דמויות ביהדות
שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם – מיהם? בואו להכיר את גיבורי הרוח של עמנו
הגמרא במסכת סוכה מפרטת מי הם שבעת הרועים ושמונת הנסיכים. גיבורי הרוח של עם ישראל: הרועים - דוד באמצע, אדם, שת ומתושלח מימינו, אברהם, יעקב ומשה בשמאלו. הנסיכים – אדם, ישי, ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, צדקיה, ומשיח ואליהו
- יונתן הלוי
- פורסם י"ח שבט התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)
בספר מיכה (ה', ד') מופיע לראשונה המונח "שבעת הרועים" ו"שמונה נסיכים". כה נאמר: "וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם". מהות הכוונה בשבעת הרועים ושמונת הנסיכים אינו מבואר במפורש במפרשי התנ"ך ובגמרא, אך המפרשים מסכימים על כך שאלו הם מנהיגים שעם ישראל לעתיד לבוא יזכה לגאולה, על ידם או בזכותם.
הגמרא (סוכה נ"ב, ב') מפרטת מי הם שבעת ה'רועים' ושמונת ה'נסיכים': "מאן נינהו (מי הם) 'שבעה רועים'? – דוד באמצע, אדם, שת ומתושלח מימינו, אברהם, יעקב ומשה בשמאלו. ומאן נינהו (ומי הם) 'שמונה נסיכי אדם'? – אדם, ישי, ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, צדקיה, ומשיח ואליהו".
בפירושו של רש"י על הפסוק במיכה כתב: "רבותינו זיכרונם לברכה פירשו שמותיהם במסכת סוכה, ואיני יודע מהיכן למדו". בנוגע לסיבה שנמנו דווקא אישים אלו, כתב רש"י: "לא ידעתי בהם טעם".
המהרש"א בפירושו מסביר כי שבעת הרועים יהיו שבעה מנהיגי הדור, ודוד המלך באמצעם. וכן המשיח, שנחשב אחד משמונה נסיכי אדם, הוא ימלוך על כולם.
הרב זמיר כהן – מה יקרה באחרית הימים? האם אנחנו כבר שם?
7 הרועים
שבעת הרועים הם: אדם, שת, מתושלח, דוד המלך, אברהם, יעקב ומשה.
אדם הראשון
אדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, נברא ביום השישי לבריאת העולם והושם על ידי אלוקים בגן עדן. אדם הראשון היה בן זוגה של חוה, האישה הראשונה, ולאחר שחטאו ואכלו מהעץ הדעת, ממנו ציווה עליהם ה' לא לאכול, גורשו מן המקום ונענשו. אחד מהעונשים של האדם היה המוות, שנגזר עליו ועל כל ברואי העולם בעקבותיו.
לאדם הראשון נקצבו 1,000 שנות חיים, אך הוא וויתר על 70 שנה מהם עבור דוד מלך ישראל.
שת
שת הוא בנו השלישי של אדם וחוה, והוא נולד לאחר שקין רצח את הבל אחיו. כלומר, כל האנושות שאחרי המבול היא מצאצאיו של שת. שת חי 912 שנה, והיה אביו של קינן, שמצאצאיו נולד נח.
מתושלח
מתושלח בנו של חנוך, היה מהצדיקים הגדולים שלפני המבול. הוא האריך ימים יותר מכולם, וחי עד פרוץ המבול. בספר בראשית מצוין כי הוא חי 969 שנים, שזהו משך זמן החיים הארוך ביותר המצוין בתורה. על כן השם "מתושלח" הפך למעין סמל של אריכות ימים.
רש"י מפרש כי מתושלח מת שבוע לפני המבול, ולכן נכתב בפסוק: "כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ" (ספר בראשית, פרק ז', פסוק ד'), ודרשו חז"ל: "אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק, מלמד שתלה להם הקב"ה שבעת ימי אבילות של מתושלח הצדיק, שמא יחזרו בתשובה", כי על ידי האבל וההספד החי ייתן אל ליבו, ובכך ישובו בני האדם בתשובה ויינצלו.
עוד מובא במדרש כי מתושלח הוא אחד מהאנשים שזכו לקבל את בגדיהם של אדם וחוה, לאחר שירש אותם משת בן אדם, והורישם לנח.
דוד המלך
בשעתו בימי חייו. ואף לעתיד, בהיותו אבי שלשלת בית דוד אשר ממנה עתיד לצאת מלך המשיח אשר אנו מחכים לבואו בכל יום. פרשת חייו רצופה ניסיונות מכשולים ומאבקים אשר יכול להם, ובגללם ומכוחם עלה והתעלה למרום פסגת האדם. כחוט שני עוברת בכל מסכת חייו מידת הענווה והצניעות בהן היה לסמל ולדוגמא.
לקריאה נוספת אודות דוד המלך, לחצו כאן.
אברהם
אברהם אבינו הוא ראשון אבות האומה. הוא נולד לאביו תרח בעיר חנן, עבר משם לאור כשדים, והצטווה על ידי הקב"ה "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". (בראשית י"ב, א'). אברהם היה אביו של יצחק, מהם יצאו עם ישראל כולו.
להרחבה אודות אברהם אבינו לחצו כאן.
יעקב
יעקב אבינו, בנם של יצחק ורבקה, הוא השלישי באבות האומה, אחיו התאום של עשיו ואביהם של 12 שבטי ישראל. במדרשי חז"ל, יעקב-ישראל אינו רק האיש הפרטי, בן יצחק ונכד אברהם - אלא התגלמות וסמל של עם ישראל כולו, בעוד עשיו-אדום הוא סמל לצורר ישראל באותם ימים - השלטון הרומי וטיטוס, כובש ירושלים ומחריבה.
לקריאה נוספת אודות יעקב לחצו כאן.
משה
משה בן עמרם היה "אדון הנביאים", שליח ה' לגאול את עם ישראל ממצרים, מוסר התורה לישראל ומנהיגם במדבר. משה נולד במצרים בזמן שבני ישראל היו משועבדים שם, ובלידתו היתה אמו בת 130. רבנו בחיי כתב שהקב"ה "מכין" את גואלם של ישראל, משה רבנו ולכן: "סמך פרשת הגואל (הולדת משה) לפרשת השעבוד והגלות, להורות - שהזמין הקב"ה רפואה למכה".
לקריאה נוספת אודות דמותו המופלאה של משה רבנו לחצו כאן.
שמונה נסיכי אדם
שמונה נסיכי האדם הם: ישי, שאול, שמואל, עמוס, צפניה, צדקיה, משיח, ואליהו הנביא.
ישי
ישי, אביו של דוד המלך, נמנה על האנשים הבודדים בעולם שלא חטאו מימיהם. על פי המובא בתלמוד הבבלי, ישי הוא אחד מאבעת האנשים (הנוספים הם עמרם, בנימין וכלאב) שמתו בעטיו של נחש, כלומר לא מתו בעוונם אלא רק בגלל הגזרה שנגזרה על המין האנושי בעקבות חטא עץ הדעת שנגרם בגלל הנחש.
שאול
שאול בן קיש היה מלך ישראל הראשון על ממלכת ישראל המאוחדת. שמואל משח את שאול למלך על פי ציווי ה'. בתלמוד מציינים חכמינו את גדולתו של שאול: לדברי רב הונא, כאשר עלה למלכותו לא טעם טעם חטא מעולם. רב יהודה בשמו של שמואל אומר שמלכותו של שאול לא נמשכה מפני שלא היה בה דופי. רב יהודה בשמו של רב מסביר ששאול נענש מפני שלקה בענוותנות יתר ומחל על כבודו כאשר ביזוהו בני הבליעל בהכתרתו. ר. בי יוחנן מציין שנמחלו לשאול כל עוונותיו לאחר מותו, ושהוא נמצא בגן עדן במחיצתו של שמואל הנביא. מ
הקפדתו במצוות רמוזה גם בדברי הנער העמלקי אל דוד: "ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרֹעו", שחכמים פרשו כתפילין שביד ושבראש. כלומר, שאול הגיע למלחמת עמלק עטור בתפילין.
שמואל
שמואל הנביא הוא בנם של אלקנה וחנה, משבט לוי בני קהת. היה נזיר מיום היוולדו. סיפור לידתו מובא בהרחבה בספר שמואל א'. לאביו, אלקנה היו שתי נשים: חנה ופנינה. לפנינה היו עשרה בנים, וחנה היתה עקרה, ללא יכולת ללדת בדרך הטבע. באחת הפעמים בהן עלה אלקנה ומשפחתו למשכן ה' בשילה, נדרה חנה נדר, כי את הבן שייוולד לה תקדיש לעבודת ה'. כאשר נולד שמואל, קיימה חנה את נדרה, ובהיותו בן שנתיים הביאה אותו למשכן בשילה, לשרת את ה' ולעבדו, בהדרכתו של עֵלִי הכהן.
תפילתה של אמו, חנה, היא סגולית לזרע של קיימא ולגידול קל, ונשים רבות נוהגות לאומרה לאחר הדלקת נרות שבת. לחצו לקריאת התפילה.
עמוס
עָמוֹס הוא נביא שניבא בתקופת ירבעם השני מלך ישראל ועוזיהו מלך יהודה. ספרו הוא השלישי בתרי עשר. עמוס בנבואותיו מוכיח את עם ישראל על חוסר הצדק החברתי בהם נהגו, כאשר מעמד מצומצם של עשירים חי חי מותרות, ולעומתם המוני איכרים שחיים בעוני ובמצוקה. העניים נאלצו ללוות בריבית גבוהה מהעשירים, וכאשר לא יכלו לפרוע את חובותיהם, גזלו מהם העשירים את שארית רכושם ואף מכרו אותם לעבדות.
צפניה
צפניה הוא נביא שניבא בזמן יאשיהו מלך יהודה. כתב את הספר "צפניה", ובה מובאת אחת מנבואות הזעם והתוכחה, ממהנוקשות אשר מופיעות במקרא.
צדקיה
צדקיה היה האחרון למלכי בית דוד. מלך בירושלים 11 שנה. נקרא "מתניה". נבוכדנאצר המליך אותו על יהודה בשנת ג"א שכ"ז (433 לפה"ס) במקום יהויכין בן אחיו, והסב את שמו צדקיהו (מ"ב כ"ד י"ז). בימי צדקיה נחרב בית המקדש, וישראל גלו מארצם.
דמותו של צדקיה שנויה במחלוקת. בניגוד לכתוב "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'", אומרים חז"ל כי צדקיהו היה צדיק, והחורבן בזמנו בא בשל רשעותם של בנו דורו לדעת חז"ל לא היה צדקיהו רע אלא שמע לעצת השרים שהיו בעוכריו. עוד מסבירים חז"ל את שמו של צדקיה "שלום", כך: "ולמה נקרא שמו שלום? שהיה משולם במעשיו" (רש"י: שצדיק גמור היה, בעל מעשים טובים).
מדרש אחר מסביר את הביטוי: עבד מלך הכושי" – עבדו של צדקיהו, שנקרא "כושי": מה כושי זה משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מבני דורו (שהיו רעים).
חז"ל קראו לו "צדקיהו צדיקא" (שבת קמ"ט), ציינו שהוא אחד משמונה נסיכי אדם (סוכה ב'), ואמרו כי עיניו היו אחד מחמשה דברים שנבראו מעין דוגמא של מעלה (סוטה ו').
משיח
בספרים הקדושים מבואר שארבע תפקידים למשיח שמרומזים בארבע אותיותיו: מנחם- לנחם את העם, שילה- לקבץ נדחי ישראל, ינון- לבנות את בית המקדש, חיים- להחיות את המתים.
בילקוט שמעוני על שיר השירים מובא: "אלו שבעה דברים שמשיח עומד ומראה לישראל, גן עדן, וכסא הכבוד, קרח ועדתו, גיהנם, רשעים יורדים, ודין רשעים, שכר הצדיקים ומחיה מתים".
כאשר יגיע המשיח, יתבטלו כל הצרות לסוגיהן השונים מעם ישראל. בעל ספר ה'עקדה' כותב על כך: "כי אי אפשר לקבל השיעור מההצלחה הנפשית מבלי שתקדם לה גאולת הגופים והספקת צרכיהם, ויבא המשיח המקווה לגאלנו תחילה מאלו השעבודים".
הרמב"ם פוסק להלכה כי אחד מעיקרי האמונה הוא להאמין בביאת המשיח. כה דבריו: "כל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו', אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'
מה עלינו לעשות על מנת לזרז את ביאת המשיח? על הפסוק בישעיה: "והוכן בחסד כסא, וישב עליו באמת", מובא במדרש שוחר טוב: "אמר הקב"ה: 'הוא ישב ואני אעשה מלחמה, לכך 'וישב עליו באמת'". בהמשך המדרש נכתב במפורש: "ומה עלינו לעשות? לקרות ולשנות בתורה שנקראת אמת".
הרב זמיר כהן מסביר: מה פירוש המילה משיח, מה תהיה גדולתו\ וכיצד נוכל להיות בטוחים שהוא אכן המשיח ולא מתחזה?
אליהו הנביא
כה דברי המדרש: "אמר רבי שמעון בן לקיש: 'הוא פינחס הוא אליהו. אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין ישראל בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני ובין ישראל, שנאמר: 'הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא'" (מלאכי ג, כג).
גם הרד"ק מפרש שפנחס הוא אליהו הנביא, שחי למעלה מ-300 שנה. את הנאמר בספר שופטים "וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם", מבאר הרד"ק כך: "ואמר ופינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פינחס היה, לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה, לפיכך יחסו עד אהרן". ממשיך הרד"ק ומבאר את פשר אריכות ימיו המופלאה של פנחס: "וחיה זמן רב, כי האל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים, ואמר: 'הנני נותן לו את בריתי שלום' ואמר בריתי הייתה אתו החיים והשלום ועל פינחס אמר".
אליהו הנביא הוא האיש היחיד, מלבד חנוך המוזכר בספר בראשית, שהכתוב מעיד עליו שלא מת, אלא עלה לשמים בעודו חי על כך נאמר "איש שלא טעם טעם מיתה וקבורה". כה מתוארת הסתלקותו בספר מלכים: "ויהי המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם, ויעל אליהו בסערה השמים. ואלישע רואה והוא מצעק: 'אבי אבי רכב ישראל ופרשיו', ולא ראהו עוד".
עוד על אליהו הנביא לחצו כאן.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>