"את נקייה וטהורה, מרגישה הילה מעליך. אחרי פעמיים הגיע ההיריון"

לפני כשנה וחצי, בעלי ואני החלטנו לנסות להביא חיים חדשים לעולם.

לאחר כחודש, ברוך השם, התבשרנו על הריון. השמחה הייתה גדולה מאוד.

חלפו החודשים, הבדיקות נראות תקינות והעובר גדל לאט לאט.

הגענו לסקירה שניה בחודש חמישי, ושם התבשרנו שיש הגדלה בחדרי מוח העובר, ושזה לא משהו מסוכן, אך צריך לעקוב. בתור אחת שהאינטואיציה שלה לא עובדת, האינטואיציה האימהית עבדה במקרה הזה. הרגשתי שיש משהו לא תקין. ביקשתי מבעלי שנלך לרופא פרטי. שם הוא אמר שאם יש הגדלה - הוא ממליץ על בדיקת מי שפיר. הוא לא ראה את העובר טוב כי הוא היה במצב הפוך ולא ראו כלום, אבל לאחר בדיקת מי השפיר הוא בדק את העובר, ולדעתו הכל היה בסדר.

הוא קרא לרופא מעליו (פרופסור) כדי לוודא שהכל אכן תקין. כשהוא נכנס ובדק - הוא התחיל לצעוק על הרופא הראשון... הבנתי שיש משהו לא תקין. לא נתנו לי הרבה אופציות: או לחכות לתוצאות של בדיקת מי השפיר, או ללכת להפיל בשבוע מתקדם. סירבתי להאמין למשמע אוזני. הרגשתי שהקרקע נפתחת ואני נכנסת לשם, והיא נסגרת עלי. זה ילד שכל כך חיכינו לו ורצינו אותו.

בעלי לא ויתר. הלכנו לחוות דעת חדשה, מבלי לספר מה היה, ושם אכן נמסר שהעובר לא תקין בכלל. הייתה לו תסמונת נדירה מאוד, שקורית אחת ל-160,000 לידות. חקרנו על התסמונת וראינו שלצערנו אין הרבה סיכויים. זה ילד שיצטרך לא מעט ניתוחים על מנת להראות כמו אדם אנושי.

בתקופה הזאת לא הייתי אדם מאמין ב-100 אחוז. לא ידעתי מהי המשמעות של הפלה, ולא היה לי עם מי להתייעץ. לכן לאחר התייעצויות רפואיות רבות, החלטנו בשבוע כמעט 28 שאנחנו לא רוצים שהוא יסבול בחיים האלה.

אני לא צריכה לתאר מה ההרגשה לאבד ילד. פעם ראשונה הרגשתי מה זה שברון לב. הדבר הכי נורא שאישה וזוג צריכים לעבור. עברתי לידה וצירים לכל דבר. הכאב הפיזי לא כאב כל כך כמו הכאב הנפשי. היום אני מבינה שכל פעולה שכזאת חייבת אישור הלכתי, אבל אז, כך היה.

לאחר שהכל עבר , התחלתי להתחזק ולהפוך לאדם מאמין. קראתי סיפורים וניסים של אחרים, אך לא האמנתי שגם לי זה יקרה.

"במקרה" קפץ לי בפייסבוק סיפור על טהרת משפחה, ואמרתי לבעלי שדברים לא קורים סתם, לכל דבר יש סיבה. אמרתי שאני חושבת שהעובר שנפרדנו ממנו הגיע אלי בשביל לתקן את הנשמה שלי .

פניתי להידברות כדי לקבל הסבר מה צריך לעשות. רציתי לעשות שינוי, כדי לספר את הסיפור שלי. אכן, בהידברות קיבלתי הסבר על התהליך, ושם נתנו לי את מספרו של הרב ראובן זכאים, שמבחינתי הוא השליח של בורא עולם. כל התייעצות הכי הכי קטנה - הייתי מיד מתייעצת איתו, והוא תמיד היה שם בשבילי, תמיד הקשיב ותמיד כיוון אותי לדרך הישר. בנוסף, הוא היה מייעץ לי בכל שאלה הלכתית, ותמיד קיבלתי מענה מהיר ואנושי! בכל הזדמנות הוא גם התפלל עלי מעומק הלב, ותמיד עודד אותי שעוד אפקד בקרוב, וגם אכתוב את סיפור הישועה שלי (שכן, כזכור, פניתי להידברות בזכות סיפור ישועה שקראתי). הוא הציע לי להיות בקשר רצוף עם המדריכות היקרות של "מתחברות", ולהתחזק בשמירת הטהרה כהלכה.

אני תמיד אודה לו על כך, ועל כל הברכות שהוא בירך אותי. ואכן, התפילות שלו ושל כולם נענו.

התחלתי לבצע את כל ההליך, ובסופו לטבול במקווה. בהתחלה זה היה לי מוזר מאוד, כי לא הכרתי מושג של טבילה, למעט זו שלפני החתונה. אך לאט-לאט התחלתי להתחבר. ההרגשה שאת טובלת ומגיעה הביתה לבעלך בציפייה זו הרגשה שאין לתאר. את נכנסת הביתה כולך נקייה וטהורה, מרגישה שיש הילה מעליך.

לאחר פעמיים התבשרתי שאני בהריון, ברוך השם. חיכינו לזה המון. הפעם היה גם הפחד הזה, שחלילה יקרה משהו. למדתי שאם אני רוצה שמשהו יצליח - אני צריכה לשמור עליו בשקט ולא לספר לאף אחד. בעלי ואני החלטנו שאנחנו שותקים, ולמעט הרב ומשפחה קרובה - אף אחד לא ידע על ההיריון הזה.

מאז המקרה התחלתי להודות לבורא עולם על הכל. שום דבר לא מובן מאליו בחיים שלנו.

בשבוע ה-9 התבשרנו שיש לנו תאומים זהים. השמחה הייתה בשמיים, ומצד שני - הרופאים תמיד הפחידו והלחיצו שיש המון סכנות. הייתי בהמון מעקבים, 3 פעמים בשבוע. המון אשפוזים. צירים מוקדמים, קיצור צוואר הרחם וכו'. אך תמיד אמרתי לעצמי - בורא עולם איתי, לא שוכח אותי ותמיד לצדי ואני מאמינה בו ב-100 אחוזים.

מובן שהרב זכאים היה שם בשבילי, לייעץ, לעודד ולהרגיע, וגם הצדיקות מהידברות היו לצדי בכל התהליך. היה בי פחד תמידי אחרי מה שקרה, אבל בכל זאת דבריהם נסכו בי כוח.

עברו השבועות, ובכל יום שעבר - אמרתי תודה. כל בדיקה - אמרתי תודה. כל פעם שהיה קורה משהו - אמרתי תודה .

פתאום הרגשתי אדם עשיר, לא בכסף, אלא עשירה בזה שאני יכולה לעשות דברים בכוחות עצמי. כשיש אמונה - יש הכל.

ברוך השם ,השבוע נולדו לי תאומות זהות. עברתי ניתוח קיסרי חירום, כי התפתחה לידה יומיים לפני הזמן.

אני לא צריכה לתאר את האושר שקיבלתי לחיים. בעלי בעננים, הפכתי אותנו למשפחה. קיבלתי 2 מתנות קטנות, בשבילן הייתי מוכנה לעבור את הכל. על כל סימן וכאב אני אומרת תודה, כי זה בכלל לא מובן מאליו.

הפכתי לאמא. בורא עולם לא שכח אותי ואת מה שעברתי בדרך הקשה והארוכה.

נכון שזה קשה עכשיו, אבל אני מאושרת מהן כל כך, שאני לא מרגישה קושי.

רציתי להודות לארגון הידברות על כל העזרה שלהם והתמיכה. זה בכלל לא מובן מאליו. אנשים צדיקים כל כך. ובמיוחד לרב ראובן זכאים, שהיה שם לצדי בכל התהליך ועד היום, בכל שעה ושעה.

וגם לבנות המדהימות שעובדות בהידברות, על כל התמיכה והעזרה .