"ובחרתי בחיים", פרק ט"ז - לחץ חברתי

כעבור שבוע

אתמול נפגשנו בשבת כל המשפחה המורחבת אצל סבתא. 

אחרי הארוחה המשפחתית יצאתי למרפסת לנשום אוויר צח. יונתן, אחיו הקטן של איתי בן השתים עשרה, יצא למרפסת כמה דקות אחריי.

יונתן החמוד, כל כך מלא באמונה כל הזמן. אמונה שפעם לא הצלחתי להבין אותה. הוא אמר לי פעם שהוא אוהב את ה' מאוד מאוד. 

"ביקשתי מאמא שלי שתעביר אותי לבית ספר חילוני", הוא שבר את השתיקה. 

"מה? למה??", שאלתי. הופתעתי, מאוד. 

"כמעט כל החברים שלי עוברים בשנה הבאה לכיתה ז' ב…", הוא התחיל להסביר.
"אה, הבנתי", קטעתי אותו. לחץ חברתי. מכירה את זה.

"אתה יודע, אני לא הכי דתייה אבל אני שמחה שאני בבית ספר דתי. יש משהו באווירה ובערכים שאין אותו בבית ספר חילוני", אמרתי.

"לא נכון. גם בבית ספר חילוני יש אחלה ערכים", הוא אמר בתמורה לדבריי.

"אני אומרת לך. יש לי חברים מבתי ספר חילוניים. אני יודעת על מה אני מדברת", עניתי.

"אין לך מושג על מה את מדברת", הוא ענה לי, "אם אני רוצה, ואני רוצה נועה, אני אמשיך להתפלל כל בוקר ולעשות מצוות כמו שלמדתי עד עכשיו".

בטח…. 

בשביל לשרוד שש שנים בסביבה שאינה שומרת מצוות ולשמור אותן, צריך הרבה מאוד חוסן, שלא בטוח שיש לו אותו בגיל הזה.

"יש שם נסיונות הרבה יותר מורכבים באמונה ובקיום מצוות. למה לך להכניס את עצמך במודע לכאלו אתגרים?", שאלתי.

"נסיונות זה אחלה. זה מחשל. וחוץ מזה, זה לא יהיה לי כזה קשה. האמונה שלי חזקה", הוא ענה.

"נסיונות זה מחשל, נכון, אבל אדם לא אמור להביא את עצמו אליהם… כל בוקר אומרים "אל תביאנו לידי ניסיון", אתה יודע את זה יונתן נכון?", שאלתי בהיסוס.

היה לי קשה שהוא סרב לקבל את דבריי, שהוא זלזל בידע והניסיון שלי…

אולי זה בגלל גילו הצעיר, שגורם לו להיות כזה תמים ולא לשמוע לי, ואולי זה בגלל המחסום הזה שיש לו (ואני מכירה את זה טוב מאוד!) בעקבות הלחץ החברתי - כל דבר רע שיגידו לך על חברים שלך לא ישנה לך במחשבה כלום. אתה כמו עיוור, יכול לחשוב שכל העולם טועה ורק אתה צודק. כמה אכפת לנו כבני אדם מהמעמד החברתי שלנו. אפשר לחשוב. 

"אל תדאגי לי נועה. אני יודע מה אני עושה", הוא אמר. ואז… הוא קם והלך.

אני לא יודעת אם באמת יש לי איך לשכנע אותו. הוא הרי כל כך עומד נחוש ועקשן בעמדתו, ואני יודעת כמה קשה לראות את האמת…

אני כל כך אוהבת אותו. הוא מתוק אמיתי. אני דואגת לו שלא ייפגע, שהעקרונות שלו לא ייפגעו, כי אם העקרונות של האדם נלקחים ממנו מה נשאר לו שהוא באמת שלו?

כעבור חודש

"די לפאנטיות הזאת. את פשוט הפכת לפרימיטיבית", אמרה לי שיר במהלך ויכוח קטן שלנו בשיעור מחשבת ישראל, "היהדות זה פאסה. אנחנו בתקופת ההשכלה!!" 

"היהדות היא ההשכלה הראשונה שהייתה קיימת, שיר", עניתי.

הספרייה היהודית! תורה, נביאים, כתובים, משנה, תלמוד, אגדה, הלכה, דברי מוסר – וואו!
ככל שאני נחשפת לספרייה היהודית עוד ועוד, אני רק רוצה לקרוא עוד ואני מבינה כמה שהטענה שהיהדות פרימיטבית זאת טעות אחת גדולה.
הטענה הזאת נובעת מבורות וחוסר היכרות עם הספרייה היהודית המרתקת והענפה. אני מרשה לעצמי להתבטא כך, כי גם לי הייתה אותה חוסר היכרות עם הצד הנפלא והמתוק של תורת ישראל. 

מצד אחד, אני רוצה לדבר בכל הזדמנות שיש לי על היהדות המתוקה, אבל מצד שני אני פוחדת להעיק. אני יודעת טוב מאוד כמה שתוכחות יכולות להביא דווקא למרדנות ולתוצאות הפוכות ממטרתן, מניסיון. 

תסביך...

לפרקים הקודמים, לחצו כאן.