איך יכול להיות שדווקא אני קבלתי את כל הייסורים האלה?

בחודש כסלו תשע"ט (נובמבר 2018) ילדתי את בני השני. אחרי הריון לא קל עם אינסוף תופעות הגיע הרגע המיוחל. הלידה של בני הבכור הייתה לידה קשה ומסובכת, כך שבכל מהלך ההיריון השני דאגתי להתפלל ללידה קלה ובידיים מלאות על עצמי ועל אחרות. נתתי צדקה, עשיתי מעשים טובים, קיימתי כמה שיותר מצוות וחסדים ואת הכל כיוונתי ללידה המיוחלת. ייחלתי בכל ליבי לזכות לחוויה מתקנת. הלידה לא הייתה פשוטה, אך בשבח והודיה לבורא עולם עברה בשלום. שמחתי שזה מאחורי, ואמנם לא היה מדובר בחוויה קלה, אך בהחלט חוויה מיוחדת ומרגשת מאין כמוה. חזרתי הביתה עם תינוק חדש ותכננתי להתחיל שגרה חדשה, לחזור לפעילות של זיכוי הרבים בכל הכוח, לחזור להיות מיטל של לפני הריון. אך התברר שבורא עולם רצה אחרת.

ההחלמה מהלידה הייתה קשה מנשוא. את מרגישה כאילו הגוף שלך מסרב לשתף פעולה. מסרב להתחזק. בקושי עומד בכאב. כמעט ולא עבר יום שלא הזלתי דמעות של כאבים פיזיים. לאחר שבועיים, כשהתחלתי להחלים מהלידה עצמה, הרגשתי הקלה, ואמרתי לעצמי: "הנה, אני מתחילה לחזור לעצמי סוף סוף... תוך שבועיים אהיה כמו חדשה, בע"ה!". אך הייתי רחוקה מהמציאות. כך, במשך חודשיים שלמים, הגוף שלי עובר ממחלה למחלה. מווירוס לווירוס. מכאב במקום אחד לכאב במקום אחר. אינסוף תרופות. כמות אדירה של אנטיביוטיקה ומשככי כאבים. הרבה כאב. המון חוסר שינה. אני צריכה לטפל בתינוק שרק נולד, ולא מצליחה למצוא את הכוחות לקום מהמיטה. פשוט התמוטטתי. הרגשתי כאילו הגוף שלי אמר לי: "הלידה הזאת הייתה גדולה עלי". ניסיתי לאסוף את עצמי, להתחזק, לחזור לחיים לפחות באופן חלקי, אך הגוף סירב להשתתף במשימה... והנפש דעכה יחד איתו. יש מצבים בחיים בהם מצפים ממך להיות הכי מאושרת, אבל בתוך תוכך את שבורה. זה יכול להיות אחרי לידה, זה יכול להיות רגע לפני חתונה, משהו בתוכך לא מרגיש שלם. כולן מרגישות את זה, אבל לא כולן מסוגלות להגיד בקול רם: "אני לא מרגישה את מה שמצפים ממני להרגיש!".

יש בפני 2 אפשרויות

יכולתי לתת לעצמי ליפול לתהום מאוד עמוקה. תהום ללא תחתית. זאת לבטח הייתה נפילה מהירה ממש, שהרי במצב כזה בו את שבורה מבחינה פיזית, סגורה רוב הזמן בין 4 קירות, ערה רוב שעות היממה, רוב הזמן בפיג'מה כשאת רגילה להיות מטופחת ומסודרת, ללא השגרה אליה את רגילה, כשכל יומך עוסק בהחלפת טיטולים וכביסות - קל מאוד ליפול מהמקום הזה, וליפול חזק! כן, יכולתי ליפול, ובקלות. אני בנאדם. אבל לפני שזה קרה, לפני שיצר הרע בא לנסות להכניע אותי, באתי אליו בהפוך על הפוך. "ונהפוכו", אומר לנו הקב"ה. אז בוא תראה, יצר הרע, איך אני הופכת את הנפילה שאתה רוצה להפיל אותי לקפיצה גבוהה למעלה!

יש אפשרות אחת, שאני אגיד: איך יכול להיות שאני, שחזרתי בתשובה שלמה מאהבה, שמקיימת מצוות בכל יום, שמזכה את הרבים בכל הארץ, שעושה למען בנות ישראל בכל מקום, שמוסרת נפש על התורה ועל המצוות, שמפיצה את אורו של הקב"ה בארץ ובעולם, איך יכול להיות שדווקא אני קיבלתי את כל המחלות האלה?! איך יכול להיות שעשיתי מצווה כה חשובה, הבאתי בן לעולם, הכנסתי אותו בבריתו של אברהם אבינו, הכל בקדושה ובטהרה, כיצד ייתכן שמאז שהמצווה הזאת באה לעולם אני רק סובלת ומתענה?! זאת תורה וזאת שכרה? זה מה שמגיע לי על כל מה שאני עושה למענו?

ויש עוד אפשרות...

יש אפשרות שאגיד: לפני מספר שנים זכיתי בחסדי השם לחזור בתשובה שלמה מאהבה, המתנה הכי גדולה שאדם יכול לקבל בחייו! זכיתי להכיר את בורא עולם באמת! הרבה מאוד שנים הלכתי נגד הדרך שלו ובסופו של דבר הוא ריחם עלי וקירב אותי אליו. כמה יש לי לתקן...? אוהו! "אין ייסורים ללא עוון" – אם אני סובלת, זה רק כי עשיתי משהו שלא הייתי אמורה, והקב"ה, שאוהב אותי כ"כ, רוצה לנקות ממני את העוון הזה. יש חטאים שהתשובה מספיקה כדי שיימחקו, אך יש חטאים שרק הייסורים ממרקים. אז אני, שכ"כ הרבה שנים הלכתי נגדו ונגד המצוות שלו, שעשיתי את הרע בעיניו, אני יכולה לחשוב שמגיע לי לא לסבול? הוא סבל ממני כ"כ הרבה שנים והמשיך להחיות אותי, להפעיל את הלב שלי... יותר מזה – גם את הסבל שאני סובלת עכשיו, הוא סובל יחד איתי! "בצרתם לו צר", כשאני בצער - הוא בצער. "עמו אנוכי בצרה", אומר הקב"ה - "אני איתך בתוך הכאב! אני גם רוצה לרפא אותך.. אבל הייתי חייב לתת לך את הכאב הזה, אחרת לא נוכל להמשיך ולעלות מעלה מעלה למקום הכי טוב בשבילך!". באנו לעולם הזה כדי לתקן את עצמנו. אם כל הזמן יקרו לנו רק דברים שמתאימים לנו, דברים שלא דורשים מאיתנו אמונה כדי להתמודד איתם, דברים שלא דורשים מאיתנו לעבוד על המידות שלנו, אם יקרו לנו דברים שנוחים לנו ומשמחים אותנו – לא נדע בכלל מי זה בורא עולם! "ממעמקים קראתיך השם"! מתי אנחנו קוראות לו? מתי אנחנו מחפשות אחריו? ממעמקים... כשאנחנו למטה. בנפילה. בתוך הקושי. שם אנחנו מתחילות להבין כמה אנחנו זקוקות לו, כמה אנחנו כלום בלעדיו! כמה אני זקוקה לו כדי להיות אדם טוב יותר, כדי להינצל מהצרות וכדי להיות שמחה באמת. אני חייבת אותו, אין עוד מלבדו!

ואם לא מדובר בייסורים שבאו כדי למרק את העוון, של הגלגול הזה או גלגולים קודמים, יכול להיות שמדובר במבחן אמונה. בורא עולם רוצה לבדוק אותי, האם אני אשבר, האם ארים ידיים, האם ח"ו אחשוב שהקב"ה רע אלי או לא עוזר לי, חלילה, האם אתלונן על מה שהוא נתן לי? שהרי אם אני מתלוננת על מה שעובר עלי, משמע אני מתלוננת על בורא עולם, כי הכל ממנו, הוא זה שגזר שכך יהיה ולא אף אחד אחר. אין אשמים. זה שמישהו פגע בי, זה שכואב לי, זה שהכאיבו לי, זה שלקחו לי - הכל ממנו יתברך. הוא נותן לי ייסורים ובודק: "עכשיו בואי תראי לי כמה את מאמינה בי". אם תעמדי במבחן בהצלחה, תזכי גם לתגמול הולם. אם תקבלי את הייסורים באהבה, יומתק מעלייך הדין! אולי בורא עולם בטובו העצום רוצה לתת לי מתנה גדולה, מתנה שלפי המידות וההתנהגות שלי כלל לא מגיע לי לקבל... אבל הוא אוהב אותי כל כך, אז הוא נותן לי לעבור מבחן שיש לו תגמול. אם אעבור אותו בהצלחה, אקבל את המתנה הזאת, שאיני ראויה לה כלל. 

יש לעיתים אנשים שחושבים שאם הקב"ה נתן להם ייסורים, משמע הם לא אהובים על הקב"ה. אדם חושב שאם השם נתן לו מחלה, משמע שהקב"ה שונא אותו, ח"ו. הדבר רחוק מהאמת! "את אשר יאהב ה' יוכיח" – הקב"ה מוכיח אותך? דעי שהוא אוהב אותך! אדם שהכל אצלו מושלם, יש לו הכל והכל מתנהל אצלו ללא קשיים, ללא בעיות, ללא ייסורים – שיידע שהוא בבעיה! הקב"ה מוכיח רק את מי שהוא אוהב, רק את מי שהוא לא מוכן לוותר עליו! הוא רוצה לקחת אותך למקום הכי טוב בשבילך, אבל במצב שאת נמצאת בו את עדיין לא ראויה למקום הזה... תתנקי עוד קצת, תעברי עוד טיפה, זה ישתלם לך בסוף.

מגיע לי הכל!

קשה לנו לקבל את הכאב ואת הקושי כי אנחנו חושבות שמגיע לנו הכל! מידת הגאווה משתלטת עלינו, ומשכנעת אותנו שהקב"ה לא מתנהג איתנו בצדק. למה אין זיווג? למה אין ילדים? למה אין פרנסה? למה אין בריאות? במילים אחרות: "מגיע לי! מגיע לי לקבל! לא פייר! מגיע לי!". אז האמת היא שלא מגיע לנו כלום ושום דבר. אדם חייב ללמוד להקטין את עצמו בעיני עצמו. אני חייבת לזכור תמיד שלא חייבים לי שום דבר! אם הוא נותן לי משהו, זה רק כי הוא טוב גמור, כי הוא מרחם עלי, בטח שלא כי מגיע לי... כמה אני טועה, כמה אני נופלת, כמה חטאים יש לי עוד לתקן, כמה המידות שלי מקולקלות, כמה אני רחוקה מלהיות עבד השם באמת... אז על מה מגיע לי? כל מה שיש לי זה רק חסדי השם. אם נבין שלא מגיע לנו דבר, נפסיק להתאכזב כל הזמן מתוך המחשבה שמגיע לי ואני לא מקבלת. אם נצא מתוך הנחה שלא מגיע לנו דבר, אז נתחיל להבין שאנחנו רק מקבלות ממנו מתנות בלי סוף ונפסיק להרגיש חסרים. גם ככה לא מגיע לי כלום, אז עם כל מה שהוא נתן ונותן לי בכל רגע ממש, יש לי זכות להתלונן? תודה רבה לך השם!   

יכול להיות שהקב"ה ראה שיש גזירה שעתידה לבוא ח"ו על הבית או על אחד מבני המשפחה, והחליט לרחם עליך ולגזור גזירה קלה יותר, כדי לבטל את הקיימת. יכול להיות שהקב"ה בחר שלא תרגישי טוב, במקום שהבעל, חלילה, יעזוב את הבית. אולי הוא בחר שתאבדי סכום כסף, במקום שהילד יהיה חולה. ברור שהגזירה הראשונה עדיפה. העניין הוא שאנחנו לא יודעות שבמקום הגזירה הזאת שאני סובלת ממנה, התבטלה גזירה קשה הרבה יותר! אם היינו יודעות שכדי למנוע מהילד מחלה קשה, אני צריכה עכשיו לאבד 20 אלף שקלים, לא היינו חושבות פעמיים. מיד נזרוק את הכסף בלי להניד עפעף! אם אישה יודעת שהיא צריכה להישאר רווקה לעוד תקופה מסוימת ולסבול מהבדידות ומעוגמת הנפש על זה שאין לה בעל, אבל זה כדי לבטל מעליה גזרה של עניות שצריכה להיות לה בבית אחרי החתונה, אז היא תמתין לזיווג שלה בסבלנות ואפילו בשמחה, כי היא יודעת שמשהו גרוע יותר התבטל. אם מישהי יודעת שזה שהיא חולה כבר תקופה, סובלת וכואבת, זה כדי לבטל את הגזרה של פגיעה באחד מהילדים שלה או בבעלה, היא תהיה מוכנה לסבול עוד הרבה... אבל היא לא יודעת. היא לא יודעת שגזרה חמורה בהרבה יותר התבטלה! אם היית יודעת שאת צריכה לשלם אלף שקלים קנס, ויאמרו לך: "יודעת מה, תשלמי רק 50", תתלונני על האובדן של 50 השקלים, או תשמחי ותודי על ביטול של 950 שהיית אמורה לשלם בנוסף? תמיד בורא עולם נמצא לטובתך! תמיד יעשה הכל כדי להקל עליך! כדי להטיב איתך! גם כשלא מגיע לך. "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" -  אם היינו מבינות איזו גזרה התבטלה מעלינו בעקבות הייסורים האלה, היינו מודות ללא הפסקה, על הטובה ועל הטובה, כי אין רע בעולם כלל!

הגיבורה האמיתית

אני לא אוכל לתקן את עצמי אם לא אדע מה דורש תיקון, אני לא אצליח להתקדם הלאה בעבודת השם שלי, להגיע לתכלית שלי בעולם הזה, אם לא אכיר את עצמי באמת. אם לא אדע למה אני מסוגלת. מתי הכוחות שלך מתגלים באמת? כשקשה לך! מתי את מוציאה את התותחים שלך ונלחמת, בעיקר בעצמך ובדברים שיש בך שדורשים תיקון? מתי תעבדי על עצמך באמת? כשהגלים מתחזקים – החזקים מתגלים.  

אנחנו חייבות להזכיר לעצמנו כל הזמן – לא מעט מהקשיים שיש לנו בחיים, אנחנו בעצמנו הזמנו! אם יש לך קשיים בשלום בית – אל תשכחי כמה התפללת לבורא עולם שישלח לך חתן, כמה בודדה היית כשהיית רווקה וכה קיווית להתחתן. אם גידול הילדים קשה לך, אל תשכחי כמה חיכית לקבל את התואר "אמא". רווקה שיוצאת להמון פגישות לצורך מציאת הזיווג שלה וטרם מצאה, אל תשכחי כמה את מתפללת לבורא עולם שישלח לך את האחד הנכון לך, את צריכה להודות לו שהפגישות שהיו עד כה לא צלחו, שהרי הם לא היו הזיווג האמיתי שלך. אם השם לא היה מרחם עלייך, יכול להיות שהיית מתחתנת עם אחד מהם והיית סובלת כל חייך בחיים עם גבר שאינו מתאים לך, אבל השם מוליך אותך צעד צעד ישירות אל הזיווג האמיתי שלך, איתו תהיי מאושרת באמת. אז ה"סבל" הזמני הזה שווה לך! אנחנו חושבות שאם נתחתן ונביא ילדים אז זהו, זו תכלית האושר. העיקר להגיע לשם. אנחנו לא תמיד מודעות לעובדה שזה דורש עבודה אינסופית! להתחתן זה עבודת המידות הכי קשה שיש! ויתורים, נתינה, מטלות, בעיות שצריך להתמודד איתן שלא הכרת בעבר. ילדים זה מעייף! זה התפקיד הכי קשה בעולם! אבל גם הכי משתלם. אם נזכור את זה שאנחנו הזמנו את זה, וכמה היה קשה לנו קודם, אולי סוף סוף נפסיק להתלונן ונזכור שבאנו לכאן כדי לעבוד. לא קל להיות עבד השם! לא קל לקיים את המצוות שלו! אבל בשביל זה אנחנו פה. אז אני יכולה לבכות שקשה לי, אבל אני גם יכולה להבין שאת מה שיש לי, יש הרבה שישמחו לקבל. אז גם אם זה קצת קשה יותר ממה שחשבתי, גם אם יש קשיים בדרך, גם אם יש ייסורים לא קלים, אני יודעת שאני עובדת את ה', ושבזכות הייסורים האלה אני מגלה בעצמי כוחות שכלל לא הכרתי, וככה אהפוך להיות מי שאני צריכה להיות – בת ישראל שמקבלת את הייסורים באהבה, גיבורה אמיתית.

מתוך הספר "כי הביקוש לאמונה לא מסתיים אף פעם".