"כל האורחים כבר הגיעו, רק חתן בר המצווה נותר תקוע במעלית": השבת של דקלה יוספסברג

נעים להכיר

דקלה יוספסברג, מנחת הורים ויועצת בגישת שפר, בעלת תשובה 20 שנה, אמא לשישה.

זיכרון ילדות

"בהיותי בת 12 חזר אבי בתשובה, וכמה שנים אחריו גם אמי, אך אנחנו הילדים לא הצטרפנו אליהם, ועוד יותר מזה - הגבנו בהתנגדות עזה. כך, במשך שנים הייתה שבת עבורי כמו בית כלא, בלי שאוכל לדבר בטלפון או לצפות בטלוויזיה. המהפך במצב זה התרחש אחרי 14 שנות תפילה של הוריי. גרתי אז בתל אביב, הייתי בוגרת לימודי אמנות בבצלאל, ועבדתי במשרד פרסום. עם כל הנראות החיצונית של אישה מצליחה, התחושה הפנימית שלי הייתה של חוסר מימוש עצמי ובדידות, והלכתי עם כאב גדול על כך שאיני מצליחה להתחתן. הייתי בקשר רעוע מאד עם הוריי, ולא רציתי לבוא אליהם לשבתות. באחד הימים, חברה שחזרה מהודו הציעה לי לבוא איתה לשיעור תורה. למרות ההיכרות שלי עם העולם הדתי מהבית, וההסתכלות על היהדות כחשוכה ופרימיטיבית, הסכמתי ללכת איתה. היום אני יודעת להסביר שבפנים, בעומק הלב, ידעתי תמיד מהי האמת, גם אם כלפי חוץ התנהגתי אחרת. מאותו שיעור יצאתי עם טעם מתוק בפה, ובסופו הציעה לי החברה לבוא אליו בשנית. אני ביטלתי מיד את דבריה, אך לאחר שבוע שוב מצאתי את עצמי שם. באותו זמן, פוטרתי ממשרד הפרסום בו עבדתי, ועליתי לגור בצפת עם אותה חברה. בגיל 28 התחלתי להתחזק, וחצי שנה אחר כך חזרתי לבית הוריי. הדבר הראשון שלקחתי על עצמי באותה תקופה, אחרי צניעות, היה שבת. הרגשתי שזהו הדבר החשוב ביותר שיש לשמור עליו, ופתאום ההסתכלות שלי על כל המציאות השתנתה. למדתי את זמירות השבת, שלאורך השנים כל כך התנגדתי לשמוע אותן, ישבתי עם כולם סביב השולחן, הלכתי עם אמי לשיעורים ולתפילות, כל 'ביס' מהדג היה מעדן, והשבתות האלה היו עבורי מעין עולם הבא. זכיתי לחדש את הקשר עם אמי, ולחזור הביתה מכל הבחינות". 

כיצד את מתכוננת לשבת?

"אני מקדימה לעשות קניות ולהכין סלטים כבר ביום רביעי, ומקפיאה את כל מה שאפשר. גם חלות ועוגות נכנסות אחר כבוד למקפיא, אחרי שהכנתי מהן כמויות ענק. גדלתי עם אבא פולני ואמא מרוקאית, ואמי, כמובן, מעולם לא הקפיאה דבר. לכן, בכל פעם שהיא באה אליי נתתי לה קודם לטעום, ורק אז סיפרתי לה שמדובר באוכל מהמקפיא. היא נדהמה לגלות בכל פעם איך לא מרגישים בהבדל. 

"בחמישי בצהריים אנחנו עורכים את השולחן באופן קבוע. מאוחר יותר בערב אני חותכת, מקלפת ומכינה את כל מה שרק אפשר, כדי שביום שישי בבוקר אצטרך רק להכניס הכל לסירים ולבשל. אני אפילו שמה את הכלים הדרושים לבישול על השיש, כדי להיות מוכנה עד הסוף. ביום שישי בבוקר אני קמה ב-5, מסתערת על המטבח, וכך בסביבות 9-10 בבוקר הכל  מוכן. אחרי זה אפשר לצאת להתעמלות, ושאר היום הוא רגוע". 

תארי את התפריט השבתי שלכם 

"אנחנו נוטים לכיוון בריא וצמחוני , ולכן מכינים תמיד ארוחה אחת בשרית ואחת פרווה, בלי אלף מנות, אבל עם הרבה ירקות חיים. כך, לפעמים יש בערב דג עם תוספות ואז בבוקר חמין בשרי, ולפעמים יש בערב עוף, ואז החמין בבוקר הוא פרווה. סוד הטעם של החמין הפרווה הוא תיבול טוב, וגם יותר שמן. בתחילת נישואינו נהגתי להכין 'סחינה' - חמין מרוקאי, שבו כל רכיב נמצא בשקית קוקי נפרדת. אך אז בעלי, שהוא אשכנזי, אמר לי שאם יש משהו אחד שהאשכנזים יודעים לעשות זה חמין, וביקש שאכין אותו בנוסח הזה. מאז אנחנו מגוונים ועושים אותו בכל פעם בנוסח אחר". 

איך נראה שולחן השבת שלכם? 

"שולחן שבת הוא בעצם כינוס כל הכוחות המשפחתיים, ועם כמה שזה חשוב לכולם, לפעמים דווקא אז מתגלים כוחות לא טובים. אני זוכרת איך בתור בעלת תשובה תמיד חלמתי על ילדים צדיקים שיושבים יפה, שרים ומברכים, אך בפועל המציאות סביב שולחן השבת שלנו הייתה רחוקה מזה. מצאתי את עצמי מתוסכלת מאד מהמצב - כבר מיום רביעי אני עושה קניות, מבשלת ומקפיאה, ובסוף הילדים עוזבים את השולחן, רבים, לא מפנים כלים, ולפעמים גם לא מברכים. 

"כמנחת הורים התבוננתי על המצב הזה ושאלתי את עצמי מי אמור לנהל את השולחן? מי אמור להנחות את כל השיח, הזמירות ודברי התורה? התשובה הייתה שכמובן בעלי אמור לעשות זאת, אך בפועל מי שניהל אלו הילדים. כשהתבוננתי על זה עוד, גיליתי שבעצם אני היא זו שמנסה לנהל את השולחן. יש לי אינספור הערות לבעלי: 'מה, כל כך מהר שלום עליכם? תשיר בנחת', 'זה כל מה שיכולת לומר לדבר תורה?', 'למה אתה מעיר לילד הזה? למה לא לשני?' הרבה פעמים לא הייתי אומרת אפילו מילה, אבל זה מה שחשבתי בלב. פתאום הבנתי שאנחנו מנהלים קרב ללא מילים, וכאשר כל אחד מושך לכיוון שלו, אז אף אחד לא מנהל בפועל, ויש הפיכה כללית. בלי להיות מודעים לכך, הילדים נכנסים לסדק שנוצר בינינו ו'חוגגים'. 

"את השאלות האלה שעלו לי בראש, העליתי בכמה קבוצות שהנחיתי. שאלתי את הנשים: 'למי יש שולחן שבת מאכזב?' והרבה ידיים הורמו למעלה. אחר כך שאלתי: 'מה אתן חושבות על זה שהבעל שלכן ינהל אותו?' והתשובות היו 'אה…'. אחר כך שאלתי למי יש שולחן שבת שהוא ממש מעין עולם הבא, ושתי נשים הרימו יד. שאלתי אותן מה הן חושבות על הניהול של הבעל שלהן, ומסתבר שהן בכלל לא חשבו על זה, כי זה פשוט היה ברור מאליו.

"עם המחשבות האלה הגעתי לשולחן השבת שלנו, והחלטתי שאני מפסיקה לשפוט ולחנך את בעלי בראש. אני מבחינתי באה ליהנות, ומפנה את העיניים לקב"ה, לקיום מצוות עונג שבת. כך נוצר שם איזשהו שדר פנימי, ללא מילים, שעשה את כל העבודה. ראיתי איך בעלי נעשה בטוח יותר בעצמו סביב השולחן, ואיך אני, במקום לצפות ממנו שישתנה, משדרת לילדים שיתאימו את עצמם אליו. זהו מסר חזק מאוד לחיים, שהילדים הולכים אחרי אבא. ראיתי איך כאשר הורה הולך קדימה, אז הילדים שלו הולכים אחריו, וכשהוא תקוע, אז הם לא שם. זה לא תמיד היה קל, אבל מאז נוצר אצלנו שינוי אדיר. פתאום הילדים התחילו לשבת סביב השולחן, לומר דברי תורה, ולברך בסוף הסעודה. הם התחילו לטעום ולאכול הרבה יותר דברים, וכמעט שהפסיקו לריב. 

"עד היום, גם כאשר עולות בעיות, אני מבחינתי באה ליהנות וזה לא שייך אליי. העיניים שלי מופנות לקב"ה, ולא למריבות הקטנות האלה שבין הילדים. אם אתן להם לנהל אותי כל הזמן, איפה ארגיש את הקב"ה בתוך כל זה?".

החלק הכי אהוב עלייך בשבת

"כל השבת, ובמיוחד הדלקת נרות, הזמן שבו מכבים את השאלטר מכל השבוע, את הטלפונים, ורק שומעים את השקט. אם הילדים מתחילים לדבר איתי בשבת דיבורים של חול, כמו 'אמא תקני לי', 'אמא, מתי נעשה את התכנון הזה', אני אומרת להם שמבחינתי אנחנו בגאולה והמשיח כבר הגיע, אין צרות יותר, אין בעיות, ואני לא מתעסקת בכלום. זו תחושה של מעין עולם הבא". 

מהו האתגר שלך בשבת? 

"אין לי איזה אתגר מיוחד, רק קצת התעסקות עם שטיפת הכלים. בעבר נהגנו להשתמש בכלים חד פעמיים, אך בעלי ביקש שנשתמש בכלים אמיתיים, ויש איתם קצת יותר עבודה. אני משתדלת לעשות זאת לכבוד השבת ולכבוד ה' יתברך, ובכלל בשבת משתדלת להפנות עיניים למעלה, ולא עושה עניין אם הילדים פחות שותפים בעזרה סביב השולחן". 

איך אתם משקיעים במשפחה בשבת?

"מיד אחרי הדלקת נרות, אני מברכת כל אחד מהילדים ואחר כך שרה יחד עם הבנות את קבלת שבת כולה. הכניסה המיוחדת הזו לשבת נותנת תחושה עילאית. בנוסף, כבר 11 שנים שאני עושה בכל שבת בבוקר יחד עם הילדים שיעור קטן לעילוי נשמתה של אמי. אנחנו קוראים קטע מאורחות צדיקים, עוד קטע מחוברת בנושא חסד, שנתנה לי הרבנית קולדצקי, וקטע נוסף מקיצור שולחן ערוך. אנחנו מסבירים כל דבר, ומבחינתי, זו זכות להשתתף בשיעור הזה ולא חובה, ולכן מי שרוצה מצטרף אליו. מאוחר יותר בצהריים, אנחנו נפגשות כמה נשים לשיעור בספר 'מכתב מאליהו' של הרב דסלר, גם הוא לעילוי נשמת אמי והורי בעלי. השיעור הזה עשה לי שינוי אדיר בכל ההסתכלות, ובעבודת ה' בכלל". 

מאורע לא צפוי שקרה לכם בשבת

"בערב שבת בר המצווה של בני, הוא נתקע במעלית. כל האורחים כבר הגיעו, פורץ המעליות לא ענה בטלפון, והלחץ שלנו הלך וגבר. ממש ברגע האחרון לפני שבת הגיע אדם שהצליח לפרוץ את המעלית, ואני הרגשתי שלפני השמחה הגדולה, כנראה הייתה צריכה להיות כאן איזושהי כפרת עוונות".

שבת בלתי נשכחת

"באחת הפעמים בהן ראש השנה היה צמוד לשבת, החלטנו בעלי ואני לעשות תענית דיבור במשך כל השבת. הילדים שלנו היו אז קטנים, הצעיר ביותר בן 3, ותהינו איך הם יקבלו את זה. הסברנו להם לפני שבת שאנחנו הולכים לומר רק דברי תורה וברכות, והיה מדהים לראות איך 95% מהמלל בבית הוא מיותר. הילדים מצידם התנהגו באופן מושלם - עזרו אחד לשני, ולא הרגשנו שזה החסיר מהם משהו. להיפך, הם אמרו יותר דברי תורה, סיפרו על כך בגאווה לילדי השכנים, וגם העירו לי כשבטעות אמרתי מילה שאינה חלק מדברי קודש". 

מתכון שבתי אהוב - סורבה טבעי

רכיבים 

6-7 קיווי/ 2 מנגו / 4-5 נקטרינות/ 4-5 בננות

תבנית קרח

⅓ כוס דבש או סילאן או ½ כוס סוכר

⅓ כוס שמן

מעט מים

אופן ההכנה

חותכים את הפירות ומקפיאים לפחות ל-12 שעות. 

טוחנים מגש קרח, מוסיפים לטחינה את שאר המצרכים, טועמים ומדייקים כמויות לפי מה שאוהבים, ומכניסים להקפאה. השמן נותן לסורבה מרקם רך וקרמי, ומכיוון שבהקפאה טעמים מתקהים, יש צורך להוסיף את הממתיק, שמדגיש את הטעם. זהו קינוח בריא, קל וטעים, ואני אישית מכינה אותו לאורך כל חודשי הקיץ.