ט"ו בשבט והתעודות – בואו נלמד לצמוח

מתי קיבלתם תעודה בזמן האחרון? לא בטוח שזה קרה.

אנשים מבוגרים לא מקבלים תעודה בכל מחצית, אבל אם זה קרה שהוצאתם תעודה לאחר שעמלתם ולמדתם ימים רבים, בוודאי הרגשתם בעצמכם, על אף שמבוגרים אתם, כמה הייתם רוצים שמישהו יעיף בה מבט, אם התעודה טובה וראויה. מישהו שיאמר: איזה כיף! אתה בטח מרוצה מהתוצאות! או: עבדת קשה, מגיע לך!

אם התעודה לא מזהירה, ודאי לא הייתם מעוניינים שמישהו יראה את זה, ואם כן, רק מישהו כזה שעליו אתם יכולים להשעין את ראשכם ולספר על מועקתכם מהתעודה שלכם... נכון?

על פי רוב אינכם מקבלים תעודה, אתם מקבלים את בן הזוג, ומספרים לו בערגה כמה הצלחתם היום בעבודה. אתם מעוניינים שיקשיב בשתי אזניו, נכון? אינכם מעוניינים שרק ישמע. אתם חפצים בכך שהוא יוקיר ויעודד אתכם להבא.

ואם לא הצלחתם במה שעשיתם? – אתם גם מעדיפים שיקשיב ויהיה אתכם. הלא מי שחי אתכם אמור להוקיר ולהחשיב אתכם אם הצלחתם ואם לאו, ולא רק להעריך אלא גם להקשיב, להכיל ולהיות עמכם ברגע הזה שמצער אף אתכם.

איני מכירה ילד שמביא תעודה רעה ומרוצה ממנה. אינני בטוחה שאתם מכירים ילדה שמגיעה עם תעודה בינונית ושמחה מאוד.

אבל רוב התלמידים מגיעים הביתה עם תעודה בינונית. לא תעודה משעממת שהכול בה אותו דבר.

רוב התלמידים מגיעים הביתה עם התעודה, ועל אף שהם בעצמם יודעים שהיא לא תעודה כה מעודדת,  בכל זאת הם רוצים להראות אותה להורים, רוצים לפרוק את תסכולם על מישהו, לבכות את ליבם על המורה, שלדעתם לא מתחשב בהם.

הם מעוניינים להראות למישהו, אלא שהם מחניקים את הרצון הזה מפאת תגובות ההורים.

הורים יקרים, חישבו על עצמכם בשעת הצגת התעודה. שימו את עצמכם במקום הילד, למה הייתם מצפים? איך הייתם מעוניינים שיגיבו מולכם, אילו התעודה הייתה שלכם?

אל תעמדו בפתח סקרנים ובטוחים בהצלחת הילד. לא בטוח שהציונים ישקפו את תקוותיכם מול הילד. אולי חשבתם שמגיע לו יותר.

גם לא בטוח שהציונים משקפים את ידיעות בנכם. לא בטוח שהמורה, המלמד 35 ילדים בכתה בממוצע, מכיר היטב את ילדכם, אבל בטוח שהציונים הם המראה של ילדם, כך הילד משתקף מול המורה בכתה, וחשוב שתדעו מה הוא משקף, איך הוא נראה לעיני המורה, איך הוא שומר על חפציו, איך הוא נוהג עם חבריו ואיך הוא מתנהג בשיעורים.

חשוב שתדעו, אבל חשוב גם שתפנימו ולאו דווקא שתאמרו מה שעל לבכם. אם הילד יהיה מרוצה, הוא יצליח יותר. אם יפחד מתגובתכם, אם יחשוש לאכזב אתכם ואם יירתע ממבטיכם, הוא ילך וייחלש.

אדם מצליח כשהוא מוערך בכל מקרה, לא כשמעריכים אותו על הצלחתו.

לכן, המלצתי לכם, קבלו את הילד בחיבוק ונשיקה, כן, הוא הביא תעודה, הוא עמל בעבורה, הוא רעד כשהוגשה לו, והוא שמח להראותה לכם.

הגישו לילד  שי קטן שקניתם במיוחד עבורו ועבור היום הזה שלו.

עיינו בציונים ואל תילחצו. מצאו את הציון שמוצא חן בעיניכם מבין הציונים והראו לו שאתם שמחים על כך שאוהב את המקצוע הזה.

עכשיו הניחו לתעודה.

רק לאחר שיירגע הילד ותירגעו גם אתם – שוחחו עם ילדכם על מה שראיתם. אם הוא ממש לא מצליח במתמטיקה – חפשו פתרון יחד אתו, אם הוא לא מסודר מספיק – למדו אותו סדר מהו, וכך הלאה. רק כשייראה הילד שאתם אתו – הוא ישתף פעולה עמכם, והלא לכך אתם שואפים.