ט"ו בשבט – מה אנחנו יכולים ללמוד מהעץ שבחצר שלנו? 3 נקודות למחשבה

"כי האדם עץ השדה"

התורה מלמדת אותנו "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט). נחשוב לרגע: מה משותף לאדם ולעץ? מדוע התורה המשילה את האדם דווקא לעץ ואיזה מסרים נפלאים יכול כל אחד לקחת ממשל זה אל תוך החיים שלו?

1. פריחה ושלכת: מה ההבדל בין הקיץ לחורף? שני הבדלים עיקרים: הבדל ראשון - אור: בקיץ - הימים יותר ארוכים והלילות קצרים, בחורף- הימים קצרים והלילות ארוכים. כלומר, בקיץ יש יותר אור ובחורף יש פחות אור. הבדל שני – חום: בקיץ חם ובחורף קר.

כשמתקרב החורף, העצים מתחילים להשיר את העלים, ולמה? כי מזג האוויר מתחיל להשתנות. העץ "מרגיש" שהימים הולכים ומתקצרים ומקבל פחות אור, פחות חום ומתחיל לעבור שינוים. העץ "מרגיש" שהוא לא יכול לפרנס את כל העלים שיש בו, אז הוא מתחיל להשיר אותם, נכנס לתרדמת חורף ונראה כמו עץ מת. אבל כאשר מגיע ט"ו בשבט, מזג האוויר מתחיל קצת להשתנות ולהשתפר, הימים הולכים ונעשים יותר ויותר ארוכים וחמים.

מהלך זה שנמצא בעולם העצים, יש בו מוסר השכל גדול עבורנו: שאנחנו רואים אדם ללא שמחת חיים, נראה כמו מת, בלי עלים, בלי מצב רוח, רדום וכבוי. מה זה אומר שחסר לו? שני דברים: חום ואור. ברגע שתתחיל לתת לאדם זה חום ואור, אתה תראה אותו שוב "פורח".

מה זה חום לאדם? מתן יחס חם ואוהב. מילה טובה, הערכה ועידוד אמיתי: "אתה יקר, אתה אהוב, אתה מסוגל לעשות מה שאחרים לא מסוגלים לעשות". שאדם מרגיש דכדוך ומגיע אדם שמאיר לו פנים, ומעודד אותו כדי שיכיר את גדולתו ומעלתו, האדם הזה פורח. כך בט"ו בשבט, אנו רואים שהעץ שוב מתחיל להוציא עלים. למה? כי הוא מקבל יותר חום.

מה לגבי האור? מהו האור שכל נשמה זקוקה לו - "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו', כג'). התורה נמשלה לאור, שאדם עוסק בתורה, הוא מקבל אור לתוך הנשמה. הוא מתחיל להשתנות - יותר פנימיות ושמחה, יותר התחשבות בזולת. אדם שלומד תורה לא רק מחכים, אלא גם אישיותו משתנה. מה הסוד? בורא עולם קישר במילות התורה הארה רוחנית. שאדם הוגה בתורה, הוא מתחבר לצינור שפע רוחני של אותה הארה שבורא עולם הטביע בתורה ומזרים את השפע לתוך עצמו.

בתורה עצמה יש אור שמאיר את נשמת האדם ולכן האדם מתחיל להשתנות. אז כל אדם שמזהה בעצמו או באחר עצבות - שהוא נובל, כבוי ורדום. זה אומר שכמו לעץ, כך לאדם זה, חסר חום ואור. תן לו להעריך את עצמו, תלמד אותו כמה הוא חשוב, שיהיה מודע למעלותיו האמיתיות. שאדם מכיר בערך עצמו, לא מתנשא ומתחבר לאור האלוקי-לתורה, הוא מקבל חום ואור. זה הט"ו בשבט הפרטי שלו- אדם זה מתחיל שוב לפרוח, לשגשג וללבלב.

2. סבלנות בעבודה הרוחנית: כשם שלא כדאי למדוד עץ מידי יום כדי לבדוק עד כמה צמח וגבה, זאת משום שצמיחתו ניכרת לעין רק לאחר תקופת זמן, כך גם התפתחותו הרוחנית של אדם קשה למדידה מידי יום וייתכן כי האדם לא יבחין מיד בהבדל ובשינוי שחל בו ועלול הוא להיכנס לייאוש.

בחיים, לעתים נראה שאנחנו עושים ועושים ומשקיעים בעבודת ה', אך כלפי חוץ, כביכול אין תוצאות. לפעמים יש פער בין רגע הפעולה שלנו לבין הרגע בו אנחנו יכולים לראות את התוצאה, ממש כמו צמיחתו של העץ. לכן, גם אם השקעת בעבודת ה' פעם או פעמיים ולא הבחנת בשינוי משמעותי, תזכור כי צמיחה מצריכה סבלנות והתמדה. כל טיפת מים חשובה! כל צעד קטן משפיע לטובה. יתכן ולא תבחין מיד בהבדל. אבל הצמיחה מתרחשת. העיקר, לא להתייאש, המשך בעבודת ה' בכל הכוח, תמשיך להילחם ותישמר מנפילות, ובסוף הדרך אתה תצליח.

3. חיבור למקור חיותנו: ייחודו של הצמח (לעומת בני האדם והחיות) הוא, שאין הוא מסתיר את מקור חיותו. רק הצמח ממחיש את הקשר אל האדמה, בהיותו מחובר תמיד אל הקרקע ויונק ממנה את חיותו. אם מנתקים אותו מהאדמה, הוא גווע ונובל. כך גם אנחנו, ברגע שאנו מחוברים למקור חיותנו-לבורא עולם- אנחנו חיים באמת וזוכים לאיכות חיים בעולם הזה ולעולם הבא. ברגע שאנו מנותקים ממקור חיותנו-בורא עולם, אנחנו אמנם נראים חיים- אך אנו גוועים, נובלים ומתים בפועל.

בורא עולם הוא מקור חיותנו! בורא עולם רוצה שנהיה מחוברים אליו. זהו קשר נחוץ והכרחי עבורנו. בלעדיו, האדם אובד בעולם ומאבד את תכליתו וייעודו.

4. התיקון בעולם: התכונה שאולי בולטת יותר מכל בעצים בכלל, ובעצי פרי בפרט, היא הנתינה האינסופית ללא החשיבה האגואיסטית של "מה יוצא לי מזה?" ו"מה אני מרוויח?". טבע העולם - כל בריה ובריה ובני האדם בראשם, להיות מונעים מתוך המרדף אחר הנאות אישיות וסיפוק צרכים, כאשר תיקון העולם ותיקון האישי של כל אחד מאתנו, עובד דווקא דרך התגברות על אותו יצר אגואיסטי מולד ובהשפעה ונתינה לזולת "שלא על מנת לקבל פרס".

להבדיל מבני האדם העסוקים בשיקולים אישים ומחשבות של עלות מול תועלת, העצים פשוט משפיעים ומעניקים מטובם לעולם בלי הציפייה לקבל בחזרה. האחד נותן צל ביום שמש קופחת, השני יספק חומרי גלם לסלט פרות עסיסי והשלישי ישמש לייצור נייר טואלט תלת-שכבתי או כוננית ספרים בסלון. בבואנו אל ט"ו בשבט הקרוב, עלינו בראש ובראשונה, להסתכל על העצים ולנסות ללמוד מהם את סוד הנתינה והדרך לרצות לשמח ולהעשיר את הסובבים אותם, מבלי לרצות לקבל תמורה.

התורה מסבירה לנו שהאושר האמיתי מחכה דווקא לאלה שנותנים מעצמם לאחרים וחולקים עם הסובבים איתם את הטוב שיש להם - זה גם התיקון שלנו בעולם.העיסוק האובססיבי שלנו בעצמנו, בהכרח מביא לרגשות לא נעימים של ייאוש ובדידות, בעוד דווקא בנתינה מסתתר האושר הגדול והתיקון של כל אחד ואחת מאתנו.

5. חינוך מרגע הלידה: לעיתים אנו פוגשים בעץ הגדל עקום, ומצטערים על שלא טיפלו בו כראוי והזניחו את מראהו וצורתו בצעירותו. היכולת ליישר גזע עקום היא מוגבלת לפרק הזמן שהעץ צעיר וגמיש. משהוא גדל עקום, הסטייה מדרך הישר רק תלך ותחריף משנה לשנה. כל עץ שבעליו חפץ כי יניב פירות, חייב לקבל טיפול כבר מהשעה הראשונה שבה הוא ניטע באדמה. יש לטעת אותו בקרקע המתאימה למין ולסוג שלו, לדאוג להשקיה קבועה, לשמור ממזיקים המנסים לפגוע בו ולעדור ולנכש את העשבים העלולים לחנוק את השורשים הצעירים ולמנוע מהם את מי ההשקיה. גם לאחר שכבר נקלט העץ, יש לדאוג שיגדל בצורה ישרה ולעתים אף לדלל ולגזום חלק מענפיו.

דומה הדבר לאדם. חובת החינוך, הגידול והטיפוח מתחילה עם לידתו. יש לשמור עליו, להקפיד על מזונותיו וניקיונו הגשמי, להרחיק ממנו כל נזק או דבר שיכול לפגוע בו, כמו סביבה רעה ולספק לו כלים רוחניים להתמודדות עם אתגרי החיים והעולם. כל הורה קיבל ילד כפיקדון מהקב"ה - "שתיל קטן ועדין" ועלינו לעשות את המיטב כדי שהוא יצמח ישר ויניב בעצמו פרות (תורה, מצוות ומעשים טובים).

מבחן הדרך מול מבחן התוצאה

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן, אבל משהו בו מוזר, הוא מגיע באמצע החורף, ואם אנחנו מביטים ברחוב אנחנו רואים שהעצים די יבשים, וריקים מעלים, אולי רק השקדייה פורחת... אבל עצים רבים בכלל עדיין לא פורחים, וזהו ראש השנה לאילן? מה בדיוק השתנה כאן?

לא עדיף היה שנחגוג את היום הזה בעונת האביב - שיא הפריחה, הפירות מצויים, גדולים הם ויפים?! מה בער כל כך לחז"ל לקבוע את ראש השנה לאילנות דווקא בט"ו בשבט, באמצע החורף, כשהעצים במצב הזה?!

את הסיבה לעיתוי, הסביר רש"י, שכתב "הואיל ויצאו רוב גשמי שנה – שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מעתה" (ראש השנה י"ד, א'). כלומר, היחלשותם של הגשמים, מאפשרת את יציאתו של השרף באילנות ובעקבותיו מתרחשת חניטת הפירות, המציינת את ראשיתם. ממילא, כל הפירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט נחשבים כפרי של השנה החדשה.

משמע, הפירות שנראה באביב, תהליך גדילתם מתחיל עכשיו. עם כל הכבוד לפירות, חז"ל בחרו לקדש דווקא את התהליך! זהו בדיוק העניין של ט"ו בשבט, בפועל אנחנו לא רואים כלום. אולי נראה את התוצאה והמטרה (הפירות) רק עוד חצי שנה, אבל זה לא משנה, יש חשיבות גם לתהליך!

כך גם בעבודת ה'. אמנם בורא עולם רוצה את כולנו מוצאים פירות (מקיימים מצוות ומעשים טובים), אך וודאי שגם תהליך התשובה והשינוישחל בנו, הינו חשוב ומעורך מאד לפני בורא עולם ושכרו רב. כאשר אנחנו בודקים בכל פעם את דרכינו, מזהים את התחומים בהם קצת איבדנו שליטה, משנים את דרכינו הרעה, הקשר בנינו מתהדק ומתחזק!

כך בכל שלב בתהליך התשובה (שלא מסתיים לעולם). ככל שאדם מתאמץ וכובש את היצר, הקשר שלו עם בורא עולם מתחזק. ככל שהוא מתקדם ומתעלה בעבודת ה' שלו, יש לו שמחה וסיפוק מריבוי המצוות שעושה והפירות שהוא מוציא...

להתבונן באילנות

ט"ו בשבט הוא זמן מתאים להתבונן באילנות וללמוד מהם על החוכמה האלוקית.

דוגמאות?

ראשית, כל זרע הנזרע באדמה - לאחר זמן מה, בעקבות השקיה, הזרע נרקב ומסריח. חולפת לה תקופה ולפתע, מתוך הריקבון, צומחות להן עץ פרי. כלומר, זרע רקוב הופך לעץ, עמוס בפירות רבים ומתוקים.

שנית, האם הבחנתם כי קיים דמיון מפתיע בין צורתם של פירות וירקות מסוימים ובין צורתם של איברים בגוף האדם? ולא סתם איברים, אלא אותם איברים אשר הפירות או הירקות הללו מועילים להם? למשל, אגוזי מלך - הדמיון שבין צורת המוח לבין צורת אגוז מלך הוא מדהים: האגוז בתוך קליפתו נראה כמו מוח מיניאטורי, המחולק לשני חצאים כשהוא מונח בתוך גולגולת. האגוז מכיל רכיבים החשובים למוח ולתפקודו.

לבסוף, בין שלל הצמחים הקיימים בטבע אי אפשר שלא להתרשם ולהתפעל ממגוון הפרחים הצבעוניים והריחניים. כל מי שיתבונן, יגלה בכל פרח מרקם עדין ויפה, צבע יפה לעין, עם ריח מפעים וסימטריות מושלמת!

חברים, גם בכירי החוקרים בחברות הכימיקלים הגדולות ביותר בעולם לא הצליחו עדיין לייצר אפילו גרעין פרי אחד חרף כל הציוד שברשותם! וראו הפלא, הצמח מייצר את הפרי כאשר לרשותו עומדים רק אור השמש, מים, אוויר ומעט אדמה!

ניתן לחזות כאן בחוש בפעילותה של תבונה עמוקה, תבונה שהיא למעלה מהשגת השכל האנושי. האם ייתכן שתהליך מופלא זה שמעיד על יד מתכננת נוצרה ללא מתכנן ויוצר גאוני?