פרקי אבות: אין מקום לערוך שיעור? תציע את הבית שלך

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: יְהִי בֵיתָךְ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם (אבות א', ד').

תקופת הזוגות

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם – ממשנה זו מתחילה "תקופת הזוגות". בתקופה זו, הנהגת הדור היתה על ידי  שני גדולי הדור, אשר אחד שימש נשיא והשני היה אב בית דין. המוזכר ראשון במשנה היה נשיא, והמוזכר לאחריו היה אב בית דין (רבינו עובדיה מברטנורא ד"ה יוסי). ובמשנתנו, יוסי בן יועזר מהעיר צרדה, היה נשיא ישראל ונשיא הסנהדרין. ויוסי בן יוחנן מירושלים, היה אב בית דין. ושניהם קיבלו תורה משמעון הצדיק ומאנטיגנוס איש סוכו. וזהו שכתוב: "קיבלו מהם" (רבינו יונה ד"ה יוסי).

תציע שיתקיים בביתך!

יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: יְהִי בֵיתָךְ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים – כלומר, אל תהפוך את ביתך למבצר סגור שרק אתה וכל עניינך הגשמיים הם שפועלים בבית, אלא "יהי ביתך בית ועד לחכמים" – הזמינם תמיד לביתך, ובכל עת שמעוניינים לארגן שיעור תורה בשכונתך ושואלים "מי מתנדב ששיעור תורה יהיה אצלו בבית?", תיכף תציע שיהיה בביתך!

וככל שביתו של האדם הופך להיות מקום שמתוועדים בו חכמים לעסוק בתורה, מתעלה הוא עצמו. שהרי מלבד שכאשר מתקיים שיעור תורה בביתו משתתף הוא בקביעות, בעוד שכאשר השיעור מתקיים במקום אחר, פעמים שמשתתף ופעמים לא, גם מעצם היותו מקבל את פני החכמים ומארחם בביתו נעשה דבק בהם יותר ולומד מהנהגתם. 

להתאבק בעפר

וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם– הגמרא במסכת כתובות (קו ע"א) מספרת שכאשר רב הונא היה מסיים את שיעורו, היו יודעים כולם ממרחק גדול שהשיעור הסתיים, כי אצלו בישיבה למדו אלפי תלמידים, וכשהיו מסיימים את השיעור היו קמים התלמידים ומנערים את גלימותיהם, והיה נוצר ענן אבק שמתרומם למעלה. נשותיהם של תלמידים אלו היו יודעות ממרחק של קילומטרים שעתה הסתיים השיעור ואפשר לחמם את האוכל...

בזמנם לא היה ריצוף, ובעת לימודם היו יושבים על הרצפה ולומדים. אמנם עבור הרב היושב מול התלמידים היו מניחים כרית או שטיח והיה יושב עליו, אבל התלמידים היושבים לפניו היה מצוי שיושבים על גבי הקרקע, ונראים כמתאבקים (מלשון אבק) בעפר רגליו. ורצונו לומר שעל התלמיד לבוא בביטול הגשמיות לפני רבו כדי ללמוד ממנו תורה, כאילו היה מתפלש בעפר שלרגלי הרב ומתמלא אבק. כלומר, מתוך מסירות רבה והתבטלות עצמית לתורה ולמוסריה. רק כך יוכל לקנות בנפשו את התורה בקנין גמור כחלק ממהותו, ולהיות הוא עצמו חלק משושלת מקבלי ומוסרי התורה. שאם לא כן, רק יחכים מעט מדברי התורה, אבל לא תבוא התורה בקרבו להיות חלק ממנו ממש. 

צימאון ותשוקה לדברי חכמים

וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם – אדם היושב בשיעור ושומע את דברי הרב מוסר השיעור, אך בו בעת דעתו מוסחת גם לנושאים ולסידורים אחרים המטרידים אותו, הוא אמנם מאזין לרבו ושומע את השיעור, אבל אינו שותה בצמא את דבריו. ואמר התנא "הֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם", כאדם המגיע עייף וצמא מהמדבר, שכאשר מגישים לו מים הוא לוגם מהם בתשוקה גדולה משום שהוא חש כי מים אלו נותנים לו חיים. כך יהיה לומד התורה שותה את דברי רבותיו בצימאון אדיר, לפי שרק בדרך זו יזכה לרכוש יידע רחב ולזוכרו, וגם לכוון לאמת בהבנת עומק דברי התורה.

נמצאת הדרכת משנה זו עוסקת ביוזמה לארגן את שיעור התורה, בגישת התלמיד לרבו לקראת השיעור – כיצד ישב לפניו, ובשיעור עצמו – כיצד יקשיב לדברי הרב.