כשהילד עושה להורים ניתוח לב פתוח

נוער מתבגר – לא קל ללוות. ההורים בדרך כלל די שחוקים ומותשים כשהנער או הנערה לומדים ללחום את "מלחמת העצמאות" האישית שלהם, ובדרך מעבירים אותנו "מלחמת התשה".

מעבר להשתדלות הרוחנית והמעשית שאנו  נדרשים לעשות בתהליך, ניתן גם להסתכל במבט אמוני על מה שעובר עלינו, ולזהות שבזכות אותם נערים, גם אנחנו זוכים להתחדש ולהתרענן, בתפילה מכל הלב שנזכה לישועות. אבל גם בעצם העבודה שלנו, אנו נחשפים לעולמות פנימיים חדשים. לפריצה מהקבעונות הממוסדים שלנו. גם אנחנו לומדים להיות "אנשים אשר רוח בהם", שיודעים ללכת כנגד רוחם באמת, ולא רק בסיסמאות, כשהכל טוב.

אנו נאלצים להתמודד עם בנים ובנות שעושים לנו בית ספר, ומלמדים אותנו פה, על הדרך, לעשות בירור נוסף, בירור אמוני דק, בירור כפול, לאבות ולבנים, "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים – וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם. יש כאן ניתוח לב פתוח, לא פחות, שמעמיד את כולנו לבירור דק ונוקב על ערכינו ועל אמונותינו. מה חשוב לנו באמת – ומה רק לוגיסטיקה מסביב. לוגיסטיקה חשובה, של חברה, משפחה, שידוכים, סטיגמות, שזה חשוב, אבל זו לא הליבה. הליבה היא: "מָה ה' אלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ". ותהליך ההתמודדות מול אותם בנים ובנות יקרים מחייב לשים הכל על השולחן. ניתוח לב פתוח.

לפעמים אנו מוצאים את עצמנו במצבים קשים. להגיב לסגנונות לבוש, לעיצוב שיער או לסגנונות מוזיקליים שלא חשבנו שנכיר. לפעמים אנו נדרשים לסייע להם למצוא מוסדות לימוד שלא בדיוק ייחלנו אליהם. זה קשה. הם לא משתלבים בתמונה המשפחתית שאיחלנו לעצמנו. יש כאן משהו לא מתאים.

החכמה היא לדעת שלפעמים הדרך להביא אותם למהלך של חיבור ותיקון, מחייב בינתיים להרפות – להילחם בדמיונות המייאשים, ולנסות להוציא את מה שאפשר מהמצב הקיים. דווקא בגלל המסע הזה של הילדים, אנחנו זוכים לגלות את הבירור החד בין הממסדיות המקובעת והמחייבת לבין עבודת השם שונה לגמרי. לשמוע את הילדים, שצועקים עד כמה היא חונקת להם את הנפש, ולמצוא, בהם וגם קצת בנו, עבודה של חיבור פנימי, אמיתי וכן, שכנראה הוא היסוד לכל סוג של בניין אמיתי בקשר בינינו לבין הקב"ה.

יש פסוק בתהילים שאומר: "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אלֹקִים" (תהילים מ"ו י"א). זה סוג עבודה אחר לגמרי מהעבודה הרגילה, המעשית, ההישגית שאנו מורגלים בה, עבודה של ששת ימי המעשה. פה יש עבודה אחרת, של שביתה. הרפו ודעו. הדרך לדעת כוללת גם הרפיה. להרפות ולחכות.

צריך להתפלל על זה. באמת. ולהבין שלא הכל פה תלוי בנו, יש שותף שלישי, ברוך השם. זה המקום שבו אנו נאלצים לפנות לו את הבמה, ולחכות לרגע שהאסימון ירד, ועד אז ללוות בעבותות של אהבה, כפי שהורו גדולי ישראל במצבים כאלו.

הרב דן טיומקין מספר על המסע מחיל האוויר לארגון "מענה". צפו בראיון המרתק עם דודו כהן:

מתוך הספר המומלץ "בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר". לרכישת הספר, לחצו כאן.

סדנת הצלה להורים לנוער נושר בקמפוס היהודי של הידברות. לחצו לקבלת שיעור ראשון חינם.