"נשארתי עצובה בבית החולים בשבת, עד שנפתחה הדלת": השבת של שרה בלולו

נעים להכיר

שרה בלולו, אם לחמישה, ילידת צרפת, עלתה ארצה בגיל 20, אחרי נישואיה. היא עבדה בעבר כמורה, אך עם גילויו של גידול סרטני בגופה של ביתה, עזבה את המקצוע. כחלק מההתמודדות שלה עם המצב המורכב, החלה שרה לייצר שוקולדים, ועם הזמן התחביב הפך לעסק. כיום שרה מעבירה בעיקר סדנאות שוקולד, במהלכן היא מספרת את סיפור ההתמודדות שלה ושל משפחתה. 

זיכרון ילדות

"נולדתי בשבת, והיא תמיד הייתה עבורי חשובה ומיוחדת. אני זוכרת איך כבר מגיל קטן חיכיתי כל השבוע, כדי ללכת עם אבא שלי לבית הכנסת בשבת. אנשים נדהמו לראות ילדה קטנה כל כך יושבת יפה, לא מפריעה, ובשלב מסוים גם מתפללת בכוחות עצמה. עבורי זה היה תענוג של ממש". 

כיצד את מתכוננת לשבת? 

"ביום רביעי אני חושבת מה להכין לשבת ועושה את הקניות. בחמישי מגיע תור הסלטים והדגים, וביום שישי אני מבשלת את המנות העיקריות. חשוב לי גם לקיים את מצוות הפרשת חלה דווקא ביום שישי, ואני נהנית מכך שהחלות עוברות טריות מהתנור ישר לשולחן השבת. 

"בעבר, לאחר שהתגלה הגידול בגופה של בתנו, היו זמנים בהם לא יכולתי לבשל לשבת בכלל, ובאותה תקופה שכנות וחברות הכינו לנו הכל. עברנו שבתות רבות בהן בעלי היה עם הבת בבית החולים ואני עם שאר הילדים בבית. כיום אני יודעת להעריך הרבה יותר את השבתות הפשוטות האלה בהן מבשלים כרגיל, ונמצאים יחד כולם. 

"אני זוכרת שבוע אחד, למשל, שאני שהיתי ליד מיטתה של בתי כמעט עד כניסת השבת, ועוד לפני שבעלי הגיע, נכנסו לחדרנו מתנדבים עם כינור, והתחילו לשיר 'שלום עליכם'. לשמע המנגינה הזו דווקא בחדר בבית החולים, נפרץ אצלי סכר הדמעות. מאז בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה, הלב שלי מתרגש מחדש. 

"כיום, הגידול אמנם עדיין נמצא בגופה של בתי, אך הוחלט לא לגעת בו, ומאז היא נמצאת במעקב. את ההחלטה הזו קיבלו הרופאים כשהיינו בשנת שמיטה, ואני הרגשתי שכמו שבשנה הזו שובתים, וה' מבטיח שבכל זאת הוא ייתן את הברכה, כך זה גם מה שהוא רוצה שנעשה כאן, והוא כבר ידאג לרפואתה של הבת. את אותה הסתכלות לחיים נותנת לנו השבת, שגם כאשר אנחנו עובדים, הכל צריך להיות מתוך הבנה שה' הוא זה שעושה הכל, והוא זה ששולח את הברכה. רואים זאת אף בפרשה של השבוע הזה, פרשת שלח, בה ה' אומר לבני ישראל שלא יצאו ללקוט בשבת מן, ודווקא למי שמאמין בו ושובת, הוא שולח את הברכה. 

"אצלי נפתחה מתוך המקום הכואב ברכה של עסק חדש ומיוחד, ואיתו גם הגיעה הזכות לחזק אחרים, בעקבות מה שעברנו. בכל פעם שאני מספרת לקבוצות על ההתמודדות שהייתה ועדיין קיימת, אני מודה לה' על המקום שצמחתי אליו, ומרגישה שכל דבר שעברנו היה כמו נשיקה של הקב"ה. בהקשר זה, שוקולד הוא באותן אותיות של 'לקדשו', ורואים איך שגם את הדבר הכי גשמי אפשר לקדש, כשנותנים לו את הזמן והמקום הנכונים, ומה יותר נכון ומתאים מעונג שבת".

תארי את התפריט השבתי שלכם 

"אני מכינה בכל פעם משהו אחר, לפי מה שמתחשק באותה שבת, והילדים שלנו, שאוכלים הכל, שמחים גם הם בגיוון. מה שכן קבוע הוא שבכל סעודה יש אצלנו דג, ובחלק גדול משבתות השנה מככב החמין, רק שבכל פעם הוא בווריאציה אחרת. קינוחים אין אצלנו כמעט, כי עם כמה שזה נשמע מצחיק, אני לא טובה באפיה, וגם כי אף אחד סביב השולחן לא התלונן אף פעם שזה חסר לו. 

"כמו באוכל, גם בעריכת השולחן אנחנו נהנים לגוון, ויש לי כמה סטים של צלחות, כדי שבכל פעם יהיה משהו אחר. אני משתמשת לפעמים בכלים חד פעמיים, אבל קונה את הסוג המהודר יותר, וכולנו נהנים מהצבעוניות שלהם". 

איך נראה שולחן השבת שלכם? 

"אין אצלנו מקומות קבועים, והילדים בכל פעם מחליפים מקום. לעומת זאת, דווקא בדברי התורה יש סדר - הבן הגדול אומר את שלו בערב, והבת הקטנה עם דף הקשר מגיעה בבוקר. אחר כך מגיע תור השירים המזרחיים: 'אעופה אשכונה', 'אל גליל' ועוד, ולשמוע את הבן שלי שר בקולו המיוחד, עושה לי סיפוק ושמחה בלב בכל פעם מחדש". 

"בתקופה בה הבת שלי הייתה מאושפזת, הייתי אני נשארת עם הילדים בבית, או שהיינו הולכים להתארח לאיזו ארוחה. הצורך להישאר עם ראש מעל המים דחק קצת את העצב לפינה, אבל תמיד ריחפה מעל דאגה, ואיתה ההמתנה לשיחת הטלפון במוצאי שבת, כדי להתעדכן במצב".

החלק הכי אהוב עליך בשבת

"יש שני רגעים כאלה - הראשון הוא כשהבן שלי שר, ואני לא מוותרת על הזמירות בגלל זה. השני הוא בכניסת השבת, שיש פתאום מן רוגע כזה ואושר פנימי, ואחרי הדלקת נרות אפשר לשבת קצת ולא לעשות דבר". 

מהו האתגר שלך בשבת? 

"חסר לי פה בארץ ההווי הקהילתי סביב בית הכנסת, שהורגלתי אליו בצרפת. שם בית הכנסת, מעבר למקום תפילה, מהווה גם מקום מפגש לכל אנשי הקהילה. כמעט בכל מזג אוויר מגיעים אליו כולם, נפגשים ומתעדכנים אחד בשלום השני. תמיד יש קידוש אחרי התפילה, והרבה פעמים גם רב אורח שבא לביקור, או אירוע של אחד מאנשי הקהילה. זה דומה קצת למה שקיים בשמחת תורה פה בארץ, שיש הרבה שמחה ויחד. כיום, בעיקר בשבתות החורף הקרות, בהן כמעט אף אחת לא יוצאת מהבית, אני מתגעגעת לקהילתיות הזו". 

איך אתם משקיעים במשפחה בשבת?

"במהלך השבוע בעלי פחות נמצא עם הילדים, אז שבת היא עבורו זמן לדבר איתם יותר ולהיות יחד. זהו גם הזמן בו אפשר ללכת עם הילדים לגינה רחוקה יותר, ולחלק להם ממתקים. בקשר למשפחה המורחבת, אנחנו היחידים שעשינו עליה, וכל שאר בני המשפחה שלנו נמצאים בצרפת. כזוג נשוי לא הכרנו מצב אחר והתרגלנו אליו, אבל לפעמים בחגים עולים הגעגוע והרצון להתארח אצל אמא, אפילו לארוחה אחת. בכל מקרה, אנחנו מרגישים זכות לגור בארץ ולא בצרפת, ואין בכלל מה להשוות בין החיים היהודיים כאן למה שיש שם. הידיעה הזו שווה את הכל".

מאורע לא צפוי שקרה לכם בשבת

"לפני כחודש הייתי מאושפזת בבית החולים איכילוב, בדיוק כשהוריי הגיעו לביקור מצרפת. קיוויתי אולי להשתחרר לשבת, כמו אנשים אחרים שקיבלו אישור כזה, אך מסתבר שאצלי זה לא קרה. בנוסף, הייתי החרדית היחידה במחלקה, ולפתע צצו כל מיני אי נעימויות - אין נייר חתוך בשירותים, אי אפשר לפתוח את המקרר, ובכלל אין במקום אווירה של שבת. 'לפחות אני לבד בחדר', חשבתי לעצמי, אך אז הכניסו לחדר אישה נוספת, וגם התקווה זו נגנזה.

"עם כניסתה של אותה אישה, שמעתי את בני משפחתה מדברים בצרפתית. מסתבר שהיא עולה חדשה מצרפת, שלא מבינה עברית כלל. מיד הצגתי את עצמי בפניהם, והבטחתי לבני משפחתה שאתרגם בשבילה כל שיחה. כך הם היו יכולים לחזור ברוגע הביתה, ולאורך כל השבת אני עזרתי לה עם נושא השפה. עם כל הקושי להישאר בבית החולים בשבת, הרגשתי פתאום כזו שמחה. גם כאן, וגם כשאני בעצמי חולה, הקב"ה נתן לי את הזכות להיות בנתינה. לאחר שהשתחררתי, היא עוד התקשרה לשאול בשלומי ולומר שוב תודה". 

שבת בלתי נשכחת

"באחת השבתות, כשהבת שלי עדיין הייתה מאושפזת, התחלתי לומר את התפילה שאחרי הדלקת נרות, 'וזכני לגדל בנים', והרגשתי איך שזה לא מובן מאליו. חשבתי על כך שעוד לפני התפילה על חינוך הבנים, יש תפילה על עצם הזכות לגדל אותם, כי יש כאלה שהם כבר לא כאן. עם התחושה הזו ירדו לי ממש דמעות מהעיניים, כי מתנת החיים נראית לנו בדרך כלל מובנת מאליה, אבל יש מי שחי רק כמה שנים, ולא ברור שהוא יגיע לשנה הבאה. אותה תחושה מלווה אותי בכל שנה כשאנחנו חוגגים לבתי יום הולדת. מאז שחווינו את הפחד שאולי לא יהיה עוד, אז כל פעם כזו היא מסיבת הודיה על כך שקיבלנו עוד שנה במתנה".

מתכון אהוב - נקניק שוקולד

רכיבים

200 גרם שוקולד מריר או חלבי

150 גרם ביסקוויטים 

100 גרם מחמאה או חמאה 

100 גרם אבקת סוכר

10 מרשמלו

אופן ההכנה 

"מפוררים את הביסקוויטים לחתיכות קטנות, ממיסים את המרגרינה ומערבבים יחד. חותכים את המרשמלו לקוביות קטנות, וכדי שהן לא יידבקו אחת לשנייה, טובלים אותן באבקת סוכר. מוסיפים את המרשמלו לתערובת, ממיסים את השוקולד ושופכים על הכל. מחלקים את הגוש שנוצר ל-3, ומגלגלים כל חלק בתוך נייר אפיה לצורת נקניק. מעבירים לקירור, ולאחר מכן טובלים באבקת סוכר וחותכים לעיגולים. זהו קינוח מפנק במיוחד, ושילוב המרשמלו הלבן עם השוקולד השחור נראה יפה מאוד".