להצליח בנישואים שניים – מאמר חמישי בסדרה: ילדים בנישואים שניים, האתגר

כידוע, ילדים זקוקים להורים אוהבים, ולבית חם, בו יקבלו את היציבות הנפשית והערכים להם יזדקקו בהמשך חייהם. כל ילד הוא רגיש ופגיע מעצם גילו הרך וחוסר בגרותו (כך גם על פי ההלכה), ועל כן נדרשים לו טיפוח ושמירה ביתר שאת.

איך מסתדרות דרישות אלה עם המצב בנישואים שניים?

בפני זוג בנישואים שניים, עם ילדים שאינם משותפים לשניהם, עומדת משימה לא פשוטה. מצד אחד, רבות מהבעיות בנישואים אלו הן בגלל הילדים, עד כדי גירושין חלילה. לעומת זאת, נישואים שניים מוצלחים יכולים לשקם ולהבריא את מצבם של כל בני המשפחה, כולל הילדים. בואו נבחן את הנושא.

הצלע השלישית

ילדינו הם חלק מחיינו שבהכרח משפיע על הזוגיות, בפרט אצל אנשים שומרי מצוות, שחייהם ממוקדים סביב הבית והמשפחה.

בנישואים ראשונים, הזוג הטרי נכנס לבד לביתו החדש. הם יכולים לתת תשומת לב זה לזה בשפע, ולבנות את הזוגיות מן היסוד ועל "נייר חלק". בהמשך נולד תינוק, ויש להם זמן לגדל אותו לבדו, בדרך כלל בשמחה רבה. נולדים אחים ואחיות קטנים, והמשפחה גדלה בהדרגה ובטבעיות. להורים ולילדים הרבה זמן להכיר ולהסתגל למצב החדש.

אבל בנישואים שניים עם ילדים המצב שונה. הזוג "נוחת" מיד לנוכחות של ילדים בתוך ביתם. הם שמים לב למה שמתרחש בין בני הזוג, וגורמים לחוסר פרטיות וקשיים בבניית הזוגיות.

בנוסף, ישנו הבדל מהותי בין הקשר הזוגי בנישואים שניים, לבין קשר עם ילדים. בני זוג נשואים חיים יחד, וזה מיקל על יצירת קִרבה רגשית ביניהם. אולם בין ילדים להורים חורגים אין הקרבה הזאת, כי ההלכה מגבילה גילויי חיבה פיזית מגיל מסויים, וצריך להשקיע הרבה יותר ביצירת קרבה בדרכים אחרות (למעשה יש לשאול מורה-הוראה כיצד לנהוג, ואפשר לפצות על כך בגילויי חיבה מותרים, כגון בתשומת לב חיובית ומתנות).

מה מרגישים הילדים?

גם הילדים "מוטלים" למשפחה חדשה, שלא לומר זרה ומנוכרת. הנה מה שהם עלולים להרגיש:

*ניכור כלפי ההורה החדש שאינם מכירים.

*תחושה שאבדו את ההורה הביולוגי שהיה כולו שלהם, אבל כעת מקדיש את זמנו לאדם זר.

* קנאה בהורה החדש, אשר "לוקח" מהם את ההורה הביולוגי האחד שנותר להם, לאחר שהשני עזב.

* געגועים להורה הביולוגי שאינו עימהם, ואולי גם לחברים ולמקום המגורים הקודם.

תחושות אלה מביאות את הילדים לדרוש הרבה תשומת הלב מההורה "שלהם", בשעה שהוא צריך להקדיש הרבה מזמנו לבת זוגו, לבניית הזוגיות החדשה. אלה יכולים להיות ילדים בוגרים, בעלי כוחות, דרישות גדולות וקשיי חינוך, ולא ילדים פעוטים שאפשר לרצות בקלות. מצוי שהם רגישים ופגיעים במיוחד, כיון שחוו גירושי הורים, או פטירה ויתמות.

בנוסף, הילדים האלה עלולים לחוות את הרגשות הבאים:

* התמרמרות על מעבר כפוי לסדרי-חיים חדשים בבית, למשל למאכלים שאינם מוכרים.

* התנגדות לשיתוף כפוי עם זרים, בדירה, בחפצים ובמשחקים.

* מתח בגלל עימותים עם ילדי הצד השני.

* פחד בגלל מעבר כפוי למקומות מגורים ולימודים בלתי-מוכרים.

* בושה בהורה החורג, לא בגלל שיש לו בעיה כלשהי, אלא מעצם העובדה שהילד שונה מהחברה שמסביב בכך שיש לו הורה חורג.

מכל הסיבות הללו הילדים מהווים "צלע שלישית" בנישואים שהיו אמורים להתחיל עם שני בני זוג בלבד, והרי לנו מצב מורכב ורגיש, שלא לומר נפיץ.

היחס להורה הביולוגי שאיננו

באופן טבעי, משאת נפשו של כל ילד היא שהוריו יחיו איתו. גם במקרה של פטירה ח"ו או גירושין, הם לא מוותרים בקלות על התמונה החלומית, האידילית, של אבא ואמא שלהם שחוזרים לחיות יחד איתם. אצל נוער בגיל ההתבגרות החלום הזה תופס פחות מקום, אבל הם מבינים יותר את המציאות: את זה שההורה שלהם נשוי כעת לאדם זר, ואינו קשור יותר להורה שאיננו. וקשה להם להשלים עם זה.

לכן, כמעט תמיד יש מאבק פנימי אצל ילדים בנישואים שניים בין רגשי הנאמנות להוריהם הביולוגים – לבין החיים המשותפים הכפויים עם ההורה החורג.

אפילו לאחר שנים של חיים עם ההורה החורג, ליבם של הילדים עלול להיות חצוי בין שני קטבים אלה:

* אצל ילדים להורים גרושים, המפגש עם ההורה שאינם חיים עמו מזכיר להם בכל פעם מחדש את הקרע במשפחה.

* אצל יתומים, יש תחושה של בגידה כביכול בזכרו של ההורה שנפטר, אם יכירו בהורה החדש כלגיטימי ויקבלו אותו.

העדפת ילדים על ידי הורה

כל הורה בדרך כלל מעדיף את ילדיו, ולא פשוט למצוא אב או אם שמוכנים להתמסר באמת לילדים שאינם שלהם.

לדוגמה, ה' ברא טבע באשה להתמסר מאוד לילדיה. גידול ילדים אכן דורש עבודה רבה, ובמציאות האם בנישואים שניים תהיה עסוקה מאוד בטיפול בילדים שלה, כהמשך ישיר וטבעי של מה שעשתה קודם כאם חד-הורית, במאמצים רבים. לכן יתכן שבת זוג תָפלה לטובה את ילדיה על פני הילדים החורגים, ממש לא מכוונה רעה, אלא מכורח ההרגל והנסיבות.

גם מצד בן הזוג יתכנו בעיות כאלה, ואנו שומעים מפי הורים משפטים כמו "הבן שלי יהיה אצלי לעד במקום הראשון", ו"הילדים שלי הם מעל לכל".

הרגש ההורי הטבעי לגונן על הילדים עלול לגבור על השכל הישר, על הבנת המציאות החדשה, ועל כל הדרכה מקצועית שתתקבל, וזה יכול לגרום לתחושות ומצבים של חוסר שוויון וקיפוח.

המצב הבריא אצל ילד הוא לגדול בבית בו שני הורים מתמסרים לו במידה סבירה, לכן בנישואים שניים כדאי לוודא מראש שהורה לא יעדיף את ילדיו על פני הצד השני, לפחות לא באופן שיגרום לבעייה כלשהי, גלויה או סמוייה (ונפרט על כך במאמר הבא).

זוגיות וצרכי הילדים

הכרנו אנשים שהלכו לנישואים שניים בעיקר כדי לשפר את מצב הילדים, ולהחזיר לתמונה את דמות ההורה שאיננו. הזוגיות שחסרה להם היתה גורם מִשני. הם בחרו את בן הזוג יותר לפי התאמתו לילדיהם, ופחות לפי התאמתם אליו. כלומר, הם "הקריבו" את הזוגיות שלהם עבור הילדים, לפחות באופן חלקי.

התוצאה: תחושה של היעדר זוגיות טובה ומספקת, ריחוק ומתח אישי בין בני הזוג. ואז עלולה להתחיל התחשבנות של "מה קיבלתי מהנישואים" לעומת "מה שאני נותן", והיחסים יקבלו צביון שלילי.

מי יפגע מכך בסופו של דבר?

הילדים, שכאמור לעיל הם מטבעם הישות הרגישה ביותר בבית.

לעומת זאת, כשבני הזוג באים לנישואים מתוך שהם רוצים קודם כל בני זוג לעצמם, לבנות את ה"ביחד" הזוגי, הם יכולים ליצור זוגיות חמה ואיתנה בה שניהם ירגישו מאושרים.

ואז - היות שקל להיות הורה טוב כשאנו שבעי רצון ושמחים, הילדים יהיו הראשונים להרוויח מכך. ילדים במשפחה כזו, בה הזוגיות טובה, גוברים סיכוייהם לקבל יחס חם ואוהב משני בני הזוג, גם ה"חורג". בבית בו שורה הטובה והשמחה, כולם מקבלים חיזוק מכך, בפרט ילדים אצלם החום והאהבה בבית קריטיים להצלחתם.

בנוסף, במשפחה כזו, הילדים רואים מודל טוב של יחסי אב ואם, והדבר נותן להם דוגמה בריאה לבניית הנישואים שלהם, בשונה מהתדפיס השלילי שראו בבית שהתפרק.

*

במאמר הבא נתמקד בתובנות ובעצות שיביאו בעז"ה לשילובם הטוב של ילדים במשפחות בנישואים שניים.