היוצרות החרדיות: "זה לא סתם לעלות על הבמה, בשבילנו זו שליחות"

בשנים האחרונות זה קורה יותר ויותר – נשים חרדיות מוצאות את עצמן כשהן מזמינות בייביסיטר לילדים, משלמות על מונית, מפנות ערב שלם מכל עיסוקיהן החשובים, ויוצאות ליהנות באירוע שמיועד במיוחד עבורן.

לפעמים זוהי הקרנה של סרט מרתק, ברמת ביצוע מקסימאלית הסוחטת דמעות כמים וחיוכים עד לב השמיים. לפעמים אלו סטנדאפיסטיות או נשים בעלות סיפור אישי מפעים ומעצים, ולא פעם אלו דווקא מופעי שירה. דומה כי ככל שחולף לו הזמן כך התופעה הולכת ותופסת תאוצה, המופעים רק מתרבים מיום ליום.

אז מה הוביל לכך? איך מצליחים להנפיק מופעים ברמה גבוהה ביותר מבחינה מקצועית, ויחד עם זאת לענות על כל גדרי ההלכה? מה עושים עם התחרות הגדולה בתחום? ומה צפוי לנו בעתיד? יצאנו לשוחח עם רחלי גוטליב, מנהלת להקת 'בראבו', רוחי ליבוביץ שמאחוריה מופעים מרשימים כמו 'לאחוז ברוח' ו'שדה של אשליות', וקרן אדלר שמופיעה יחד עם חברתה גל בידרמן במופע ייחודי על בעלות תשובה.

להקת בראבו

לקפוץ למים

שתפו אותנו: איך הגעתן לזה? מה הוביל אתכן לתחום?

קרן: "גל ואני הכרנו לפני שתים עשרה שנה כשלמדנו משחק בבית הספר הגבוה למשחק 'בית צבי' - לימודים אינטנסיביים של שלוש שנים, ואחר כך המשכנו עוד שנתיים לתואר בבימוי והוראת תיאטרון. במהלך הלימודים חזרנו שתינו בתשובה וחשבנו שבתיאטרון כבר לא ניגע, כי איך אפשר ללכת לאודישנים עם כיסוי ראש? ועל איזה תכנים נדבר? ואיך אפשר לא להופיע בשבת...? 

"כשהתבקשנו באופן מפתיע על ידי אחד הארגונים להציג מערכונים על אימהות ובנות, הוצאנו את כל מה שצברנו במהלך השנים והתשובה, וכתבנו את כל מה שהאימהות שלנו חושבות על התהליך. דברים שכולם חושבים אך לא מעיזים להגיד... בשיתוף עם טלי ביק קשת, חברתנו היקרה משכבר הימים מ'בית צבי', ההצגה הלכה ותפסה תאוצה. היא מופיעה כשלוש שנים ברחבי הארץ, מרגשת ומצחיקה נשים מכל הקהלים, המגזרים והגילאים".

רחלי גוטליב: "תמיד אהבתי את תחום המשחק והבמה, ומאז גיל שש עשרה התחלתי ללמוד אותו ברמה מקצועית. באותם ימים נפתחה שלוחה ללימודי משחק בבית ספר חרדי ואני הצטרפתי לקבוצה הראשונה. הייתי הצעירה ביותר בין התלמידות, אך בסופו של דבר אני היחידה שהשתמשתי בלימודים האלו כקרש קפיצה. מהמשחק עברתי לתחום הבימוי ומשם המשכתי ללמוד ולהתמקצע. זה הוביל אותי מהר מאוד לעסוק בבימאות של אירועים בבתי ספר, הצגות ילדים, ערבי הורים בסמינרים, דינרים וכדומה. כל זאת כאשר אני עומדת מאחורי הקלעים ומנהלת בדרך כלל צוות של שחקניות".

רוחי ליבוביץ: "אצלי התחיל הכל כשיצאתי להפקות מתוך עיסוקי כרכזת בבית ספר ואחר כך כמפעילת תכניות אינטראקטיביות. במשך  שנים נדדתי מעיר לעיר ברחבי הארץ, עד שיום אחד פגשתי את הסופרת רחל שור שהייתה שותפה מאחורי הקלעים בכתיבה של רבים מהסרטים הגדולים בציבור החרדי. ביחד אנו חוות מסע מרתק של הפקות".

איך אתן מסבירות את התופעה של ריבוי המופעים במגזר? זו תופעה שלא הוכרה כלל בשנים קודמות

"אין ספק שנושא התרבות נכנס לאחרונה באופן חזק מאוד למגזר החרדי", אומרת רחלי. "אני חושבת שזה מגיע משני כיוונים – קודם כל קיימות נשים חרדיות כל כך מוכשרות והן מרגישות שברצונן לבטא את הכישרון שלהן על הבמה. זו עבודה קשה, אבל אם מישהי באמת טובה, אז היא בעזרת ה' תצליח. מצד שני יש גם דרישה עצומה מצד הציבור. רק לאחרונה השתתפתי בכמה וכמה מופעים לנשים שיצאו לנופש במלון. הן השאירו את הילדים בבית ופשוט יצאו להתרענן ולהחליף כוחות. במהלך הנופש חיכו להן תכניות בזו אחר זו, כי הן זקוקות לכך. זה האוורור שלהן".

רחלי מדגישה: "מה שיפה לראות זה שלמרות שהגענו למצב בו השוק מוצף בהופעות, הציבור הוא חכם ואינטליגנט, לא מוכן לקנות כל דבר. כדי להצליח באמת לדבר לקהל, את חייבת שהמופע שלך יהיה ברמה גבוהה, עם מסכים, שחקניות, תאורת לדים מקצועית וכדומה. הציבור גם דורש שיהיו צחוקים, מחיאות כפיים ואפילו בכי. אבל יותר מכל חשוב המסר. נשים מצפות ללמוד משהו מהמופע, ואם המסר לא קיים – הן יתאכזבו מאוד".

רוחי ליבוביץ מגישה דעה נוספת: "אני חושבת שככל שיש יותר מופעים, כך הקהל צורך דווקא יותר. היום, בדור שלנו, הלבבות נפתחים מתוך החוויות. אנשים מרגישים שהם זקוקים להרבה חיזוקים, תמיכה וצמיחה. כשהמסרים מגיעים מתוך האומנות והרגש – יש להם הרבה מאוד מקום. השילוב בין הצורך לנשים היוצרות הוא שיוצר את התוצאה המרהיבה והערכית שאנו רואים כיום בשוק. כמו כן, יש כיום יותר תקציבים וסבסודים ממה שהיה בעבר, מה שמנגיש לקהל שפע של אירועים מסובסדים. באופן אישי אני מרגישה שהדבר המבורך הזה מאוד מחייב אותנו, כיוצרות שקיבלו במה להיות שליחות של ה', להיות שופר לדבר ה'".

(צילום: shutterstock)

להתחבר לקהל

אלא שלא תמיד זה קל. כשרחלי גוטליב הייתה בשיא התפתחותה היא עברה ניסיון לא קל שאינו קשור לתחום המקצועי. "הייתי במצב מאוד לא נעים עם עצמי", היא מסבירה, "אני טיפוס שמטבעו כל כך שמח ואוהב לעשות טוב. איך ייתכן שאני מוצאת את עצמי במיטה במשך שבועיים ולא מבינה מה הצעד הבא שלי? באותם ימים קיבלתי החלטה – אני רוצה לעזור לנשים שנמצאות לעתים במצבים לא פשוטים, והרי אין מי שלא עוברת לפעמים התמודדויות. אני רוצה שכל אישה תוכל לצאת לערב ולהרגיש שההנאה שהיא מקבלת מצדיקה את הסכום ששילמה, מבלי להציץ כל שנייה בסלולארי כדי לבדוק אם יש שיחות שלא נענו. כך הקמתי לפני שלוש שנים את 'להקת בראבו'. זוהי להקה מוזיקלית של חמש זמרות חרדיות, ששרות בליווי כלי נגינה אמתיים ורקדניות".

כיום יש כל כך הרבה תכניות במגזר החרדי, במל התחומים ומכל הסוגים. איך אתן מצליחות לייחד את עצמכן?

רחלי מסבירה שהלהקה שלה משמשת גם כתוכנית בפני עצמה וגם כליווי לתכניות אחרות, כאשר אין כמעט סטנדאפיסטית בציבור החרדי או מרצה, שלא הזדמן לה לשלב את להקת 'בראבו' בהופעתה. "אנחנו משתדלות להכניס בכל מופע כמה שיותר סגנונות של שירים, כדי שכל אישה שיושבת בקהל תוכל להתחבר. אנחנו שרות שירים חסידיים, מזרחיים, ישראליים, כך שאנו מצליחות לפנות ממש לכולן", היא מסבירה.

"אצלנו עצם ההצגה ייחודית", מבהירה קרן, "אנחנו מספרות את סיפורן של אביבה וסיסי - האימהות הפרטיות שלנו, שבנותיהן חוזרות בתשובה, למורת רוחן. הצגת זווית הראיה של האמא, בצורה הומוריסטית ואמתית, היא כבר חידוש. תמיד שומעים סיפורי תשובה מגוף ראשון, אך לא שומעים על איך הסביבה קיבלה את זה.... 

"שנית, כיוון שהגענו מעולם התיאטרון שבציבור הכללי, בעינינו הבאנו איתנו בשורה לעולם התיאטרון החרדי, בדגשים, במקצועיות, בבימוי ובדיוק אותם אנו מכירות. יש למחזה עלילה, דמויות עגולות ונרטיב מעניין". 

"במה אני מייחדת את עצמי?" שואלת רוחי ליבוביץ, ומשיבה מיד: "ראשית, באמת הפנימית שלנו כיוצרות. כל סיפור וכל יצירה מגיעים מתוכנו, מהחוויות האישיות שלנו. אני מאמינה שאמת שיוצאת מהלב, נכנסת ללב בעזרת ה'. בשני הסרטים הראשונים שלנו באמת חיפשנו משהו ייחודי. 'לאחוז ברוח' הייתה יצירה מרהיבה מבחינה סיפורית על הקרינה בצ'רנוביל - סיפור מדהים על אמא שנלחמת על בתה מול כל העולם, עם כל האלמנטים שהקהל אוהב - מתח, דרמה והומור. יש לסרט גם ערך מוסף, כי יש בו נגיעות של אלגוריה מרגשת לכל הניסיונות וההתמודדויות החינוכיות של ימינו. ב'שדה של אשליות' הבאנו לראשונה סרט אינטראקטיבי שיש לקהל אפשרות לבחור בין שתי אופציות - הקהל יכול להכריע עבור הגיבורה באיזו אפשרות להמשיך את דרכה. מדובר בסרט מרתק ומושקע ונדרש מאתנו להוסיף ימי צילום כדי לאפשר את הבחירות השונות.

"נשים שואלות אותנו: 'מה החידוש שלכן הפעם?'" ממשיכה רוחי, "ואנחנו אומרות להן שהפעם אנחנו לא מחפשות גימיקים, אלא מביאות את הדבר בעצמו: את הסיפור האמתי ממש. בעקבות סקר רחב שערכנו ומכל מיני שיחות שהזדמן לנו לשמוע הבנו שנשים מתחברות דווקא לסיפורים אמתיים.

לפני כחודש סיימנו לצלם בחו"ל סרט בהפקת ענק. לסרט קוראים 'להפוך את העולם', הוא מבוסס על דמות אמתית והסיפור צומח מתוך אותה דמות, פעולותיה הנדירות והאמיצות, הערכים שלה, והעיקר – קרוב למאתיים שחקניות היו שותפות ביצירת הפאר הזו".

רחלי גוטליב

רק משמיים

רוחי מעידה שהיא מרגישה שהקב"ה מלווה אותה על כל צעד. יש לה לכך אינספור דוגמאות:  "כשנסענו לחו"ל להפקה של 'שדה של אשליות' - שבוע קודם, המקום היה מושלג ובוצי, חף מכל שמץ של עלה רענן. הרגשנו שיש לנו לוקיישן אפרורי ומשעמם. הייתה אכזבה גדולה ותחושה שהמקום לא מצדיק את המחיר המאמץ הגדול שעשינו כדי להגיע אליו.

"והנה, שבוע אחר כך - אחרי תפילות ותרומות - הגענו למקום  לצילומים עצמם ונדהמנו. כל הצוות נדהם יחד אתנו, הכל היה מלא בדשא ירוק וצעיר עם שלל פרחים. האביב הקדים. התושבים בעצמם העידו שזהו פלא והפריחה הזו מגיעה תמיד חודש מאוחר יותר. הרגשנו בחוש סייעתא דשמיא.

"אני גם יכולה לספר שהסרט החדש שלי - 'להפוך את העולם', שיצא בעזרת ה' לקראת פסח, היה אמור לצאת כבר בסוכות. רצינו כל כך שהוא יצא בתקופת החגים, ממש הפכנו עולמות לשם כך, אבל הרגשתי כל הזמן שהקב"ה אומר לי 'לא'. הוא פשוט מנע את זה ממני. עכשיו אני מבינה שה'לא' הזה של ה' הייתה מתנה כל כך גדולה, אבל אז כשלא הבנתי, הגשתי שאני ממש מתרגלת את החיוב שלנו להבין שאין לנו שליטה על מה שנקבע לנו, יש לנו שליטה על איזה בן אדם בחרנו להיות בדרך, בבחינת 'הרפו ודעו כי אני ה''. והנה לפסח נפתחו בפנינו הרבה שערים. כעת אנחנו רואות בחוש כיצד הקב"ה אומר לנו 'כן'. דברים שלא הסתדרו קודם לכן הסתדרו עכשיו על הצד הטוב ביותר, וה' ממש מכוון את צעדינו. הרבה פעמים קורה לי שאני עוצרת את העבודה ומזכירה לעצמי: 'הסרטים שלך מלאים בכל כך הרבה מסרים של אמונה וביטחון, בואי תתחזקי גם את מהמסרים האלו'. גם ב'כן' של ה' וגם כשלפעמים הוא אומר 'לא'".

גם קרן מציינת שהן משתדלות להתחזק ולחזק את עצמן. "לפני כל הצגה גל ואני משתדלות לתת צדקה באופן מיוחד להצלחתה, כדי שנזכה לעשות קידוש השם, שהדברים שאנו אומרות יהיו לתועלת ושנצליח לשמח ולקרב בין כל נשות ישראל. אנו מאמינות שבידינו ההשתדלות, התוצאה היא רק מתנה משמיים".

מהי בעיניכן הופעה מוצלחת? איך גורמים לה להיות כזו?

רחלי: "כאחת שמסתובבת ברחבי הארץ, אני יודעת שהסוד הוא בהתאמת המופע לקהל. כי יש הבדל עצום בין הערים השונות. באופן אישי אני הכי אוהבת להגיע לקהל בפריפריות. הנשים שמגיעות שם למופעים הן בדרך כלל כאלו שיודעות לרקוד, להתלהב ולמחוא כפיים. בבני ברק לצורך ההשוואה, אם יושבות בקהל שתי נשים שמנופפות לך לשלום – את יכולה להבין שההצלחה הייתה כבירה, אם ימחאו כף או שתיים, אז כנראה שאת ממש מיוחדת. פעם, אחרי שהופענו באחד המקומות, ניגשה אליי המארגנת ואמרה: 'היה נחמד'. אחר כך התקשרתי לברר מה לא מצא חן בעיניה והיא התפלאה ממש. 'אמרתי לך שהיה נחמד', היא שבה ואמרה, רק אז הבנתי שמבחינתה 'נחמד' זו המחמאה הגדולה ביותר שיש".

רוחי: "חוץ מהתשובה המובנת מאליה שהופעה מוצלחת היא כאשר נשים מחייכות, נהנות ומתחברות, אותי מרגש מאוד כשנשים יוצאות מהסרט ואומרות לי שהמשפטים ממשיכים להדהד באוזניהן ונותנים להן כוח. מבחינתי הופעה מוצלחת זו הופעה שנשים חזרו בעקבותיה עם כוח הביתה.

"אמרה לי פעם מנהלת שהיא חייבת לקחת את הסרט שלי 'שדה של אשליות' לצוות שלה, כי אחת המורות מתמודדת שנים עם ניסיון קשה. כשהיא פגשה את המורה בתחילת השנה היא נראתה לה שונה מהרגיל והיא ממש הרגישה שחל אצלה שינוי. המורה סיפרה לה שבחופש הגדול הזדמן לה לראות את 'שדה של אשליות', ומאז היא פשוט אחרת. זהו סיפור אמתי, ועד היום כשאני נזכרת בו יש לי דמעות בעיניים. זה מה שנותן לי כוח ליצור הלאה, וזו מבחינתי ההצלחה – לדעת שהצלחתי להיות שליחה של הקב"ה, להעביר מסרים ולתת כוח לנשים.

"לעתים גם מגיעות אליי פניות של נשים ונערות שרוצות להקרין את הסרט לחברה או קרובת משפחה שחולה לא עלינו ומאושפזת בבית חולים, ואנחנו שולחת להן את הסרטים לצפייה. זוהי זכות שלנו לתת לילדים של ה', ואני גם מפרסמת את זה. כי זה הגמ"ח הפרטי שלנו".

לפרוץ הלאה

תוכלו לשתף בסיפור מיוחד שחוויתן במהלך ההופעות?

רחלי: "באחת ההופעות שלנו הגענו לאולם בו נאמר לנו שיש במה גדולה. אלא שכשנכנסנו התברר שבמרכז הבמה יש מבנה ענק של משחקייה, מלא בבימבות ובמשחקים עד לתקרה. למזלי לאיש המקצוע שהבאתי היו בדים שחורים והוא הצליח לכסות את המבנה המרשים שהמארגנים כלל לא הבינו שהוא עלול להפריע לנו. היה מקרה אחר בו נאמר לנו שאין צורך להביא הגברה כי יש באולם. רק אחרי שהגענו התברר שההגברה המובטחת היא לא פחות ולא יותר – מערכת קריוקי".

קרן: "כמובן שהיו אצלנו לא מעט רגעים מצחיקים, כאשר כמעט התפרקו לנו כיסויי הראש במהלך ההצגה, או שלא היה חשמל והופענו לאור נרות, ועוד תקלות טכניות שמבהירות לנו תמיד כמה קטן הוא האדם, וכמה גדול ה' יתברך".

רוחי: "אספר לך חוויה משעשעת: הגעתי פעם לאולם בו הוקרן סרט שלי, מבלי להזדהות, ועמדתי בכניסה, על יד הקופאית. כשהסתיים המופע יצאה מהאירוע אישה חמורת סבר וביקשה ממני את הטלפון של רחל ליבוביץ... הייתי מבוהלת מאוד - על מה היא רוצה להתלונן? נתתי לה את מספר הטלפון שלי בלי שתדע שזו אני, אבל לרוע מזלי היא חייגה למספר כדי לשמור אותו באנשי קשר שלה והמכשיר שבידי צלצל... כך היא זכתה לתחקר אותי פנים מול פנים האם הסיפור אמתי והאם באמת התרחשה כזו מציאות מבחינה היסטורית. היא גם ביקשה לקבל את מילות השיר כי הן חיזקו אותה מאוד".

ולסיום, מה התכניות שלכן לעתיד?

רחלי: "אני מקווה לפרוץ את גבולות הארץ. הגיעו אלינו כבר הצעות מרחבי העולם, ואנו שוקלות להיענות בחיוב".

רוחי: "אנחנו עומדות ממש ערב ההשקה של הסרט 'להפוך את העולם' שבעזרת ה' יצא בחול המועד פסח ויוקרן בכל רחבי הארץ".

ואילו קרן מדווחת: "אנחנו עובדות על הפקת סרט קצר על חייה של בעלת תשובה וכן מתכוונות להוציא סדרת מערכונים שתעלה בעזרת ה' בקרוב, על השתלבות בעלות התשובה במגזר החרדי. שווה לגמרי לחכות".