עצמאי? אתה זוכה לחיות יום יום את המסר של יציאת מצרים, ולהתחזק באמונה בבורא

עם ישראל יוצא למדבר ללא שום תכנית סדורה של פרנסה למיליוני אנשים נשים וטף, מאחוריהם אמנם ארץ של רודנות משעבדת, אולם בכל זאת עם מזון בסיסי ו'לחם – עבודה', ולפניהם מדבר שממה, לאור תיאורים אלו - אנו מבינים היטב את הפסוק 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה', ואת הניסיונות שעמדו בהם בני ישראל במשך ארבעים שנה. 

כנראה משום כך תלונת בני ישראל המופיעה בפרשתנו בטרם ניתן להם המן: "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בישבנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב", לא התקבלה בתרעומת אצל הבורא ולא אצל משה רבינו. ניתן להבין את המצוקה הקיומית המביאה גם להגזמה בתיאורי השפע שכביכול הוענק להם במצרים. ככלות הכל, הם באמת יצאו מחיים מסודרים אל הבלתי ידוע. ואכן הבורא מזמן להם את המן למשך כל ארבעים שנות המדבר, 'לחם מן השמים', שכפי מסורת חז"ל, טעמו בו כל טעם שרצו.

עם זאת, המן לא העניק בטחון כלכלי, בשום אופן לא התאפשר לאדם לאגור מזון מהיום למחר והדבר נאסר בציווי חד משמעי, כשבנוסף לכך גם הפרת הצו לא הועילה, וכאשר ניסו אחדים לעבור עליו 'וירום תולעים ויבאש'. המן היה מזון חד יומי באופן מגמתי ומוחלט.

על אף אי הנוחות במצב זה, ועל אף היכולת הבלתי מוגבלת של בורא עולם, הוא קבע את המתכונת הזו כמודל חינוכי ממדרגה ראשונה. העם אמנם צועד לקראת חיי חקלאות והולך להיות אומה פרודוקטיבית המנצלת את כח הייצור שלה למען עצמה ולא למען שליטים זרים, אולם עליהם להחדיר לעצמם את האמונה כי פרנסתם מסורה ביד הבורא.

המשימה הזו, אותה מקיימים בחיים המודרניים רק אלו שאינם שכירים אלא עצמאיים – החל בנהגי מוניות וכלה באנשי עסקים – חקלאי, בעל עסק ומשקיע בורסה - היא באמת דרך החיים הקרובה ביותר לבורא, ואשרי מי שזכה לבחור בה, כשיחד עם זאת הוא מתמיד בחיזוק האמונה והרגשת התלות בקדוש ברוך הוא.

יתכן שהעובדה שסגנון החיים הנורמלי המתואר בתורה הוא חיים של חקלאי הוא לשם המטרה הזו של תלות בבורא עולם, כפי שנאמר בתלמוד 'אמונה זה סדר זרעים', המסכתות הקשורות לחיי חקלאות הן 'סדר אמונה'.

בדורנו זה לא דוקא חקלאי. אפשר לומר שרק מי שפרנסתו אינה קבועה ומסודרת זוכה להגשים בחיי היומיום את המסר של יציאת מצרים עליו כתבנו בשבוע שעבר – המסר עליו מדבר הרמב"ן וקובע "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם".

רק מי שחי עם אמונה כזו ורגיל להתמודד בעזרתה עם חוסר היציבות, מצליח גם לעבור ימים של זעזועים בכלכלה, כמו הימים הללו העוברים במתח על כל מי שעסקיו קשורים באופן זה או אחר עם הכלכלה הסינית (ומי לא?) והוא גם לא יפתח חרדות מפני הבלתי ידוע שמא הנגיף יגיע גם לכאן.

האימון לקראת חיי תורה

ומטרה נוספת לחיים חסרי הביטחון הכלכלי של העם ההולך במדבר. שכבת העילית המיועדת להיות חטיבת לומדי התורה, אמורה לחיות גם בעתיד חיים של בטחון בבורא ללא 'בטחון כלכלי', ואת הטירונות לכך הם יעשו במדבר.

מצד אחד מובטחת להם הפרנסה כמו שכתב הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, ומאידך עליהם להיות מוכנים לצאת מהמסגרת הממוסדת של חיים מתוכננים בהם האדם שולט בכלכלתו. הם אמורים לחיות בדרך ניסית ולא בדרך טבעית. וכך הם דבריו הנפלאים, כהמשך למה שכתב שם כי לשבט לוי אין חלק בארץ ולא בביזה אלא 'הם חיל השם', ופרנסתם מאת ה'.

על כך מוסיף הרמב"ם: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעת את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קודש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללויים".

כאמור, אל לו לחייל ב'חיל השם' לצפות לסידור ידוע ומוגדר מראש, בכלל "פריקת עול החשבונות הרבים" המזכה את האדם בהנהגה שמיימית מיוחדת זו - הנכונות לחיות כמו הלויים בלי הכנסה קבועה ומוגדרת, בלי חלק ונחלה ובלא לדעת איך הדברים יסתדרו, אלא באמונה ובתלות מוחלטת בהשגחה פרטית, ואמנם נדרשת לכך נשיאות לב ורצון נפשי כמו שכתב הרמב"ם "מי שנדבה רוחו אותו והבינו מדעו".

על אף שהכהנים והלויים עבדו בבית המקדש רק תקופות קצרות בשנה הם היו לומדי התורה ומורי ההלכה, ולא עסקו בחקלאות ובשאר ענפי הכלכלה הנפוצים.

כעקרון – האם ניתן להסתמך על ניסים ולעסוק בתורה ללא עיסוק בפרנסה? האם זהו מהלך לגיטימי לפי השקפת התורה שבדרך כלל קובעת אין סומכין על הנס? בסוף פרשת המן נאמר: "זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר... ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן".

כתב על כך המלבי"ם, אחד מגדולי ההוגים והפרשנים: "טעם הציווי הזה ללמד שענין המן לא היה נוהג רק במדבר לבד, כי הוא ענין קיים ונוהג לדורות שכל מי שיינזר מענייני העולם אל התורה ואל העבודה - יזמין לו ה' לחם חוקו בלא עמל ויגיעה ויהיה מאוכלי המן, כמו שהזמין ה' אל משה שנתעשר מפסלתן של לוחות, רצונו לומר שעל ידי קבלת התורה ניתן לו עושר ופרנסה על פי נס". החידוש בדברי המלבי"ם הוא שבציווי זה נאמר שהנהגה על טבעית נוהגת לכל הדורות.

הרב זמיר כהן - למה מתעוררים ספקות באמונה, ואיך מתמודדים איתם?