מְקוֹם אָהֳלֵךְ, פרק כ"ד: קן צרעות

לפרק הראשון, "אנדלוסית בקומה העשרים", לחצו כאן.

לפרק העשרים ושניים, "הרהורים", לחצו כאן.

לפרק העשרים ושלושה, "מצוד", לחצו כאן.

"וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־הַחִוִּ֧י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ" (שמות, כ"ג, כ"ח).

"לפחות היית מודיע שתאחר היום", מתריס איתיאל אל חברו בשקט האופייני לו כל כך, ומשמיט את ראשו בחזרה לדף הגמרא.

"אחי, אני מצטער", אומר נהוראי ומתיישב בספסל שלידו. "פשוט... -"

"שעה, שעה שלמה אני מחכה לך", מגביר איתיאל את קולו. "בזמן הזה יכולתי להרוויח עוד כמה גרושים".

איתיאל היה מסוג הנערים המסוגלים לבלום את רגשותיהם הסוערים בטרם יתפרצו מן הלב אל החוץ. אבל כעת, כשהוא נחוש לנצל כל דקה לטובת הגדלת חסכונותיו, פרצו הרוגז והתסכול את הסכר הפנימי שבתוכו, וצבעו את לחייו בסומק אדמדם.

"אתה צודק לחלוטין. זה היה ממש בלתי אחראי מצדי", אומר נהוראי במבוכה גלויה, ומשלב את ידיו בין ברכיו.

אילו היה נהוראי מתעלם מהביקורת שהפנה כלפיו, מגלגל לאוויר תירוצי סרק וצידוקים אפשריים או מתגונן בדרך כלשהי, היו לאיתיאל כל הסיבות שבעולם להמשיך ולהתבצר בעמדת הריחוק בה נקט; אבל תגובתו הכנה הפתיעה את איתיאל והמתיקה במעט את תחושת המרמור ששטפה את לבו.

איתיאל התלבט לרגע אם לשנות גישה ולהבליג על הזלזול שהפגין חברו כלפי זמנו היקר, או שמא להחצין את עלבונו למען יראה חברו בנזקי איחורו וירא מלחטוא כלפיו באופן דומה בעתיד. "לא משנה, מה שהיה – נגמר", הוא הכריז לבסוף וסגר את הספר. "אני צריך לזוז עכשיו". 

איתיאל התרומם מספסל הלימוד החמים בו למד לבדו במהלך השעה החולפת, ופנה בחדות לכיוון היציאה מפתח בית הכנסת, מותיר מאחוריו שתי עיניים תוהות ולב רמוס אחד.

* * *

הוא יכול היה לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים בהן התיר לעצמו לחרוג מנהלי הבטיחות שקבע לעצמו, ובייחוד מהנוהל האוסר על משלוח הודעות מסווגות ברשת בלתי מוצפנת. 

הזיכרון אודות כישלון מבצע מעקב מורכב שקרס רק בגלל חוסר זהירות שכזה עדיין צורב את תודעתו, אך הוא אינו יכול להרשות לכוויה אחת מן העבר לסכן את הצלחתם של שני המבצעים הנוכחיים, שהתמזגו באופן פלאי למטרה מלוכדת אחת.

בדלי מידע שאסף בשבוע האחרון הצטרפו זה לזה לכדי תמונה בהירה זו: השועל הערמומי אילץ את בת זוגו הצרעה לבצע בעבורו גניבה ממעסיקתה, ולאחר מכן דאג להפללתה ולמעצרה בחשד לעבירת סחר בסמים קשים.

תמלול ההקלטה שהוצג בפניו עתה מוכיח כי השועל נמצא כעת בדרכו למקום מעצרה של הצרעה, וכי בתוך פחות מיממה הוא עתיד להתעופף לבירת אנגליה. 

לשם מה הוא נוסע אליה? ברור כי היא האדם היחיד שעשוי לחשוף את סודותיו ולהסגירו, ולו יש אינטרס ברור לקבור את סודותיו האפלים. השועל וודאי גילה את תוכנית הבריחה שלה, ומיהר להפעיל את הקשרים הנכונים שיביאו למעצרה החטוף.

ואם הצרעה היא המקור המאיים על חשיפת סודותיו, מה מתבקש יותר מבחינתו מאשר לבצע בה "ווידוא הריגה" בטרם ייעלם לחו"ל?

"בינגו!", קרא ברק לעצמו תוך דפיקת אגרוף ידו החסונה על השולחן. הוא אהב את הרגשת הסיפוק המתלווה לרגע בו כל החידות שאסף בדרך מתנקזות לפתרון מובהק אחד.

* * *

די היה במילה "צרעה" שהופיעה בענן הודעת הטקסט כדי להקפיץ את מיכל ממקומה, להתנצל בפני בנות לווייתה ולצאת מחוץ לחדר הביקורים. "מפליל הצרעה יגיע לקן הצרעות בתוך שעה. לכניסה לאקווריום השב את הספרה 1".

מישהו הפליל את רות, והוא בדרכו לבית המעצר, תרגמה מיכל לעצמה את משמעות המסר העולה מההודעה, ומיהרה ללחוץ 1 בטרם יפוג תוקף היתר הכניסה למערכת המוצפנת.

חמש שניות לאחר מכן השמיע מכשיר הסלולארי שלה חמישה צלילים קצרים, ואחריהם נפתחה האפליקציה המוצפנת שפיתח ברק לטובת ביצוע שיחות חירום עם לקוחותיו.

מיכל ידעה שהקו נפתח למשך 120 שניות בלבד. "מה קורה?", שאלה בדריכות.

 "איפה את?", השיב לה ברק בשאלה חוזרת מעברו השני של הקו.

"מבקרת את הצרעה. היא צריכה להיכנס בכל רגע".

"קובי מימון שתל סמים בתא הכפפות שלה. לכן היא נעצרה. הוא גם זה שהסית אותה לבצע את הגניבה מהחשבון. הוא יגיע אליה בתוך שעה, ובכוונתו לחסל אותה בדרך כלשהי".

נשימתה של מיכל נעשתה קצרה. חשדה כלפי רות אמנם היה מוצדק בהתחשב בנסיבות, אבל עתה ברור שלא ניתן לייחס לה את מלוא האחריות למעילה. היא הוסתה על ידי קובי, זה ברור. ואם אלו הם פני הדברים, הוא זה שצריך לשבת מאחורי סורג ובריח.

"לעיתים מעשים שנראים לנו שליליים ביותר, הם רק ביטוי חיצוני להתמודדות עם מציאות קשה יותר מכפי שנדמה לנו מהצד", מהדהדות בראשה מילותיה של הרבנית אביטל – מילים אותן התקשתה לקבל כמה ימים קודם לכן, כשהמציאות נראתה הפוכה לחלוטין. אבל כיום היא מבינה כמה צדקה הרבנית. רות אינה פושעת, היא רק קורבן למציאות חיים הרסנית אליה נקלעה בעל כרחה.  

"מה אתה ממליץ לי לעשות?".

"עליך להזהיר אותה. אבל זה לא הכל. המעסיק הקודם שלו מארצות הברית שכר את שירותי כדי לאתר אותו עוד לפני מבצע הצרעה. הוא מעל בכספו וברח לישראל".

"שודד מעסיקים סדרתי", סיכמה מיכל בשלוש מילים את מקצועו הצדדי של האיש.

"בדיוק. אני מצטער שאני מערב אותך במבצע אחר, אבל אין לנו זמן. הוא מתכנן לברוח ללונדון מחר בבוקר. זו ההזדמנות היחידה של שנינו להביא למעצרו". 

עשרים שניות בלבד נותרו עד לניתוקה של השיחה המוצפנת. וחוסר אונים פתאומי החל לזרום בעורקיה. "אבל איך?", שאלה לבסוף.

"את חייבת לספר רות את האמת ולגייס אותה לשתף איתך פעולה. תתני לה להבין שאת לצדה, ותבהירי לה שרק בדרך הזו תוכלי להביא לשחרורה – הן מבית המעצר, והן מכבליו של השועל עמו קשרה את חייה".

"יש לך קשרים במשטרה? נזדקק לגיבוי מבפנים", הציעה מיכל בתושייה.

"ראי את העניין כסגור".

קוראים יקרים, זהו הפרק האחרון שמתפרסם באתר הידברות. לשאר הפרקים ניתן לרכוש את הספר המלא.