למה חשוב כל כך להיות אמיצים? מאמר שני בסדרה

ניתן לומר במידה רבה, שהאומץ של האדם משפיע השפעה מכרעת על איכות החיים שלו. הוא מאפשר לו להתגבר על הרגלים ישנים, לצאת מאזור הנוחות, לכבוש שטחים חדשים ולקנות קניינים שישרתו אותו ויקדמו אותו בחייו.

לאמיתו של דבר, האדם מרגיש שהוא התפתח וצמח בחייו, דוקא כאשר הוא עושה דברים שהוא מעולם לא האמין שביכולתו לעשות. ההצלחה מתחברת אצלנו עם ההפנמה שאנו חזקים יותר מאשר הפחדים שלנו, והיא מתאפשרת בזכות ההכרה בכך שהפחדים נמצאים במוח ובדמיון - הרבה יותר מכפי שהם נמצאים במציאות.

אדם מרגיש לפעמים, שהוא מפחד מהתוצאות שתהיינה להחלטה חדשה שהוא יקבל. הוא חושש מהתוצאות שתהיינה לכך שהוא יביע עמדה מנוגדת לעמדה המקובלת, או יבקש סליחה כאשר שגה ויכיר בטעותו. אולם לאמיתו של דבר, הפחדים הללו נמצאים רק במוח. אין כל סיבה ריאלית שעומדת מאחוריהם.

בדרך כלל, התנסות חדשה, הבעת עמדה או בקשת סליחה – לא יגרמו לכל נזק או סבל קטסטרופלי. במקרה הטוב, הם יתבדו לחלוטין. במקרה הפחות טוב הם יגררו בעקבותיהם אי נעימות קלה, שתחלוף כלעומת שבאה. כך או כך, במרבית המקרים יתברר, שהפחד המשתק לא היה מוצדק, ובודאי שלא היתה כדאיות להחמיץ הזדמנות רק בגלל הפחד מהתוצאות שעלולות לנבוע ממנה.

אנשים מרגישים טוב עם עצמם, כאשר הם ממצים את היכולות שלהם ואת הפוטנציאל שלהם. כשהם מרגישים שהם מפיקים מעצמם את המרב, הן מבחינת היכולות השכליות, הן מבחינת היכולות הרגשיות והפיזיות, הן מבחינת היכולות החברתיות, והן מבחינת כל שאר היכולות שישנן בהם.

הפחדים מונעים מאתנו להוציא את הכוחות שלנו אל הפועל, ואילו האומץ מאפשר לנו לעשות זאת בהצלחה. משום כך, באומץ, למעשה, טמון המפתח לחיי אושר, לאיכות חיים, לצמיחה ולהתחדשות.

להעצים את האומץ

במקרים רבים האדם לא מודע לכך שהוא לא כל כך רצוי. לפעמים אם האדם היה מראש יודע שהוא לא אהוב על ידי אנשים אחרים, ספק אם היה מוצא בתוכו את הכוחות ליצור קשר עם אחרים. אולם בסופו של דבר, דוקא משום שהוא לא ידע זאת הוא יוזם ומגיע לתוצאות.

לא פעם, אנחנו חוששים לצאת לדרך חדשה, מתוך חוסר אמון ביכולתנו להצליח. אנחנו לא מאמינים שאנחנו יכולים להגיע אל המחוזות אליהם אנו מבקשים להגיע... אולם לאמיתו של דבר – מדובר בטעות: אם נצא לדרך, אם נתחיל, אנחנו עשויים בהחלט להגיע רחוק.

לכל אחד מאתנו יש ההתמודדויות שלו, את הנסיונות שלו, את הקשיים שלו. לפעמים, במקום לבקש מהקדוש ברוך הוא חיים קלים, עדיף לבקש ממנו את הכלים שיאפשרו לנו להתמודד היטב עם החיים שהוא נתן לנו, כאשר אחד הכלים הבולטים הינו האומץ.

אין הכוונה לומר, שאסור לנו לבקש מהקדוש ברוך הוא שיקח מאתנו את הקושי או את הצרה שעמה אנחנו מתמודדים... אולם עלינו להיות מודעים לכך, שלפעמים, התפילה לא תתגשם בדרך בה ציפינו, ובמקום לקחת מאתנו את הקושי – הקדוש ברוך הוא יתן לנו את הכוחות להתמודד מולו.

כאשר אנו מפחדים מהאתגרים שהחיים מציבים בפנינו, אנו מרגישים חלשים לעומתם. אולם לאמיתו של דבר, אם נתאזר באומץ נבין, שאנו לא חלשים כל כך. האומץ יעזור לנו לגלות את הכוחות הטמונים בנו. אנו נמצא, כי ההתמודדות אינה בלתי נסבלת כפי שהיא נראית, והעתיד יכול להיות וורוד גם אחרי שנתמודד עם קושי מסויים. יש חיים לאחר הקושי! מה שנדרש מאתנו בעיקר, זה לצלוח בשלום את מחסום הפחד, ולהבין שהוא מנהל אותנו מתוך הראש שלנו עצמנו ולא מתוך ראיה אובייקטיבית של המציאות.

האומץ, אפוא, מאפשר לנו לראות את המציאות מזווית ראיה אחרת. לראות את המציאות לא כפי שהיא כעת, אלא כפי שהיא יכולה להיות. כאשר המעשים שלנו יונעו מתוך ראיה חדשה, ראיה אמיצה ועוצמתית, אנו נמצא בתוכנו התחדשות, רעננות ועוצמה, שמעולם לא ידענו שהן קיימות בנו.

אם נשים לב, נמצא שהפחדים יוצרים מעגל שאינו מסתיים אף פעם. לדוגמה: אדם חושש לדבר בפני אנשים, ולכן, בכל פעם בה הוא נקלע למצב חברתי כלשהו - הוא מעדיף לשתוק, או להתחמק לחלוטין מהמצב. כל התחמקות שכזו, משמרת את הפחד, מה שיגרום לו לפעול באותו דפוס גם בפעם הבאה. באמצעות ההימנעות, הוא מעביר מסר סמוי למוח, על פיו אין לו סיכוי להתמודד בהצלחה עם המצב החברתי המסויים הזה.

כך, אדם מפוחד ימשיך להיות יותר ויותר מפוחד הלאה והלאה, מה שיקשה עליו לשנות את דפוס החשיבה שלו ולהיות לאמיץ. אולם ברגע שבו הוא יעשה פעם אחת את הצעד, יתאזר באומץ וינפץ את הפחד, הוא יגלה שהפחד לא היה אמיתי אלא מבוסס על דמיון בלבד, מה שיגרום לו בפעם הבאה לגשת לאותה התנסות בבטחון רב יותר, ויעצים את האומץ שלו בעקביות.

זהירות לצד הזריזות

עם זאת, אף שאומץ הוא תכונה נהדרת, יחד אתו נחוצה זהירות מפני זריזות בלתי שקולה ואחראית. כאשר האדם פועל בחוסר אחריות ובחוסר שיקול דעת, תוך שהוא טומן את ראשו בחול מבלי להכיר בסיכונים הכרוכים במעשיו, הוא מזמין התנסויות שליליות, שמערערות את האמון שלו בעצמו.

לכן, אף שחשוב להכניס את האומץ אל ארגז הכלים שלנו, חשוב לעשות זאת בצורה שקולה ואחראית. באופן כללי שינויים קיצוניים מדי - נובעים בדרך כלל מפזיזות, ואינם יכולים להביא תועלת בטווח הארוך. אדם שמנסה לחולל שינוי מידי של מאה ושמונים מעלות, ייכשל במרבית המקרים. הכישלון הזה יגרום לו לחשוש כפליים לקראת ההתנסות הבאה.

אם במקום השינוי הדרסטי והקיצוני, אותו אדם היה מתקדם צעד בעקבות צעד, מעט מעט, הוא יכול היה להצליח לחולל שינוי, ולחזק את תפיסת האמון שלו בעצמו. הוא היה רוכש התנסויות חיוביות נוספות בחייו, שהיו מעניקות לו אומץ רב יותר לקראת ההתנסויות הבאות, וכן הלאה, וחוזר חלילה, עד שלבסוף הוא היה מצליח לכבוש את אותם יעדים שהוא חותר לכבוש!

יטען הטוען: הלא הרמב"ם כותב בהלכות דעות (ב', ב'), שאדם המבקש לתקן את מידותיו הרעות – צריך להקצין אל הצד השני, ורק לאחר מכן לשוב אל דרך האמצע הבינונית. וכיצד מתיישבים הדברים עם מה שכתבנו זה עתה?

אולם אם נשים לב, הרמב"ם אינו כותב אפילו ברמז, שעל האדם להקצין בבת אחת או בזמן קצר. גם אם על האדם להקצין כדי לשרש ולעקור מידה רעה מליבו – עליו לעשות זאת בהדרגתיות, רק כך יוכל להעניק לתהליך סיכוי אמיתי, ולחולל שינוי מהותי בתכונות נפשו.