מה משנה לך מה הציון בתעודה?

תעודות! איזה מתח.

יום חגיגי כזה, נכון? מתוח מעט? עם ציפיות? אכזבות?

ציפיות מהילדים שלנו. מה כל אחד יביא? מגיע לו? לא מגיע לו? הוא חלש בלימודים? הוא חרוץ? הוא חכם? שמא אולי לא?

רגע! חכי שניה, לפני שאת מחליטה החלטות, מצפה, מתאכזבת, מדביקה תוויות (אפילו שזה רק בראש...) - חשבת בכלל למה זה חשוב? למה בכלל הציון בתעודה משנה?

על מה את מחמיאה? על מה את מעודדת?

ואם הילד החכם והמוכשר קיבל ציון מצוין בתעודה והוא בכלל לא למד, אולי גם לא הקשיב וגם פטפט בכיתה? זה מצוין?

ואם הילד המשקיע, המתאמץ, השקדן והלומד בהנאה קיבל טוב או כ. מספיק, זה כ. מספיק או שזה מצוין?

אז בואי יחד נעשה סדר, יכול להיות שהשתנו לנו קצת סדרי העדיפויות? על מה ולמי מגיעות המחמאות?

על מה ולמי מגיעות הגערות?

בשתי המחציות שבהם מקבלים תעודות יש לך הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים שלך מהי הצלחה אמתית.

הצלחה לא נקבעת לפי התוצאות, הצלחה נקבעת על פי המאמץ.

אם נכנסת למטבח בחשק ובשמחה כדי להכין ולאפות לילדיך עוגה טעימה, למדת בדיוק את מה שהסבירה השכנה, מה לפני מה, כיצד לערבב ואלו רכיבים, עמדת במטבח למשך יותר מחצי שעה ולבסוף אחרי כל המאמץ וההשקעה נשרפה העוגה....

נכון שזה לא נחמד, אבל מה היית מצפה? שכולם יכעסו ויתאכזבו ממה שקרה? או שמא ירגיעו אותך ויגידו, "תודה, העיקר הכוונה?".

את עשית, השתדלת, התאמצת. והעוגה נשרפה אז כל ההשקעה לא הייתה שווה?

בדיוק הפוך, העיקר הכוונה, ההשקעה והמאמץ. העוגה... כבר לא כל כך נורא.

יתכן מאד שהילדים שלך משקיעים מאד כדי שתצא להם עוגה יפה, טעימה, גדולה...

ובסוף זה לא קרה. חיבוק, לטיפה ומילה טובה יכולים בהחלט להרגיע ולדרבן לפעם הבאה.

והחשוב הוא ללמד אותם שבחיים לא התוצאות הן אלה שחשובות, מה שחשוב הוא הלמידה בשמחה, בחשק, בהנאה, להקשיב בכיתה להסברים של המורה, לעשות השתדלות של הכנת שיעורי הבית ולמידה למבחן והתוצאה כבר לא כל כך משנה (יתכן גם שלאחר כל זה גם התוצאה תהיה טובה...).

חשוב מאד ללמד את הילדים כלל גדול לחיים ליהנות מהדרך ולא רק מהתוצאה, כדי להגיע להישגים בכל תחום בחיים חשובה מאד ההנאה והסבלנות מהדרך ולא הציפיה לתוצאות.

וממילא, אם נכשלתי או הצלחתי, הציון הסופי הוא לא מדד להצלחה.

ההצלחה היא הדרך. התוצאות הן לא באחריותנו, אם עשינו את ההשתדלות המרבית.

אז אם הילד שלך הגיע היום הביתה קצת עצוב וחמוץ, או שמא הוא נחמץ מהתגובה שלך ומכמה גערות, לא קרה שום דבר. אפשר לתקן ולשאול, "בוא נראה שמוליק, מה קרה בחשבון? למדת? הקשבת? הכנת את שיעורי הבית? למדת למבחנים? יופי! בשבילי אתה תותח! ומה שלא - בוא נראה, במה אתה יכול להשתפר? איפה קשה לך? בוא ונראה במה אפשר לעזור לך, אתה רוצה עזרה?".

איזה ילד לא ירצה?

לאיזה ילד לא יהיה עכשיו חשק לשנות ולהשתפר?

כאשר אנחנו מעודדים ומפרגנים ומשבחים על המאמץ, ההשתדלות וההשקעה לילד יש יותר חשק ללמוד בשמחה, הוא לא מצפה ולא מתאכזב, הוא לא עסוק בהצלחות הוא עסוק בהנאה.

גם את יכולה לנסות את זה בתחומים השונים שבחיים שלך, נסי ותראי.

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית, מנחת הורים, מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.  Yd0548414745@imahut.org.il