרתי בפליאה.

הוא הסתכל בי היטב, ואז שאל: "מה לימדת?"...

לעיתים אף אנו מתנהגים כמו אותו אדם. בודקים את כולם, שופטים את כולם, מחויים דעה על כולם.

רק על אדם אחד אנו לא "מסתכלים", לא עורכים לו משפט, לא בודקים את פועלו, את כישלונותיו, את הטעויות שלו... את עצמנו! לפני שאתה ממהר לשפוט את האחר, הסתכל קודם על עצמך! אל תשפוט אחרים לפני שאתה שופט את עצמך! תקן את עצמך לפני האחר, עמוד על טעויותיך, על הכישלונות שלך, שפוט את עצמך ובדוק את צעדיך.

(אילוסטרציה: שאוטרסטוק)

"פתחו לי פתח כחודו של מחט..."

בחור אחד פונה לאביו: "אבא, אני רוצה לנסוע לטיול במזרח הרחוק ואני צריך שתעזור לי עם 10,000 ש"ח". משיב האב: "אני מוכן לעזור לך, בתנאי שתבטיח לי שבכל יום בחו"ל אתה מניח תפילין".

הבן מבטיח, האב נותן לו תפילין מיוחדים והבן נוסע לחו"ל ומחכה שהאב יעביר לו את הכסף.

כעבור שבוע מתקשר לאביו: "נו, מתי תעביר לי את הכסף?", שואל האב: "אתה מניח תפילין?". "בטח", משיב הבן, "כל יום". "אז תוך כמה ימים תקבל את הכסף", אומר האב.

חולפים שבועיים, והבן מתקשר: "נו אבא, מה עם הכסף?". שואל האב: "אתה מניח תפילין כמו שהבטחת?", משיב הבן: "ברור, כל יום מאז שהגעתי!". "אז תוך יומיים תקבל את הכסף", מבטיח האב.

כך זה נמשך שלושה חודשים, עד שהבן מתייאש, חוזר ארצה ומטיח באביו: "לא אמרת לי את האמת. איך אתה נותן לי הבטחה שתעביר כסף מבלי לקיים?".

"אני לא קיימתי?!", צוחק האב, "בוא נפתח רגע את נרתיק התפילין שהבאתי לך".

הבן, שלא הבין לאן חותר האב, פתח את הנרתיק, ואמר לאביו: "נו..". "תוציא את התפילין", ביקש האב.

הבן הוציא את התפילין, ומן הנרתיק נשרו 10,000 ש"ח במזומן...

בורא עולם אומר לנו: "יקירי, נתתי לכם מצוות, תפתחו אותן - שם נמצאים כל האוצרות...".

בורא עולם לא מבקש מאתנו הרבה: "פתחו לי פתח כחודו של מחט..." - רק תפתחו את נרתיק התפילין, עשו מעשה טוב אחד, קבלו על עצמכם משהו חיובי, ו"אני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" - תקבלו הכל...

רקמת החיים

כשהייתי ילד קטן, תמיד התבוננתי על אמי רוקמת. אהבתי לשבת על הרצפה, להסתכל ולשאול "אמא, מה את עושה?". "רוקמת...", הייתה תשובתה עם חיוך חכם.

כל יום אותו טקס: אמא ישבה בכורסא ואני על הרצפה, התבוננתי בסקרנות, שאלתי וקיבלתי את אותה התשובה עם החיוך החכם.

יום אחד אמרתי לה שמהמקום ממנו אני מסתכל, אני רואה משהו מאוד לא ברור, מאוד לא מסודר ולא יפה. המון חוטים מכל הצבעים, דקים ועבים, ארוכים וקצרים, המון קשרים, פיתולים וסיבוכים לא ברורים... "אני לא מבין, אמא, מה את עושה?".

היא חייכה ועם קולה המתוק אמרה לי: "לך, בני, שחק בחוץ, וכשאסיים, אקרא לך כדי שתוכל לראות את הרקמה שלי...".

יום אחד, כשהייתי באמצע המשחקים בחצר וכבר שכחתי מאותו אירוע, קראה לי אמי להיכנס הביתה.

כשנכנסתי, היא פרשה בידיה פיסת אמנות נדירה ביופייה. התבוננתי בעבודה שכבר הייתה מושלמת והכל היה כל כך שונה! איזו עבודה מדהימה, כמה צבעים, צורות ודפוסים! כאילו ציירו את התמונה הכי מקסימה בעולם!

אמי ראתה את הפליאה בעיני, ואמרה לי: "חמוד שלי, מלמטה, מהרצפה, ראית תמיד הרבה אי סדר כי לא התבוננת אף פעם על העבודה שאני רוקמת מלמעלה...".

מאז חלפו השנים והרבה פעמים כשנהייה קשה בחיים, אני נזכר במשפט החכם של אמי ומביט לשמיים ושואל: "אלוקים, אבא שלי, מה אתה עושה?", וזה תמיד נראה לי שהוא עונה לי: "בני, אני רוקם את חייך...".

וכמו אז, אני שואל: "למה אני רואה הכל כל כך מסובך? למה יש כל כך הרבה קשרים..." ואז נראה לי שאלוקים עונה: "תדאג אתה לעבודה שלך, בני, ואני אדאג לעבודה שלי... יום אחד תוכל לראות את העבודה גמורה, והיא תהיה יפה יותר מכפי שתוכל לדמיין - אלו יהיו החיים שלך".

לא תמיד אנחנו מסוגלים להבין מה עובר עלינו בחיינו, הכל נראה מסובך ונראה ששום דבר לא מצליח. מתברר שאנו מתבוננים על העבודה מלמטה. אבל מהצד הנכון, אלוקים למעלה, רוקם את חיינו...לטובתנו!