השאלה השבועית של הרב ראובן זכאים: מחלתי על חוב והלווה רוצה להחזיר

מדי שבוע נציג בפניכם את השאלה השבועית הנשאלת בתוכניתו של הרב ראובן זכאים בערוץ הידברות, "שלום ואמת". אתם מוזמנים לקרוא את השאלה, ולשלוח את תשובותיכם המנומקות. בין הפותרים נכונה יוגרל פרס.

מלווה שמחל על החוב ללא ידיעת הלווה, וכעת הלווה מגיע לשלם את חובו - האם המלווה חייב להודיעו שוויתר על החוב, או שיכול לקחת את הכסף?

תשובה מנומקת ניתן לשלוח לכתובת המייל של מרכז בוררות שלום ואמת - mamonot@htv.co.il

בין הפותרים נכונה תוגרל זכות קניה ב'הידברות שופס' בסך 50 ₪.

התשובה המליאה והזוכה, יפורסמו בתוכנית "שלום ואמת" הקרובה, ביום ראשון בשעה 13:00 בשידור חי בערוץ הידברות ובאתר הידברות.

השאלה משבוע שעבר בקצרה: שכן שלא משלם ועד בית

דייר שמסרב לשלם תשלומי ועד בית, למרות כל הפניות - האם מותר לתלות מודעה בבניין ולפרסם את סירובו בפומבי, ובכך להפעיל עליו לחץ לשלם?

תשובה: בגמרא במסכת כתובות (מט עמ' ב') נאמר "באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים". כשהיה בא לפני רב יהודה אדם שמסרב לזון את בניו הקטנים היה קורא לעומתו: התנין ילד - ומטיל את האחריות לפרנסת צאצאיו על אחרים. וכשהיה בא מקרה שכזה לפני רב חסדא היה מצווה לשלוחו לעמוד על מקום גבוה בעיר ולגנות את האיש לאמור: העורב האכזר רוצה בגוזליו ומפרנס אותם ופלוני (בשמו המפורש. ר"ז) לא רוצה את ילדיו ולא מפרנס אותם.

ממקור זה הביא הגאון הרב אלישיב זצ"ל הוכחה שכאשר  אדם מסרב למלא את חובתו הן כלפי ילדיו והן כלפי הציבור, לאחר התראה ואזהרה מראש, לפרסם את שמו ומעשיו בחוצות קריה כדי להפעיל עליו לחץ לחדול מהתנהגותו הנלוזה ולקיים את חובתו. ואין בזה משום לשון הרע או הלבנת פנים.

ושם מדובר באי קיום תקנת חכמים, כל שכן במקרה דנן, שמדובר בבית משותף שישנה חובה מן הדין על כל שכן לשאת בהוצאות הבית. וכשמסרב לשלם חרף הפניות וההתראות הינו עובר על איסור גזל.

ונראה שהדברים תואמים למה שכתב הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו' הלכה ח'), שיש להוכיח תחילה את החוטא בסתר בינו לבין עצמו, ולא יכלימנו. ואם החוטא לא מקבל תוכחה, כשמדובר בעניינים שבין אדם למקום "מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב".

עוד ראיה הביא הרב יצחק זילברשטיין ממסכת בבא מציעא (דף קיג), ששליח בית רשאי בנסיבות מסוימות ליטול משכון בכפייה מהלווה גם ברשות הרבים, הגם שלכאורה יש בזה בושה והלבנת פנים שלעיני כל הוא לוקח ממנו חפץ בכוח, כי הכל מבינים שזו מסיבת אי פירעון ההלוואה שנטל. וזה בכלל לשון הרע לתועלת. וכן עביד איניש דינא לנפשיה כפסק השו"ע (חו"מ סימן ד' סעיף א'). וראה שו"ת שמע שלמה (ח"ד חו"מ סימן ז'). ושו"ת ברוך אומר חלק חושן משפט (סימן ג') להג"ר ברוך שרגא שליט"א.

אבל יש להזהיר, שבמה דברים אמורים? כשיש לו ואינו רוצה לשלם. אך אם מדובר בשכן שאין לו מהיכן לשלם, אין היתר בשום אופן לפרסם גנותו ברבים. כמו שנפסק לעניין מי שנמנע מלזון את בניו כי אין ידו משגת (רמב"ם הלכות אישות פרק י"ד הל' ט"ו). כי אין תועלת בפרסום מלבד הלבנת פנים.

הבהרה: אין לסמוך על תשובה זו הלכה למעשה, ובכל שאלה יש לפנות לפוסק הלכה.

הזוכה בשבוע שעבר: משפחת לסר.

לצפייה בתוכנית שלום ואמת פרק 4 המלא, לחצו כאן

לפרטים ולפנייה למרכז הבוררות לחצו כאן.