חנה הלן: "כל החיים חלמתי להיות יהודייה, בגיל 60 זה קרה"

חנה הלן רוזנברג נולדה בשנת 1946 בפרברי מנצ'סור, אנגליה, בשם הלן פטרישיה וילקינסון. אביה, פרנק וילקינסון, היה נוצרי דתי, ומגיל צעיר מאוד, לקח את בנותיו באופן סדיר לכנסיה. 

כשהייתה הלן כבת תשע, אביה, ששירת בחיל האוויר המלכותי בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפר לה על חוויותיו במלחמה, ובמיוחד על שואת היהודים. "הוא סיפר לי על הערכתו הרבה ליהודים שהכיר בנעוריו במנצ'סטר", מספרת חנה הלן. "תהיתי מיהם אותם יהודים, כי לא היו כאלו במשפחתי, ולמיטב ידיעתי, לא פגשתי יהודי מעולם".

כותל

לחפש רוחניות בכנסיה

על האווירה בבית בו גדלה, מספרת חנה הלן: "אבי היה נוצרי אדוק. חגגנו חג מולד וחג ההודיה, אבל הוא בעיקר הוריש לי את האהבה לטבע ולנפלאות הבורא. הוא אהב מאוד טבע ואפילו למד בוטניקה. אני זוכרת שבתור ילדה יצאנו לטיולים בטבע וציירנו פרחים ביחד. היינו פשוט יוצאים לפיקניק, יושבים על הדשא ומציירים בצבעי מים.

"זה לא סתם שהפכתי לאומנית, האהבה לציור הגיעה ישירות ממנו. בגיל תשע אפילו זכיתי בתחרות ציור וקיבלתי פרס מהעיתון. אני ואחותי הצעירה הלכנו לבתי קפה וישבנו שם במשך שעות כדי לצייר. אהבנו להסתכל  על אנשים ולחקור אותם במבטינו. לא הייתי בקטע של פורטרטים, ממש לא, אבל אהבתי את הדמויות, את התנועות שהן עושות, ניסיתי לשער מי הם אותם אנשים ומה הם עושים בחייהם, מה הסיפור שלהם. אנשים תמיד ריתקו אותי".

בגיל 16, החלה חנה הלן ללמוד אומנות בברדפורד במשך שנתיים לקראת תואר ראשון באמנות, באוניברסיטת מיידסטון, ליד לונדון.

לימודי תואר בגיל 16? זה נשמע מרשים

"זה לא פלא", היא טוענת, "אומנות תמיד הייתה המקצוע האהוב עליי. בגיל 16 החלטתי ללמוד במכללה לאומנות לימודים לקראת תואר ראשון. באותה תקופה אפשר היה לעזוב את בית הספר בשביל להתחיל ללמוד במכללה, והיה ברור לי שאני רוצה להוציא תואר ראשון באומנות. לא היה לי ספק. לאחר שנתיים, בגיל 18 התחלתי את לימודי התואר הראשון וסיימתי בהצטיינות".

לצד זאת התחילה חנה הלן לחפש רוחניות במספר כנסיות ליד האוניברסיטה, אך לא מצאה את מה שחיפשה, אז הפסיקה ללכת, ומעולם לא חזרה. "אבא דיבר איתי הרבה על אלוקים. יותר מאשר שדיבר על ישו. הוא כל הזמן אמר שאלוקים יצר את הכל ושהוא תמיד משגיח עלינו".

עם ההבנה שהכנסיות אינן מעניינות אותה, לא הפסיקה חנה לחקור את היהדות, שריתקה אותה במיוחד. לאחר שסיימה את לימודיה, היא עברה ללידס, כדי ללמוד הוראה. "גרתי באזור שנקרא צ'פלטון, ומהר מאד גיליתי שזהו אזור מאוד יהודי. הלכתי ברחובות והבטתי דרך חלונות לחדרי החייטים היהודים, שעבדו בכל שעות היום והלילה. תהיתי, האם אלו הם היהודים שעליהם אבי דיבר? זה הגביר את העניין שלי ביהדות אבל עוד לא חשבתי להתגייר".

בשנת 1973, פגשה חנה הלן את בעלה שלמה רוזנברג מברוקלין בזמן שטייל בויילס. "מהרגע שראיתי אותו, ידעתי עמוק בליבי שהוא יהיה בעלי. כשגיליתי שהוא יהודי, אפילו שמחתי יותר. זו הייתה ממש התגשמות חלום עבורי". 

זמן קצר לאחר שנפגשו, נסעו יחד שלמה וחנה הלן לישראל, והתנדבו במשך כמה שבועות במטבח של קיבוץ רביבים. "אני זוכרת שהציעו לי לבוא לגור בקיבוץ באופן קבוע. אמרתי שאני לא יהודייה, אז אמרו לי שזה בסדר כי אני יכולה להתגייר, וממש אהבתי את הרעיון".

שלמה וחנה נישאו בנישואים אזרחיים באנגליה, ושנה לאחר מכן, נולדה בתם נעמי. 

למה לא רצית להתגייר ולהתחתן כיהודייה כבר אז?

"רצינו להביא ילד, והיה חשוב לי להתחתן לפני כן. חשבתי להתגייר קודם, אבל באנגליה זה תהליך ארוך ומסובך, ולוקח שנים עד שמשלימים את הגיור, וזה דורש גם די הרבה כסף. לרגע לא שיערתי את הבעייתיות הגדולה שבנישואי תערובת. לצערי גם שלמה בעלי לא היה מודע לכך. כיום אנחנו אוכלים את הלב ומצטערים כל כך על מה שהיה, אך את הנעשה אין להשיב.

"לאורך כל הדרך רציתי לדעת עוד על היהדות, קראתי הרבה ספרים,  ופעמים רבות ביקשתי משלמה שיספר לי על החינוך היהודי שקיבל, והוא בדרך כלל ענה לכל שאלותיי בסבלנות מרובה".

"קיבלתי מסר ברור בכותל – יש רק אלוקים אחד"

אלא שאז הגיעה התפנית. "כשבתנו נעמי הייתה בת תשע, נסענו שוב לישראל. בכותל קיבלתי מסר ברור - שיש רק אלוקים אחד ושהיהודים קיבלו את האמת באמצעות התורה. אז ידעתי בביטחון שאני רוצה להיות יהודייה".

כשחזרו לאנגליה, לאזור ללא יהודים, הצטרפה חנה הלן לבית-הכנסת הקרוב ביותר, שהיה רפורמי. "התחלתי להקפיד על כשרות, לשמור שבת ולהדליק נרות, גם קבענו מזוזות בבית. באותו זמן, שלמה התחיל ללמד את נעמי ואותי עברית  בשעורים סדירים, כולל שעורי בית. אפילו נסענו לניו יורק בשביל ללמוד על ילדותו של שלמה והוקסמתי לראות את חנות המכולת של משפחתו, את הישיבות בהן למד ואת בית-הכנסת בו התפלל עם אביו".

אבל חנה הלן רצתה את הדבר האמיתי. היא רצתה להתגייר בצורה אורתודוכסית, וידעה שבאנגליה זה לא יקרה כל כך בקלות. "הנסיבות היו בלתי אפשריות להתגייר שם. יוקר המחייה בלונדון גבוה מאוד, וגם הגיור, והתהליך ארוך ומייגע. ידעתי בליבי שארצה להשתקע בישראל, כי התאהבתי בה מהרגע הראשון, אז החלטתי לעשות עליה ולעבור גיור בארץ".

למה בכלל רצית להתגייר, עם כל הקושי שבדבר? מה היה חסר לך?

"זה לא עניין של חסר, אלא הרצון הזה היה טבוע בנשמה שלי. אני ממש מאמינה שהנשמה שלי יהודית. אנשים לא מבינים את זה כשאני אומרת שהתגיירתי, אבל הרגשתי שזו ממש משימת חיי להיות יהודייה, וכנראה בגלל זה פגשתי את שלמה".

כשיצאה הלן לגמלאות מההוראה בשנת 2006, עלתה לישראל לבדה וקיבלה אזרחות ישראלית. שלמה נשאר באנגליה, כי עדיין עבד כמורה. היא שכרה דירת סטודיו קטנה בנחלאות בירושלים. בבקרים למדה באולפן ואחרי הצהריים למדה לקראת גיור במכון 'אורה'. תהליך הגיור שלה היה די מהיר, מאחר שהרבנים הכירו את ההיסטוריה שלה ואת הידע העמוק שלה ביהדות. "כשהתייצבתי לפני בית-הדין בירושלים, נאמר לי שאני מוכנה ללכת למקווה. נכנסתי כהלן פטרישיה רוזנברג ויצאתי כחנה-הלן בת-אברהם ושרה, שם המעיד שנשמתי הייתה במעמד הר סיני. זמן קצר לאחר מכן, שלמה ואני התחתנו תחת חופה בירושלים".

כותל

הביקורים בכותל יצרו תערוכה

בזמן שחיה לבדה בירושלים, בחדר קטנטן ליד שוק 'מחנה יהודה', הרחובות שמשו לה סדנה. חנה הלן החלה לטייל ברחבי העיר עם מחברת הציורים שלה והוקסמה מהחיים התוססים סביבה – שוק מחנה יהודה, הכנסת ספר תורה, מלווה מלכה, העיר העתיקה. כך, בעצם, נולדה התערוכה שלה.  

בתערוכתה החדשה, 'בכותל', נותנת חנה הלן לצופה טעימה מביקוריה בכותל. היא ביקרה שם בקיץ ובחורף, בגשם ובשלג. היא הייתה בכותל לברכת הכוהנים בשלושת הרגלים, והייתה שם בחגיגות בר מצווה.

כמו בילדותה, חנה הלן הגיעה הרבה לכותל כדי להסתכל על אנשים. בדומה לרחובות  העיר, גם מגוון האנשים המבקרים בכותל הוא עצום – יהודים דתיים, יהודים חילוניים, חיילים, ערבים ותיירים ממלאים את הרחבה הגדולה שלפני הכותל המערבי. כל אחד מהם עם סיבתו האישית להיות שם. כל אחד בתנועה המיוחדת לו, במבע המיוחד – כי הדמויות של חנה הלן כמעט ולא עומדות בשקט. גם לא הרוח, כפי שרואים בפריסות השונות של מטריות וטליתות.

בציוריה, חנה הלן השתמשה בהרבה צבעים בהירים, או בפלטה מוגבלת מאד, תלוי במזג האוויר. אפשר ממש להרגיש את החום והכובד בציור 'שמש בכותל' ואת הקור העולה מציורי החורף. היא ממקמת הרבה דמויות בציור, או מעט. שוב, תלוי במזג האוויר. בסצנת הקיץ יש מגוון דמויות. בסצנת החורף יש רק מקומיים. נקודת המבט שלה היא נקודת מבט של אישה – הגברים במרחק, הנשים מקרוב. יש בקע בצורת יתד בין אבני הכותל, מחיצה שמפרידה את הנשים מהגברים. הם שם ביחד, אבל בנפרד.

כמו כן, כפעילה למען איכות הסביבה, בציוריה ניתן להרגיש את הדאגה הגדולה שיש לחנה הלן מהפגיעה באקולוגיה שלנו - פגיעה בטבע, זיהום אוויר ופסולת. "התורה מלמדת אותנו לא לחטוב עצי פרי, היא מלמדת שעצים הם חשובים. אנחנו לא מעוניינים במלחמה – אנחנו רוצים לגדל דברים", היא אומרת.

התערוכה תפתח ממש בקרוב, שלמה יגיע לפרגן?

"החדשות הטובות הן ששלמה הגיע בדיוק השבוע לארץ ועשה עלייה באופן רשמי. הוא קיבל תעודת עולה, סל קליטה ואת כל יתר הנאים הנדרשים. זה ממש מרגש. מכרנו את הבית שלנו באנגליה ועכשיו אנחנו יכולים לגור סוף-סוף ביחד בדירה שקנינו בבאר שבע. הקב"ה בהחלט מסייע לי להגשים את חלומותיי, ואני מתפללת שייתן לנו שנים ברוכות ומועילות של חיים משותפים כיהודים בישראל".