7 שנים לפטירתו: סיפורים ועובדות מצמררות על הרב רפאל שמואלביץ זצ"ל

הרב רפאל שמואלביץ (ט"ז כסלו תרצ"ח – ט' שבט תשע"ו) היה מראשי ישיבת מיר ומראשי מערכת האנציקלופדיה התלמודית. היום, יום שלישי ט' שבט תשפ"ג, ימלאו 7 שנים להסתלקותו מעימנו.

הרב רפאל שמואלביץ נולד לאביו, הרב חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר, בתקופת מלחמת העולם השניה. יחד עם הוריו ורבים מתלמידי ישיבת מיר, נמלטו מפני הנאצים לוילנה, ומשם עשו את דרכם ברכבת הטראנס-סיבירית.

בזכות אשרות כניסה ליפן שסיפק צ'יאונה סוגיהארה, קונסול יפן בליטא, הגיעו ליפן, שם שהו כתשעה חודשים. היפנים הגלו אותם לשאנגחאי הסינית, שהיתה תחת כיבוש יפני. שם שהו בעת המלחמה. ב-1946, עם תום המלחמה, הגיעה משפחת שמואלביץ לארצות הברית, ולאחר חצי שנה עלו לישראל וגרו בירושלים.

לאחר פטירת אביו הגדול, כיהן הרב רפאל שמואלביץ זצ"ל כראש ישיבת מיר, לצד גיסו הרב נחום פרצוביץ, ובהמשך לצד הרב נתן צבי פינקל. הרב שמואלביץ מסר שני שיעורים כלליים מדי שבוע בישיבה: אחד באידיש ואחד בעברית.

לאחר שחלה במחלה הקשה ALS, קיבל את הייסורים באהבה, והיה כדוגמת החסיד ש"אבלו בליבו וצהלתו על פניו". ראש הישיבה היה ידוע בענוותנותו, במאור פניו ובמידותיו הנאצלות. נפטר בליל ט' שבט תשע"ו, בגיל 78.

ליקטנו עבורכם סיפורים קטנים על דמותו הגדולה:

1. כאשר מכר הרב זצ"ל את דירתו, הוא ערך רשימה של כל חסרונותיה של הדירה, והגיש לקונה. הקונה השיב כי ראה את הדירה ולמרות זאת הוא מעוניין לקנותה, אך ראש הישיבה התעקש לרשום בכתב את החסרונות של הדירה...

2. כאשר מצא דירה המתאימה לצרכיו, התחרט המוכר לאחר חתימת החוזה. ראש הישיבה באצילות נפשו סירב לקבל ממנו את מלוא הפיצויים שהובטחו בחוזה, באמרו: 'יהודי לא שמח במכירה, אני אקח ממנו פיצוי?'...

3. אחד מתלמידיו, הרב דוד אריה מורגנשטרן סיפר, ששאל פעם את הרב אלישיב זצ"ל מה ה'גדר' של תלמיד חכם בזמננו, אמר לו מרן הרב אלישיב: 'לדוגמא רבי רפאל שמואלביץ'.

4. בהיותו מבוגר, עלה על סולם להחליף נורה, לידו עמד אחד מבניו, ואדם נוסף שאמר לו – אולי כדאי לחנך את הילדים לכיבוד אב ואם, ושהרב ייתן לבנו להחליף את הנורה במקומו. השיב לו הרב שמואלביץ: 'אני מחנך את ילדיי שמה שאני יכול לעשות בעצמי, אני עושה בעצמי'.

5. באסיפת הורים של בנו של רבי רפאל שמואלביץ הגיע. והרב, ראש ישיבת מיר, המתין בתור יחד עם אשתו, כהורים מן המניין. כאשר הגיע תורם, הם נכנסו לשמוע מהמלמד הצעיר כיצד הוא מתרשם מבנם. המלמד, קם לכבוד ראש הישיבה, וטען שהוא רוצה לשמוע מראש הישיבה כיצד יש לנהוג. אך הרב רפאל זצ"ל התעקש ואמר שהוא בא לשמוע ולהתייעץ כדי לקבל הדרכה כיצד לנהוג. כך נהג הרב זצ"ל באסיפות ההורים של כל ילדיו. (בשונה מהורים שמגיעים ומסבירים למלמדים כיצד יש לנהוג עם הילדים...)

6. יהודי הגיע לרב שמואלביץ, והתייעץ עימו בקשר לשכנה אלמנה שמתלוננת על רעש מהילדים וכו'.
תוך כדי שיחה הוא רואה את ר' רפאל ממרר בבכי על צערה של האלמנה... לאחר מכן הורה לו ראש הישיבה לגשת לחנות לחומרי בנין ולקנות 'פקקים' שיחסמו את הרעש שנגרם בעקבות תזוזת הכסאות. לבסוף הוסיף לו 'עצה טובה' שיזמינו את השכנה לסעודות השבת בביתם, ואף יכנסו אליה לאחל לה 'שבת שלום' בליל שבת והכל יסתדר ויבוא על מקומו בשלום, ואכן כך היה.

7. באחד הפעמים ישב מדריך חתנים עם חתן, בגינה הסמוכה לביתו של הרב שמואלביץ. לפתע נפתח החלון בביתו של ראש הישיבה, והוא נראה עמד ותולה כביסה. מדריך החתנים אמר לחתן: 'אני לא אומר כלום, רק תסתכל...'.

8. הרב ישראל לנדא סיפר שהרב שמואלביץ היה קם בערב ר"ה לסליחות במנין השני. כאשר שאלוהו התלמידים מדוע אינו מתפלל במנין הראשון, השיב להם שאם יתפלל במניין הראשון יצטרך לנוח לאחר התפילה, ובזמן זה הרבנית טורחת בהכנות לחג, והוא אינו מסוגל לנוח כשהרבנית טורחת...

9. פעם אחת ויחידה ישב רבי רפאל במזרח. ומדוע? היה זה בשבת העליה לתורה לרגל שמחת נישואי בנו של גיסו הגאון רבי יוסף פרבשטיין זצ"ל, שהיה יתום מאביו. רבי רפאל הגיע להשתתף בשמחה ועם היכנסו לבית הכנסת בתחילת התפילה, פנה הוא לעבר כותל המזרח והתיישב שם.

כעבור שבתות מספר התקיימה באותו בית הכנסת שמחת עליה לתורה לבן משפחה אחר. רבי רפאל שהגיע להשתתף בשמחה, התיישב באחד ממקומות הישיבה בתוככי בית הכנסת וכל המאמצים לשכנעו לעבור לשבת ב'מזרח' עלו בתוהו.

לאחר התפילה נשאל הוא לפשר הדבר ובמה שונה השמחה בה הלך בעצמו לישב ב'מזרח', משמחה זו בה התיישב במקום כלשהו וסירב בכל תוקף לשנות מקומו. רבי רפאל בחכמתו השיב: "בשמחה הראשונה החתן הינו יתום, רציתי להראות לו שהמשפחה כולה מאושרת ושמחה בשמחתו, ועל כן התיישבתי במזרח לכבדו, אבל כעת אין שום סיבה שאשב במזרח, אין זה המקום שלי"...

10. באחת השנים לא הצליח בעל התוקע בראש השנה לתקוע אף תקיעה, החל הרב שמואלביץ לבכות. לאחר התפילה שאלוהו למה בכה, והוא ענה שחשב על בעל התוקע ש''עוד רגע לוקח את השופר ובורח מהישיבה מרוב בושה מהציבור... נקרע לי הלב על כך". במקביל, הרגיע את בעל התוקע בדברים: 'אתה חושב שהקב"ה רוצה את התקיעות שלנו? הוא רוצה את הבכיות, את הלב השבור...'

11. כאשר כבר היה חולה והתקשה מאוד לקום ממקומו, היה באירוסים של תלמיד וראה אדם מבוגר נכנס לאולם. הרב שמואלביץ קם ממקומו, למרות ייסוריו הרבים, ולאחר מכן שאל את תלמידו: 'מי זה היה?', ענה לו התלמיד: 'אם ראש הישיבה לא ידע מי זה, למה הוא קם?', השיב לו הרב שמואלביץ: 'כשאדם בגיל כזה ובמראה כזה נכנס, הוא מצפה שיכבדוהו. לכן קמתי'.

12. פעם אחת הוזמן הרב שמואלביץ לסדר קידושין בחתונה בבני ברק, כאשר שרר בחוץ חום של 38 מעלות. כאשר נכנס ראש הישיבה לאולם ראה דיין הצעיר ממנו. מיד הורה ראש הישיבה לבעלי השמחה שיכבדו את הדיין בסידור קידושין, והוא עצמו הסתובב כלעומת שבא וחזר לביתו בירושלים.

13. באחד מלילות שבת התארחו בביתו של הרב שמואלביץ נכדים רבים, ואף אמו (אשתו של הגר"ח שמואלביץ') התארחה בביתם. כשהגיע זמן הקידוש, הרבנית – שהייתה כבר מבוגרת - נרדמה. הרב שמואלביץ לא העיר את אמו ואף לא ערך קידוש בלעדיה, אלא ישב עם נכדיו ושיחק עמם במשך שעה ארוכה. רק כאשר התעוררה הסבתא ושאלה, 'למה לא עושים קידוש?' החלו את הסעודה.

זכותו תגן עלינו.