עיריית תל אביב, אפילו הנמלה הקטנה מבינה שלשחק עם התפילין - זה לשחק באש

פחות מיממה לאחר שעיריית תל אביב יצאה בהודעה הדרמטית שלה על כך שמהיום לא תרשה הצבת דוכני תפילין בסמוך לבתי ספר - המשרד להגנת הסביבה התריע על גילוי מוקד נמלות אש קטנות באחת החממות בעיר, וגרם לבהלה רבתי. 

נשאלת השאלה - מדוע? למה שנמלה בגודל זעיר שכזה תצליח להפחיד מישהו? 

ועוד שאלה לא יכולתי שלא לשאול את עצמי: האומנם מדובר במקרה, או שמא נמלות האש הגיעו בטיימינג הזה דווקא, כדי לעורר אותנו להבין דבר מתוך דבר?

האם זה מקרה או רק מה'?

בואו נתבונן מעט, ונשאל את עצמנו שאלה נוספת:

מה התפקיד של המשרד להגנת הסביבה? איזו סביבה צריכה שיגנו עליה, ומפני מה? 

אם תשאלו את רון חולדאי וחבריו, הם יגידו מיד שיש הרבה סכנות שאורבות שם בחוץ - אך שום סכנה, גם לא זו של נמלות האש הקטלניות, איננה משתווה בחריפותה, לסכנתו של יהודי אחד שמניח תפילין. 

מה כבר יכולה הנחת תפילין אחת לעולל? אז זהו, שזה לא נגמר באחת: חולדאי וחבריו יודעים היטב שכל פעולה הכי קטנה שיהודי יעשה כדי להתקרב שוב לבוראו, תתקבל בזרועות פתוחות על ידי אבא שבשמיים. ובאותו רגע ממש, ייפתחו שערי שמיים לאותו יהודי, וכל מילה שהוא ישמיע באותם רגעים (ואין זה משנה מה יגידו הרגליים היחפות, העגיל באוזן או הקוקו הארוך שלו), יכולה לחולל נפלאות לא רק עבורו, אלא בעבור כל העולם כולו. 

לא נמלת האש היא הסכנה האורבת לכם בחממות המלאכותיות שהקמתם לעצמכם

קורונה? קראו נא... למי? לאחד והיחיד שיכול לשמוע אתכם, שמבין את הפחדים שלכם, שיודע כי במסתרים - היכן שחולדאי וחבריו אינם רואים, נפשכם בוכה ומבקשת רחמים. 

לאיזו איכות חיים אתם שואפים, ומהי הסביבה שאתם רוצים להיות מוגנים בתוכה? 

הרי העולם הזה גונב אותנו בלי סוף אל מקריו וצרותיו. פעם חיסונים, ופעם שפעת. פעם קדחת הנילוס ופעם קורונה. פעם בקצה העולם, ופעם מתחת לאף... עד מתי תרחיקו נדוד ותחפשו את התשובות אצל מי שמעמיד פנים (שמחות כמובן - רון) שכל התשובות אצלו, במקום להרים את הראש לכתובת היחידה שעוד לא מאסה מלשמוע אתכם - בורא עולם?

הוא אבא שלכם, אתם בניו. 

עד מתי תתלו את עצמכם על פתרונות זמניים וברי חלוף, שבמקרה הטוב יסלקו את נמלות האש מהרדיוס שלכם, אך במקרה הגרוע - ימנעו מכם להגיע אי פעם לערך שבאמת שווה להקריב את החיים למענו?

לא נמלת האש היא הסכנה האורבת לכם בחממות המלאכותיות שהקמתם לעצמכם, כי אם התחושה השקרית שאיתה אתם חיים - יום יום, שעה שעה - התחושה של 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. 

"מיגרנו את הנמלים"

"שרפנו את הקורונה"

"השמדנו את השפעת"

"הצלנו את העולם"!

לא נמלת האש היא הסכנה המאיימת להשמיד סביבה נקייה וטהורה כל כך כשלכם, כי אם התחושה שאתם יכולים להסתדר בלי העזרה של אבא שלכם, שלמרות החוצפה שלכם שאיננה יודעת גבול - ממשיך לחיות אתכם גם ברגע הזה. 

עורו, עורו, התעוררו ישנים משנתכם. 

כי אפילו הנמלה הקטנה מבינה שלשחק עם התפילין, זה לשחק באש. 

לפנייה לכתבת shira@htv.co.il