במחשבה תחילה לפרשת יתרו: האפריקאי שניצח את המנכ"ל בלי כפית

"מצבה? מתנה ליום הולדת?!", תהו החברים. "איזה מין חבר אתה?".

"זו סגולה לאריכות ימים", הסביר החבר הקמצן וזכה לפתע למבטי הערכה.

לשנה הבאה חיכו כולם לשמוע עם איזה רעיון מקורי הוא מתכוון להפתיע.

- "קודם שישתמש במתנה הראשונה, אחר כך נדבר"...

* * *

"דבר אתה עמנו", מבקשים בני ישראל בחלחלה ממשה לאחר שנשמעו הדברות בקולות וברקים, "ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות".

"ויאמר משה אל העם אל תיראו", אין לכם מה לפחד, מרגיע אותם משה. "כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו".

בתרגום לשפה מדוברת: הקולות, הברקים, הלפידים וכל ה"תפאורה" שהייתה מסביב לעשרת הדברות בהר סיני, נועדה: "בעבור תהיה יראתו על פניכם".

רגע, אם כל המטרה היא כדי שיפחדו מה' - איך משה מתחיל את תשובתו במילים "אל תיראו"???

"מנוע חזק כמו סוס ושקט כמו נמלה, הוא יעיל, חודר לכל פינה, מנקה גם רטוב וגם יבש. זו תהיה העסקה הכי טובה שעשית בחייך!".

חברת מוצרי חשמל השיקה שואב-אבק איכותי ומתקדם ביותר. לצורך קידומי המכירות של המוצר החליט מנכ"ל החברה שהוא עצמו ייסע לאפריקה בנוכחות סוכני המכירות שלו, ויראה לסוכנים כיצד מוכרים שואב אבק לאפריקאי ממדינת עולם שלישית. כעת הוא גייס את מיטב הכריזמה והלהט שלו, לשכנע את אחד התושבים לקנות את שואב האבק שלו.

האפריקאי משך בכתפיו. "אני לא צריך שום שואב אבק".

"אדוני", ניסה המנכ"ל לשכנע, "אם נשבר לך משהו, נשפך משקה, לא מתחשק לך פתאום לטאטא את הבית - רק תלחץ על הכפתור והשואב יבצע את כל העבודה".

"חבל לך על הזמן", האפריקאי היה נחרץ. "אין לי מה לעשות עם שואב אבק".

בניסיון להציל את כבודו האבוד הסיר המנכ"ל את חליפתו והפשיל את שרווליו. "בוא נעשה עסק", הציע, "אני אערוך לך הדגמה על הסלון של הבית. אם זה לא עובד כמו שצריך - אני מתחייב לטאטא את הרצפה ולאכול את כל הלכלוך בכפית".

האפריקאי שמע ופנה לכיוון הדלת.

"הי, לאן אתה הולך?" תהה המנכ"ל.

"לשכן", השיב האיש. "ללוות ממנו כפית. אין בכפר שלנו חשמל"...

בדרך דרוש מבאר המלבי"ם את בקשתם של בני ישראל, שהופכת לסימן שאלה גדול: התורה מזהירה ליד רוב המצוות מה העונש של מי שיעבור עליהן. הגונב ישלם כפל, המוציא שם רע ישלם קנס, המחלל שבת חייב מיתה וכן הלאה.

אנחנו - טוענים בני ישראל - אמרנו כבר בהתחלה 'נעשה ונשמע'. הסכמנו לקיים ה-כ-ל!

אם כן מדוע מדבר איתנו ה' בשפה של "פן נמות"? על כל ציווי אנחנו מוזהרים שאם לא נקיים אותו נתחייב מיתה. למה לאיים???

תמצית דברי המלבי"ם היא: יש שני סוגי יִרְאוֹת. א. יראת העונש. ב. יראת הרוממות.

יראת העונש היא יראה נמוכה. לעומתה, יראת הרוממות היא יראה גבוהה - האדם לא נמנע מחטא בשל הפחד מעונש, אלא הוא נמנע מלעבור על רצון הבורא בשל כך שהוא מכיר בגדולתו ומעריץ אותו.

כאשר הגיעו ישראל בטענת "פן נמות", שקשה להם לשמוע עונשים ומיתות, הסביר להם משה שיראה זו אינה במקומה. "אל תיראו". אם אתה ממילא מקיים את המצוות - מה לך לפחד מהעונש שהוצג בצידן למי שאינו מקיים אותן?

המטרה האמיתית של היראה היא: יראת הרוממות. להכיר בגדולתו של הבורא ומתוך כך להימנע מלעבור על רצונו. את היראה הזו, הנעלית, מסביר משה רבנו, לא ניתן לקנות בשום אופן ללא היראה הנמוכה - יראת העונש. הקולות והברקים ניתנו לכם בשביל יראת העונש, שרק על ידה תוכלו להגיע ליראת הרוממות.

* * *

אין אדם שפוי שיטען שעקב סכנת ההתחשמלות, מוטב לחזור לעולם פרימיטיבי ללא חשמל.

החשמל מציל חיים, מנגיש תהליכי ענק ומייעל כמעט כל דבר. נכון, הוא גם מאוד מסוכן, אבל זו לא סיבה לא ללמוד כיצד להפיק ממנו תועלת.

מצוות ללא עונשים, הן עולם ללא חשמל. בלעדי ה"חשמל", נצטרך "לאכול את הלכלוך בכפית". אלא שהחשמל עצמו, הוא רק האמצעי. המטרה היא הפעולות המושגות על ידי החשמל. וכך צריך להיות היחס ליראת שמים.

מוכרחים להשתמש קודם ב"מתנה הראשונה", וממנה לנסות להעפיל ולרכוש - ולו מעט מן המעט - מיראת הרוממות.