סיון רהב מאיר על "מפלגת בג"ץ"

אם סקרי סוף השבוע יבדקו גם את מצבה של "מפלגת בג"ץ", נראה שהם יגלו שהמנדטים שם יורדים. אלה לא רק ההחלטות, אלא גם הנימוקים. הגישה. הרוח. התחושה הבלתי פוסקת של זלזול בלשון החוק, זלזול ברשויות האחרות (הממשלה והכנסת) ולפעמים גם זלזול בשכל הישר של האדם הסביר.

הדוגמאות רבות ומתסכלות. הן מעוררות תמיהה גם אצל מי שרוצה לתמוך במערכת. הריצה החפוזה להגיש כתב אישום נגד נתניהו כשהוא לפני מסיבת עיתונאים היסטורית עם טראמפ, העיכוב בהריסת בית המחבל שרצח את רינה שנרב, השינוי הדרמטי השבוע במדיניות ההגירה ללא דיון בהשלכות ועוד־ועוד.

מכל אוסף האירועים, הנה שני המשפטים המרגיזים ביותר שנאמרו, בעיני. נתחיל בח"כ היבא יזבק, שריצתה לכנסת אושרה על חודו של קול. כמה פשוטים וברורים דבריהם של ארבעת השופטים שחשבו שיש לפסול אותה, ולכמה פלפולים נדרשו החמישה שהחליטו להכשיר אותה. עולה על כולם מני מזוז, שהיה יועץ משפטי לממשלה: "הנסיבות במקרה דנן אינן עומדות, אף לא בקירוב, באמות המידה המחמירות שקבע בית משפט זה לצורך פסילה של מועמד או רשימה". הבנתם? אפילו לא בקירוב. הרי ארבעה מעמיתיך המלומדים סבורים שההערצה לרוצחים, הסגידה למחבלים, העידוד לטרור, הם נסיבות מספיקות בהחלט. ואם לחזור לציטוט – מי קובע את אמות המידה? "אמות המידה המחמירות שקבע בית משפט זה". לא המחוקק, בית המשפט. הרי המחוקק קבע בפירוש מי לא ראוי להיכנס לכנסת.

הנה רק כמה מראשי הפרקים של הדיון הארוך בפסק הדין: "שיתוף תמונות המחבל סמיר קונטאר בליווי דברים בשבחו", "פרסום תמונת המחבלת דלאל מוגראבי בליווי דברים בשבחה", "שיתוף סרטון המשבח את המחבל באסל אלערג'", "ריאיון שממנו משתמעת תמיכתה של ח"כ יזבק בפגיעה בחיילי צה"ל" ועוד ועוד.

בכל סעיף כזה מתקבלת לבסוף גרסתה של יזבק (שאין בה התנצלות וחרטה) וים של רחמים מורעף עליה, בניסיון להבדיל בין תמיכה אקטיבית לתמיכה עקיפה ובדיון אם מדובר במסה קריטית. כמה אורך רוח.

המשפט המרגיז השני הופיע במכתבו של היועץ המשפטי מנדלבליט אחרי ההחלטה למנות את דן אלדד ליועץ משפטי. בלי שיש לו כל סמכות חוקית להכריע, בלי שהתבקש לחוות דעה, הוא כותב: "אני סבור כי עו"ד אלדד שגה בכך שהסכים בנסיבות הקיימות לקבל על עצמו את התפקיד, צר לי כי בחר לפעול כפי שפעל". ככה כותבים על קולגה בכיר ש"העז" להיענות לבקשה להתמנות לתפקיד? למה הוא היה אמור לסרב? יש איזה נימוק לאי־התאמתו? היועץ עצמו מודה בהמשך המכתב שלא יתנגד למינוי (שוב, אין לו כל סמכות לכך).

המכתב הזה יצא רשמית בתפוצה רחבה, אל כל כלי התקשורת. האם אין מישהו במעגל הקרוב למנדלבליט שיגיד לו משהו לפני כן? שיאמר לו שאחרי שורת משברים ותהפוכות, לא אלדד שוגה כאן, אלא הוא?

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".