"פניתי להמון אנשי מקצוע ואף אחד לא זיהה את זה"

לפני מספר חודשים הגיעה אלי אישה יקרה לאבחון.

היא הגיעה עם סיפור זוגי מורכב מאד. בעלה, דמות רוחנית ידועה מאד, נחשב ומוערך, מתנהג בבית, אליה ואל הילדים, בצורה פוגענית ממש. אין אלימות קלאסית, אבל יש חוסר כבוד וחוסר הבנה בסיסי אליה כאדם וכאישה. התקשורת ביניהם שואפת לאפס. הוא לא מתחשב בצרכיה הבסיסיים. היא המפרנסת, היא מגדלת את הילדים, היא הכל. והוא? הוא מצפה לארוחה חמה, לילדים מנומסים ולאישה שתיתן לו מה שהוא מבקש, בכל תחום, ומיד.

מעבר לכך, הוא מביא הרבה כבוד מתוקף תחום עיסוקו שדורש לימוד יומיומי למשך שעות רבות.

היא הגיעה אחרי שכבר היו באינספור ייעוצים ומטפלים זוגיים ופרטיים. אף אחד לא הצליח לגרום לבעלה לשתף פעולה, כי הוא באמת חושב שהוא בסך הכל בסדר גמור. אף אחד מהם לא עזר לה להרגיש טוב יותר בקשר הזה.

והיא?

היא נגמרת.

והיא בצומת של קבלת החלטה לאן מכאן.

כבר בטלפון, כששמעתי את קווי המקרה, האינטואיציה שלי אמרה שזה לא מקרה קלאסי, ולכן אמרתי לה שיתכן שאני לא אהיה הכתובת שלה לטיפול, אבל כן כתובת להבין מי כן, ושריינתי זמן נוסף לאבחון.

כשהיא הגיעה, ראיתי אישה אינטליגנטית, חכמה, מבינה עניין ועם רקע מקצועי בעולם הטיפול.

שאלתי הרבה שאלות. רציתי לוודא שאני הופכת כל אבן שהיא. וכל תשובה הבהירה לי שמה שחשבתי – זה מה שאני מבינה שקורה.

לקראת סוף האבחון, כמו תמיד, הצגתי את דעתי המקצועית על סמך מה ששמעתי.

האבחון שלי היה לא פשוט, ותהיתי איך להגיד את הדברים באופן הכי נכון, כך שהיא תקבל כוח ולא תתרסק.

יכולתי להגיש את האבחון עטוף בבלה בלה... אבל תפקידי הוא לשים את הדברים על השולחן ברגישות ובאנושיות, בצורה ברורה ונקיה, כדי שהיא תדע מה האפשרויות שלה מכאן והלאה.

וכמו תמיד, בליבי דיברתי עם הקב"ה שישים לי את המילים הנכונות בפי, ושאהיה שליחה טובה, ולא שליחה לבשורה רעה.

"תראי", אמרתי לה אחרי ששיקפתי את דבריה ואת מערכת היחסים ביניהם, בוחרת את המילים. "נראה שכל הייעוצים והטיפולים הזוגיים לא הועילו משום שמדובר בקושי אחר, שמטפל זוגי לא אמור לדעת אותו, ובוודאי שלא לטפל בו. אסור לי לתת את האבחנה משום שהיא לא בתחום הכשרתי, ולכן אני רוצה להפנות אתכם, כזוג, לאשת מקצוע שההתמחות שלה היא הפרעת תקשורת. היא בוודאי תוכל להיות כתובת עבורכם".

נתתי למילים להדהד בחדר. היא לא טיפשה, והיא הבינה בדיוק למה התכוונתי. יש לבעלה הפרעת תקשורת, ואף טיפול "רגיל" לא יוכל לעזור לו. הוא צריך עזרה מסוימת מאד. וזה גם אומר שהוא לעולם לא יוכל להיות הבעל שהיא רוצה, לא בגלל שהיא מבקשת יותר מידי, בכלל לא, אלא כי לבעלה חסר חלק מסוים במח שאחראי על התקשורת בין בני אדם. והוא פשוט לא יכול להבין אותה.

ראיתי אותה נשענת באיטיות על המשענת וכתפיה צנחו מטה.

"את יודעת", היא אמרה לי אחרי כמה שניות של עיכול. "כבר שנים שאני חושדת שכך ולא מעזה לעשות עם זה דבר. התכחשתי. קיוויתי שאני טועה. פניתי להמון אנשי מקצוע ואף אחד לא זיהה את זה ובכל פעם אמרתי לעצמי שהנה, אולי בכל זאת הוא סתם חסר הדרכה נכונה ואני סתם מדמיינת. מצד אחד קיוויתי שגם את תהיי כמו כולם ותשלחי אותנו לטיפול זוגי רגיל, ומצד שני קיוויתי שתהיי אמיתית איתי באמת ותזהי את מה שאני לא מעזה, כי אני באמת לא יכולה יותר להשלות את עצמי, ואני מבינה שאני חייבת עזרה בהתאם למציאות שאני חיה בה".

זה היה כואב. ובאותה מידה, זה היה משחרר. סוף סוף יש שם למה שהיא מרגישה כבר הרבה מאד שנים ואף אחד לא הצליח להבין. סוף סוף היא לא מדמיינת. סוף סוף יש כתובת שתוכל לעזור לה באמת. כי הפרעת תקשורת בתפקוד גבוה כמו שיש לבעלה לא יכולה להיות מורגשת לאנשים מבחוץ, אלא לאלו שחיים עם אותו אדם בבית, בין 4 קירות. שם להפרעת התקשורת יש השפעה אדירה שפוגעת בכל תחום בחיי הזוג.

לבי היה איתה, ודווקא משם כך היה לי ברור שרק האמת יכולה לשחרר. רק כשהיא תדע מול מה היא מתמודדת, היא תוכל לעזור לעצמה ולזוגיות שלה.

במקרים מסוג זה יש 2 אפשרויות: להתגרש, או ללמוד לחיות עם בן הזוג. במידה והוא משתף פעולה – יש סיכוי לחיים טובים הרבה יותר למרות הפרעת התקשורת, גם אם הוא לעולם לא יתקשר בטבעיות כפי שרוב האנשים מתקשרים.

הפניתי אותה לכתובת מקצועית ספציפית שתוכל לתת את המענה הטוב ביותר עבורה ועבורם, שזה הרע במיעוטו, ובהשגחה מיוחדת בעלה הסכים לשתף פעולה והם פנו יחד לאותה כתובת.

מאז אין לי מושג מה קורה איתם, משום שכשאני מפנה לכתובת שאינה בתוך הצוות של המרכז שלי, אין לי דרך לדעת מה קרה איתם, אלא אם הם בוחרים לעדכן אותי.

- - -

כך קרה לי גם בשבוע שעבר, כשהגיעה אישה שסיפרה על חיים זוגיים מורכבים מאד, עם קשיים שלדעתי ניתן לפתור ללא כל צורך בטיפול זוגי. כן, הם כבר היו בטיפול זוגי אבל הוא לא קידם אותם. בעלה הרגיש שהוא מותקף ויצא מהטיפול בלי לחזור יותר.

על פי כל הסימנים שהיא הציגה מדובר בבעל עם ADHD. הוא אדם טוב מאד, מסור, אוהב, תומך, יצירתי, כריזמתי, שאפתן, שמתקשה עם משימות החיים הפשוטות (שלא לדבר על אלו המורכבות) בגלל משהו שאין לו שליטה עליו, ושעשוי להיתפס בהחלט כאדם חסר אחריות וחסר התחשבות.

במקרה הספציפי שלהם, טיפול זוגי לא יכול לעזור בלי טיפול תרופתי, כיוון שאין כאן בעיה של מישהו שלא מבין מה נכון לעשות, או לא יודע איך "נכון" להתנהג, אלא במישהו שמבין, רוצה, אבל לא יכול. כמו אדם בלי רגליים שממש רוצה לרוץ. מישהו שמוסח, שקופץ מדבר לדבר, שמתקשה לעמוד מאחורי המילים שהוא אומר בכוונה גמורה, שמקבל החלטות באימפולסיביות ושיש להן השלכות כבדות משקל. מישהו שפשוט צריך עזרה קטנה שתפתור הרבה מאד קשיים, קודם כל לו עצמו, וכמובן, לאשתו ולמשפחתו.

לפני שהתוודעתי לעולם הפרעות הקשב והריכוז הייתי חושבת שמדובר במישהו שזקוק לטיפול פרטני, וכנראה באותן שנים גם ליוויתי כמה נשים בתוך זוגיות כזו מבלי לדעת מה באמת הבעיה, אך כיום אני יודעת שלא. הוא צריך עזרה אחרת קודם כל.

וזה ההבדל בין ברור שכולל קודם כל אבחון לבין ברור בתוך תהליך אצל איש מקצוע אחד שיש לו הכשרה אחת ספציפית ולא ראיה של כל התמונה כולה. הבדל של שמים וארץ.

וכמה כמוהו כן פונים לטיפול רגשי כזה או אחר ולא מבינים למה הוא לא מצליח?

וכמה כמו נשותיהן של 2 המקרים הנ"ל מסתובבות אצל מטפלות שונות על מנת לקבל עזרה ולא מצליחות להיעזר?

אלו שני מקרים מתוך אלפי אבחונים שערכתי מאז שהקמתי את המרכז שלי, ולכן האבחון הוא בעיני השלב הראשון והקריטי לפני בחירה של תהליך כל שהוא. כי כשיש אבחון מדויק, הטיפול יכול להצליח. אם אין אבחון, או האבחון הוא כללי מידי "קושי בוויסות רגשי", "בעיה של ביטחון עצמי" (למישהו עם ADHD שספג כל חייו עלבונות והשפלות...) וכו', קשה יהיה להגיע לתוצאות, אם בכלל יהיו תוצאות טובות יותר.

זו אחת הסיבות, אגב, שפתחתי את המרכז שלי עם פגישת האבחון כפגישה ראשונה, וזה קרה אחרי שהתמקצעתי בזמנו אך ורק בשיטה אחת, באימון אישי, והגיעו אלי אנשים עם בקשה לקבל מענה לנושאים שאימון אישי אינו השיטה המתאימה להם (כמו: טיפול בחרדות, בכפייתיות, בהפרעות תקשורת וכו'), ונאלצתי להפנות אותם לכתובת אחרת.

פתאום הבנתי שהציבור לא יודע להבחין בין השיטות השונות, ופונה לאנשי מקצוע שאין זה במסגרת הכשרתם! וחלק מאנשי המקצוע בעצמם אפילו לא יודעים את זה! רבים מהם טוענים שהם יכולים לפתור הכל בעזרת שיטה אחת שהם מנוסים בה, מה שלא יכול להיות בשום צורה ואופן! לכן יש לא פעם אכזבות וחוסר אמון, ותסכול רב של מתאמנות ומטופלות שלא קיבלו מענה לקשייהן.

ואז פתחתי את המרכז, שיהיה בית להרבה שיטות שמסייעות בקשיים שונים, ושנותנות מענה רחב יותר מאשר מענה שרק אני יודעת לתת.

אלו גם חלק מהסיבות שיש שם רע לעולם הליווי האישי בכללותו.

לאחר שהמשכתי להתמקצע בתחומי טיפול ואימון נוספים, להשתלם בהשתלמויות רבות שבעזרתן הרחבתי את הידע המקצועי בתחומים רבים, ולקבל ליווי צמוד של נשות מקצוע בתחומים שבהם אני מנוסה פחות, פתחתי את המרכז, כשפגישת האבחון היא השלב הראשון.

מטרת האבחון: לדייק את השיטה הכי נכונה עבור הלקוחה (וכאן חשוב מאד לדעת כי יש הבדלים מהותיים בין טיפול/אימון/ייעוץ ובין טיפול פסיכולוגי, לטיפול בשיטות האלטרנטיביות כמו NLP ודומיו. על כך בפוסט נפרד).

רק לאחר האבחון אני מפנה לאשת מקצוע מתאימה במרכז.

כמובן, במידה ואין מענה לאותו עניין, אני מפנה לנשות מקצוע מחוץ למרכז, העיקר שהאישה תקבל את המענה שהיא זקוקה לו, כמו במקרים של אלימות במשפחה, הפרעות תקשורת, פסיכיאטריה וכו'.

להתאים את הלקוחה לאשת המקצוע, כיוון שלפני היותנו אנשי מקצוע, אנחנו קודם כל בני אדם, ויש לנו את התכונות המיוחדות לנו ואת האישיות שלנו. ולכן, יש מקרים שאפנה דווקא לאשת מקצוע אסרטיבית יותר ויש שאפנה למישהי רכה יותר. יש מישהי שתרצה אשת מקצוע דווקא מתוך המגזר החרדי ויש מי שתרצה דווקא מחוצה לו. אני משתדלת להתאים ככל יכולתי.

יש לומר כי כדי לאבחן, יש צורך בכמה שיטות טיפול, אימון וייעוץ, היכרות עם העולם הפסיכיאטרי, תחום הפרעות תקשורת (ASD), הפרעות קשב וריכוז ועוד. האבחון מאפשר לי לסנן מה בתחום שלי ושל צוות המרכז ומה לא. וכשזה לא – איפה כן אפשר לקבל מענה הולם.

חשוב לציין 1: אסור לי לאבחן הפרעה או מחלה נפשית, הפרעת תקשורת או אבחון נוירולוגי-פסיכיאטרי שיכול לקבוע אם יש לאדם ADHD וכו' בשום צורה שהיא, ואינני עושה זאת. לא רק לי אסור, אלא לאף איש מקצוע שאינו בעל הכשרה מתאימה!

מה כן? אני יכולה להגיד מתי המרכז שלי הוא לא הכתובת, ולאן כן כדאי ונכון לפנות.

חשוב לציין 2: במרכז שלי המענה ברובו ניתן בעזרת שיטות חדשניות, מעודכנות ומקצועיות שנמצאות על התפר שבין הקונבנציונלי לבין האלטרנטיבי. הדגש הוא על תהליכים קצרי מועד שמטרתם לתת מענה מידי לשלל קשיים, ובהתמקדות על ההווה כדי לתת כלים לעתיד, תוך מענה לטווח רחב מאד של שינויים שרובינו נדרשים אליהם בשלב זה או אחר בחיינו, כגון: שינוי תעסוקתי, שיפור זוגיות, מציאת זוגיות, שיפור ביטחון עצמי, מציאת משמעות, התמודדות במערכות יחסים לסוגיהם השונים, הורות, פחדים, חרדות, טראומות, ליווי עסקי ועוד.

שיטות ותהליכים של ייעוץ זוגי, NLP (בשיטות מסוימות בלבד ולא כל מי שלמדה NLP), אימון אישי (הכשרה ספציפית מאד ולא כל מי שלמדה אימון איפשהו), IEMT, EMP ועוד.

חשוב לציין 3: האבחון שלי שונה מאינטייק (אבחון, בשפה המקצועית) שנעשה על ידי עו"ס ופסיכולוגים במרכזים שנותנים מענה בתחום הטיפול הקונבנציונלי. דרכי העבודה שונות מהותית, ולכן גם האבחון שונה. התפיסה של המטופל שונה במהותה. תהליכים בתחום הטיפול הקונבנציונלי הם ארוכים מאד, במטרה לעשות עבודת עומק שמתמקדת מאד בהיסטוריה של האדם ובמבנה האישיות שלו.

אין טוב או רע. יש מה מתאים למי, מתי, ובאיזה נושא.

ואת כל זה כתבתי, כי אם עשית כל מה שאפשר, בעצמך או בעזרת ליווי מקצועי ואת עדיין תקועה, זה לא סתם.

יש מתחת לתקיעות שורש, סיבה אמיתית.

לעיתים זה אכן תחום אחר לחלוטין, כפי שציינתי במקרים שלעיל, ואז יש לפנות למומחית באותו תחום שלה יש את הכלים לסייע.

לעיתים, זהו שורש שמחכה להתגלות. כשהוא יתגלה – הקושי יהיה רק סימפטום לנושא אחר לגמרי, וכשהוא יקבל את המענה שהוא זקוק לו, גם הסימפטום יעלם.

איתך, בהבנה כי לכל קושי יש שורש עמוק יותר.

דבורי וקשטוק היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש" לשינוי. לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן