"תתפללי לנס. בבוקר הרופאים יחליטו אם הילד יחיה או ימות"

מאז שהכירה את עצמה, שפרה (השם האמיתי שמור במערכת) הגדירה את עצמה כבעלת אמונה חזקה בבורא עולם. 

אלא שלמרות האמונה החזקה, דבר לא הכין אותה להתמודדות הקשה בחייה - 3 שנים שבהם חיכתה לדירה משלה ופרי בטן. "הכל התחיל כשאני ובעלי החלטנו לעבור דירה. מבחינתנו זה לא צעד שהיינו חושבים לעשות, היות ולא היו לנו חסכונות. לא היה לנו שום דבר בצד, אז האופציה היחידה הייתה למכור את הדירה הישנה, לכסות את המשכנתא ולקחת משכנתא חדשה לדירה חדשה", היא מספרת. 

הם שמו שלט למכירה על הדירה, ולבסוף מצאו גם קונים שהתרשמו מהדירה וקפצו על ההצעה. "אני טיפלתי אז בתינוקות בביתי, והשכר לא היה מי יודע מה. היינו צריכים לשלם לעורך דין שחתם על החוזה 2000 ש"ח ולעורך הדין של הקבלן 13,000 - אבל לא הייתה לנו פרוטה בכיס".

כמה ימים לפני סגירת החוזה ביניהם לבין הקונים - קיבלה שפרה תינוקת חדשה לקבוצה, שעליה קיבלה תשלום ראשוני של 2000 ש"ח, ולאחר מכן 1,500 ש"ח מדי חודש. עם הכסף הזה התחילה לשלם לקבלן, אך הוא מצדו לא הסכים לסגור איתם עסקה על דירה בת 5 חדרים - האחרונה שנותרה בבניין. "באותו יום שהוא סירב לנו, טבלתי במקווה ואמרתי לבעלי שאם הדירה שלנו אז היא שלנו, ואם לא - אז לא".

"הבנו שהאמונה והביטחון, השמחה וההודיה מניבים פירות טובים" 

כמה ימים לאחר מכן בישר להם הקבלן שהוא מוכן לסגור את העסקה לפי התנאים שלהם. "הבנק לא אפשר לנו לקחת משכנתא חדשה כי עדיין לא כיסינו את הישנה, והקונים שלנו סגרו איתנו חוזה אך לא מכרו את הדירה שלהם ולכן הכספים לא זרמו. לא ישנו טוב בלילה, אבל התפללתי בלי סוף לבורא עולם שהם ימכרו את הבית ונתחיל להזיז עניינים".

וראו זה פלא - אחרי חודשים ללא שינה, דווקא בתקופה של התפילות מעומק הלב - הדירה של הקונים אכן נמכרה, ונס נוסף אירע להם עם הבנק: באופן פלאי למדי ובלי שום יכולת הסבר, המידע שהופיע על מחשבי הבנק הוא שהמשכנתא כוסתה. "בעלי ואני היינו בהלם בזמן שחתמנו על ערימת דפים לאישור המשכנתא החדשה. תודה לבורא עולם, למחרת המשכנתא התקבלה והועברה לקבלן".

כשהגיע יום מסירת המפתחות לקונים, נותרו להם שבעה חודשים לקבל את הדירה החדשה ובני הזוג החליטו לקבל את הצעתה של החמות לגור אצלה בינתיים. 

אלא ששבעה חודשים הפכו עד מהרה לשלוש שנים (!) שבהם הייתה המשפחה בחוסר ודאות מוחלט לגבי ההמשך. "הקבלן היקרן חרג בבנייה, והפעם הוועדה לתכנון ובנייה החליטה לא לוותר וללכת עם זה עד הסוף".

ובינתיים חיכו בני הזוג להיפקד בפרי בטן. "היו לנו שני ילדים בני 12 ו-13 ונורא רצינו ילד נוסף", מספרת שפרה. 

אבל כל מה שעשו - לא צלח. "רופאים, כדורים - כלום לא עזר".

"הכנסתי למחשבה שאין רע יורד מלמעלה"

עד אז, למרות שהחזיקה עצמה לאדם מאמין וכבר קיימה מצוות רבות - מצווה אחת לא קיימה: כיסוי הראש. "עד שיום אחד החלטתי שזהו. הגיע הזמן לכסות את הראש. עשיתי חשבון נפש עם עצמי והגעתי למסקנה שהמטפחת תביא את הבית, ושהבית יביא איתו גם הריון. מה שחיזק אותי באותה תקופה היה פסוק מתהילים בפרק קיב: 'משמועה רעה לא יירא - נכון לבו בטוח בד''. הלכתי עם הפסוק הזה לאורך כל הדרך".

בשלב מסוים הגיע משפט נורא חשוב שהתנהל מול אותו קבלן, ושפרה החליטה שהיא לא נוסעת עם בעלה למשפט אלא נשארת בבית כדי להתפלל ולעשות הפרשת חלה. "באותו יום של המשפט הרגשתי שאני בהריון, אך שמרתי את זה בסוד עד לרגע שבו אבצע בדיקה ואהיה בטוחה בזה", היא אומרת.

"התחזקתי באמונה ובביטחון בבורא עולם, והכנסתי למחשבה שאין רע יורד מלמעלה, ושכל עכבה לטובה, ושזה לא הקבלן 'עשה לנו', אלא בורא עולם. ניסיתי לחשוב מה בורא עולם רוצה מאיתנו, והחלטתי שאין את מי להאשים, ואין טעם להיכנס לעצבות או דיכאון בגלל המצב שלנו".

כשבעלה חזר מהמשפט - היא לא גילתה לו את התחושה שלה, אך ביום למחרת כשעשתה בדיקת הריון - גילתה שתחושתה צדקה. "התרגשנו ברמות", היא כותבת. "הבנו שהאמונה והביטחון, השמחה וההודיה מניבים פירות טובים".

"אני לא יכולה לומר לך שהכל בסדר. תתפללי לנס"  

בחודש השלישי להריון, התקשר אליה בעלה ואמר לה: "תכיני חומרי ניקיון". 

היא לא הבינה על מה הוא מדבר. 

"הולכים לדירה החדשה שלנו", הפתיע בעלה. מסתבר שהפסיקה הגיעה לפני הזמן שהשופטת הבטיחה, והם קיבלו את הבית החדש בשעה טובה. 

באותו רגע הייתה התרגשות מאוד גדולה, אבל זה עוד לא סוף הסיפור. 

יומיים אחרי שנכנסו לדירה, התחילו בעיות עם ההיריון. שפרה דיממה ופונתה לבית החולים כשהיא כולה רועדת, מפוחדת ובעיקר לא מסוגלת לספר לאף אחד מה באמת קורה לה. כשנכנסה לבדיקה בישרה לה האחות שיש דופק. "אז הכל בסדר", קבעה בקול, אך קיבלה תגובה כעוסה במיוחד מהאחות. "בפנים כעוסות שמבשרות רעות היא אמרה לי 'אני לא יכולה לומר לך שהכל בסדר. תתפללי לנס'. השאירו אותי ללילה, ואמרו שבבוקר יחליטו אם ממשיכים את ההיריון או מורידים. בעלי ואני היינו שבורים, לא ידענו איך לאכול את זה. זה היה ניסיון קשה מאוד באמונה. לא הפסקתי לבכות".

למחרת בבוקר עברה שפרה מספר בדיקות שלאחריהם התבשרה ב"ה שהכל בסדר, ושההיריון ממשיך - החלטה זו הייתה ניסית שכן בהמשך ההיריון נתקלה שפרה בקושי נוסף של קריש דם ברחם שהתפוצץ בעקבות לחץ של מים. 

חודשים ספורים לאחר מכן נולד בנה דוד, בשעה טובה ומוצלחת - כשהוא בריא ושלם. "קוראים יקרים", היא מסכמת ברגשות הודיה ושמחה. "אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא השם יתברך. אמונה, ביטחון, שמחה והודיה הם הכלי שדרכו מקבלים ברכה ושפע. הכל מוכן שם למעלה, רק תבקשו ותקחו על עצמכם קבלות טובות. תנו גם אתם מתנה לבורא עולם".

גם לכם יש סיפור מחזק בזכות אמירת תודה? אתם מוזמנים לשלוח אותו אלינו במייל shira@htv.co.il