"מעולם לא הפנמתי לעומק מה זה אומר להיות יהודי": הניצוץ היהודי של קירק דאגלס

בילדותו, סייע איסר דניאלוביץ' להוריו, הרשל וברינה, בעסקיו של אביו, שהיה "אלטע-זאכן" בארצות הברית, אליה הגיעו ההורים מבלארוס. כשגדל, רצה להפוך לשחקן קולנוע, ולשם כך שינה את שמו לזה שבו היה מוכר עד יומו האחרון – קירק דאגלס.

דאגלס, שנפטר בשבוע שעבר בהיותו בן 103, התגייס בצעירותו לצבא האמריקני, במסגרתו נלחם לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ושם גם נפצע. לאחר שחרורו הפך לשחקן מצליח. לאורך השנים הוא התרחק, אמנם, מן היהדות, ואף התבולל – אך הניצוץ היהודי שבו לא כבה.

בשנת 1953 הגיע דאגלס לראשונה לארץ ישראל, במסגרת הפקה של סרט, בו שיחק יהודי ניצול שואה שמגיע לישראל. דאגלס ערך אז היכרות עם ישראל, והתאהב בה. עד יומו האחרון היה תומך נלהב של ישראל, והוא עשה זאת הן בתפקידים קולנועיים שונים, והן מחוץ לעולם המשחק, בהתבטאויות ציבוריות ובתמיכה בתחומים אחרים. בעשורים הבאים דחף דאגלס את התעשייה ההוליוודית ליצור סרטים שונים על ישראל, בין השאר סרט על הקמתו של צה"ל וסרט על מבצע אנטבה.

כאמור, למרות התבוללותו ואורח חייו שלא היה דתי, הניצוץ היהודי של דאגלס לא כבה מעולם. בעשורים האחרונים של חייו, כאשר תפקידיו הקולנועיים התמעטו והוא גם נפצע בתאונת מסוק, התעורר בו אותו ניצוץ יהודי, והוא פנה בחזרה אל חיק היהדות. בספרו האוטוביוגרפי, Climbing the mountain, כתב דאגלס כי "התעוררה בי האמונה ששרדתי משום שמעולם לא הפנמתי לעומק מה זה אומר להיות יהודי". ההתעוררות הזו הובילה את דאגלס להצטרף ללימוד תורה עם קבוצה של רבנים לאחר שהשתחרר מבית החולים בו שהה בעקבות הפציעה, ולאחר מכן אף חגג שוב בר מצווה, בהיותו בן 83.

בשנים הבאות לקה דאגלס בשבץ מוחי והדיבור נעשה קשה עליו, אך המשיך ללמוד ואף לעורר השראה ביהודים אחרים – ביניהם בנו ונכדו. בנו מייקל החל לפעול במאבק לטובת איחוד בין יהודי התפוצות, ונכדו דילן חגג גם הוא בר מצווה מאוחרת – הוא כבר עשה זאת בישראל. כאשר ביקר באוניברסיטת דרום קליפורניה, הסביר דאגלס לסטודנטים מדוע כדאי להם לקבל השראה מן התנ"ך.

"אני חושב שהפכתי לאדם טוב יותר", אמר להם דאגלס, "אני נותן יותר מעצמי וממה שיש לי, כך שאני חושב שהכל קורה מסיבה... אני סבור שאלוקים עונה לכל התפילות – גם אם לפעמים התשובה שלו היא לא".