לא נעים להכיר: אחאב מלך ישראל

אחאב, בנו של עמרי מלך ישראל, היה מלך ישראל בשנים 852-871 לפני הספירה, בתקופת אליהו הנביא.

אחאב עבד את הבעל (שם עבודה זרה), עסק בהפצת עבודה זרה, והרבה להכעיס את ה'. נישא לאיזבל, בנו של אתבעל מלך צידונים, שהוציאה להורג את כל נביאי ה' (מלבד 100 שהחביא עובדיה במערה). בשל נישואיו לנכרית, התהדקה הברית עם הצידונים. כן התחזקה הברית בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל על ידי נישואיה של עתליה ביתו ליהורם, בנו של יהושפט מלך יהודה.

אחאב נהרג בקרב נגד ארם אחרי שהאמין לנבואת שקר של צדקיה בן כנענה. מובא במסכת סנהדרין (יא) ש"בשעה שיצאו ישראל למלחמה, לא מת מכולם אלא אחאב מלך ישראל בלבד".

אחאב ואליהו הנביא

אליהו הנביא נשבע לאחאב, שהגשמים יעצרו ולא יהיה עוד טל ומטר במשך שנים, וכך אמנם היה. מקץ מספר שנים, כאשר הרעב היה כבד בשומרון, אליהו נשלח שוב לאחאב מאת ה'. כאשר אליהו פוגש את אחאב, המלך מכנה אותו בתואר "עוכר ישראל", ואליהו מצדו משיב לאחאב כי הוא בעצמו עוכר ישראל בעזבו את מצוות ה', ובהלכו אחרי עבודת הבעל. אליהו אף מוסיף לבקש מאחאב, שיקבוץ את עם ישראל בהר הכרמל, וגם את ארבע מאות וחמישים מנביאי הבעל הסמוכים על שולחנה של איזבל. וכך אמנם עשה אחאב. לאחר שהתקבצו כל ישראל, התרחש הנס העצום בהר הכרמל. לחצו כאן להמשך קריאה.

חטאיו של אחאב

במסכת סנהדרין (צ): "שלושה מלכים וארבע הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, שלושה מלכים – ירבעם, אחאב ומנשה".

על חטאיו של אחאב מובאים בגמרא דברי רבי יוחנן: "אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחווה לו, וכתב על דלתות שמרון: 'אחאב כופר באלהי ישראל', ולפיכך אין לו חלק לעולם הבא".

בספר מלכים מסופר שאחאב חמד את כרם נבות, שהיה ממוקם בעמק יזרעאל. אך נבות סירב למכור לו את נחלת אבותיו. איזבל, אשתו של אחאב, רקחה מזימה להעמיד לדין את נבות באשמה שקילל אלקים ומלך. נבות מובא לדין, נמצא אשם ומוצא להורג, ואחאב יורש את הכרם. לקריאת המעשה בתוך ספר מלכים, לחצו כאן.

מקרה זה הכעיס מאוד את הקב"ה, ושלח אליו את אליהו הנביא שהוכיחו, אמר לו את הביטוי הידוע "הרצחת וגם ירשת", ומבשר לו שעונש חמור יחול עליו ועל בית המלוכה שלו. (מלכים א', כ"א, כ"ח-כ"ט)

הרמב"ם כותב על אחאב, ומסיק את חומרת עוון שפיכות הדמים: "אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חברו. וכל מי שיש בידו עוון זה הרי הוא רשע גמור, ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולין נגד חטא זה, ולא יצילוהו מן הדין... צא ולמד מאחאב עובד עבודה זרה, שהרי נאמר "רק לא היה כאחאב", וכשנסדרו עונותיו וזכויותיו לפני אלקי הרוחות, לא נמצא עוון שחייבו כליה, ולא היה שום דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות... והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב, קל וחומר להורג בידו". (רוצח פרק ד ט)

חזרתו של אחאב בתשובה

בספר מלכים (כב, א) מובאת תגובתו של אחאב לנבואת הפורענות של אליהו: "ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום, וישכב בקש ויהלך אט. ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר. הראית כי נכנע אחאב מלפני, יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו, בימי בנו אביא הרעה על ביתו". כלומר, אחאב החליט לשוב בתשובה, ובעקבות כך אמר הקב"ה לאליהו כי דחה את העונש לימי בנו.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק מג): "תדע לך כח הצדקה והתשובה, בא וראה מאחאב מלך ישראל שעשה תשובה גדולה, שגזל וחמס ורצח, שנאמר (מלכים א' כ"א) הרצחת וגם ירשת, ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה וכו' ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הקב"ה, והיה עוסק בתורה כל ימיו ולא חזר למעשיו הרעים עוד, ונרצית תשובתו, שנאמר: 'הראית כי נכנע אחאב מלפני'". 

אחאב שקול היה (מחצה מצוות ומחצה עבירות) וותרן בממונו היה, ומתוך שהיה מהנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה.

במדרש רבה על פרשת במדבר נכתב שעל אף שהיה דורו של אחאב עובד עבודה זרה, לא היו ביניהם מלשינים, ובגלל לכידותם הלאומית נצחו במלחמותיהם.

כה מובא בדברים רבה (ה', י'): "אמר רבי שמואל בר נחמן: דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין. לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין". ממשיך רבי שמואל ונותן הוכחה לכך שבדורו של אחאב לא היו מלשינים: "תדע לך, כשבקשה איזבל להרוג כל נביאי ה', מה עשה עובדיה? הטמין אותן במערות, שנאמר (מלכים א יח): 'ואחביא מנביאי ה' חמשים איש במערה', ולא היה אדם שאמר לאחאב: 'כך וכך עשה עובדיה'". לעומת זאת, בדורו של שאול המלך – היו כולם מלשינים. ממשיך רבי שמואל ואומר: "אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין. תדע לך, כשהיה שאול רודף אחר דוד, היו הכל אומרים עליו לשון הרע לשאול, שנאמר: 'בבוא דואג האדומי וגו' (תהילים נב), 'בבוא הזיפים ויאמרו לשאול' (תהילים נד), לפיכך היו נופלים במלחמה".

חז"ל אף אמרו עליו שהיה "אוהב את התורה ומכבדה, והיה שונה שמונים וחמשה פנים בתורת כוהנים". רבי יוחנן אומר כך: "מפני מה זכה אחאב למלכות, מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות". (סנהדרין קב)

בילקוט שמעוני (מלכים רכב) מציינים חז"ל את מעשיו של אחאב כדוגמה מופתית לכוחה של תשובה. כה דבריהם: "כי נכנע אחאב מפניי" (מלכים א כא, כט) מלמד ששלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה מענה נפשו בצום, והיה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא בתפילות ותחנונים ונתרצה לו.

הרב אליהו עמר בשיחה מרתקת על דמותו של אליהו הנביא: