"אמא אמרה לא להגיד שלקחתי אקמול בבוקר"

מהו שקר? כל שינוי בדיווח העובדות שהיו.
ילדים במהותם קרובים לאמת הרבה יותר ממבוגרים, שפיתחו "מנגנוני הגנה" לעצמם, המסייעים להם לעגל פינות  ולצאת "נקיים".
תמימותם של הילדים מאפשרת להם להביא לידי ביטוי את הדברים כהוויתם, זאת מאחר שתפיסת עולמם הבסיסית וההתחלתית הינה דיכוטומית ומאפשרת להבחין בין שני אלמנטים בלבד - אמת מול שקר, אהבה מול שנאה, חזק מול חלש, דתי מול חילוני, יהודי מול גוי.

מצב תודעה ראשוני זה אינו מסוגל להכיל את התחום האפור שבין שני האלמנטים, ובאופן טבעי נצמד הילד בתמימותו אל האמת – לכן נוכל לשמוע ממנו משפט כמו: "אמא אמרה להגיד שהיא לא בבית". או לגננת – "אמא אמרה לא להגיד שלקחתי אקמול בבוקר".

אם בכל זאת ילדים בוחרים לשקר ולהשתמש במנגנוני ההגנה המזויפים הללו, זה משום שטושטשה אצלם ההבחנה הזו, והם כבר למדו להפיק תועלת מהשימוש בשקר .מכאן ואילך הם יהיו עסוקים בהגדלת טווחי השימוש בשקר (בבית, בבית ספר, מול חברים וכו').

כשההגדרות למושגים "אמת" ו"שקר" ברורות, חדות ומוטמעות בילד, קל לו יותר לדבוק בצד אחד ולהדיר את עצמו מהצד השני, כי זה תואם את תפיסתו הקוגניטיבית את המציאות .
הוא הרי רגיל להבחין בין שניים - וכשהוא מחובר לאמת באופן טבעי, הוא אומר רק אותה. על מנת להתרחק ממנה ולשקר נדרש ממנו חשיבה יצירתית - המוח צריך לחשוב על תשובה אחרת, לייצר סיפור אחר למציאות שכבר היתה, וכאן הוא נאלץ לחשוב יותר מהרגיל.
לכן, באופן טבעי, האמת שגורה על פיו.
אבל אם האבחנה לא חודדה, הוא יטה לבחור בשקר, כדי לא להתמודד עם האמת.
נוסף לכך, הוא ישא בתוכו בלבול רב וקונפליקטים פנימיים שיהיו מנת חלקו כל הימים.

תחום אפור קיים במציאות, וגם התורה משנה מפני דרכי שלום - אך זאת לאחר שהאמת קיבלה את הכבוד הראוי לה, וגם השקר, ורק בתווך נוצר התחום האפור.
תחום זה לא יכול להיווצר אם אין אמת ושקר ברורים ומופרדים. הילד המשקר אינו בתחום האפור אפילו, אלא מצוי בחיים הקלים שהוא משיג באמצעות השקר, שמשיג תוצאות מידיות – משום שחל בלבול וחוסר אבחנה ברורה בין מקום האמת למקום השקר, והוא מעדיף אוטומטית את השקר.
מה גם שהמוח פועל כאן הפוך מהתפתחותו הבסיסית – משום שהילד בהתחלה בוחר מראש באמת. הוא לא מודע לכך שאפשר "לעגל פינות", או שלא אומרים כל מה שחושבים וכו'. באוטומט שלו הוא אומר באופן טבעי את מה שרואה, ומבין מהמציאות בעיניים הכי תמימות שלו, ובמבט הכי שטחי שלו. השקר הוא מיומנות אחרת של המוח – זה לשנות מההגדרות הבסיסיות שלו, זה לספר סיפור שונה ממה שקרה, זה סוג של עורמה, ששונה מתמימות, והילד, כאמור, יבחר בכך אם האמת לא ברורה לו מספיק, לא מספיק משרתת אותו או שלא אימנו אותו מספיק להישאר בה. יש כאן תשתית במוח שהוכנה, אבל לא פיתחתי אותה מספיק, ובינתיים נוצר חלל גם לשקר – גם לדרך הקלה. מה שכאמור, מוליד בלבול. במקרה כזה השקר יככב יותר מהאמת כי הוא משיג תוצאות מידיות.
 

לכן במקרה של ילד אשר משקר - ראוי לחדד מחדש את האבחנה בין אמת לשקר ולשומרה; לבחון עמו את הנזקים שהביא איתו השקר; להיזכר באותם רגעים בהם נתפס כמשקר - כך שיגיע לתובנה שזו לא דרך שמשתלמת לו לטווח הארוך וכן לדאוג לתגמלו בכל פעם שאומר את האמת .
הדבקות באמת מאפשרת אורח חיים יציב, ללא קונפליקטים פנימיים.
חשוב גם שאנו, כהורים, נעמוד אחר האמיתות שלנו – משום שכך הילד מרגיש את הדבקות באמת, וזה מקנה לו יציבות.
הורה שמערער אחר מוסכמות שקבע הוא בביתו, מונע מהילד את היציבות לה הוא זקוק, ומעורר בתוכו קונפליקטים פנימיים. כשהוא יצטרך לבחור אם לומר את האמת או לשקר - הוא ילך לדרך הקלה...

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ודימיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.