"כך אמא שלי אמרה איתי המלאך הגואל, ואני לא רוצה לשנות את הנוסח"

הסיפור הבא הוא סיפור אמיתי שהתרחש באירופה.

הסיפור הוא אודות אם יראת שמים ומסורה, שבין שלל משימותיה היומיות, השכיבה את ילדיה לישון מידי לילה תוך קריאת פסוקי קריאת שמע.

היא קראה איתם את הפסוקים באותו קצב ובאותה המנגינה שאמא שלה הייתה קוראת איתה, כשהיא הייתה ילדה קטנה.

למנגינה לא היו תווים, ולא היו קולות מיוחדים או הרמוניים, אבל היה לה הקצב המיוחד שלה, הנעימה שהתקבלה אחרי הקריאה הלילית הקבועה.

האם לא הבינה את משמעות המילים, ודאי שלא לעומקם, אבל את הנוסח היא ידעה, כמיטב "גירסא דינקותא".

כך יצא שלימדה את הילדים לומר "המלאך הגואל אותי מכל", ולאחר פסיק המשיכה כמו משפט חדש: "רע יברך את הנערים".

לאחר שנים גדל אחד הילדים, ולמד בחיידר את משמעות המילים.

הוא חזר הביתה ואמר לאמו בבהלה: "אמא, אנחנו לא אומרים טוב את 'המלאך הגואל'!".

היה לו קשה לעכל שהם בעצם אמרו כל השנים: "רע" – יברך את הנערים...

אוי!

הוא היה נסער, ואמר שחייבים לשנות את הנוסח כך שהפיסוק יהיה נכון, "אי אפשר להמשיך ככה", טען.

האם, על אף ששמעה את ההסבר, השיבה: "יענקלה, אני מבינה שזה מה שלמדת בחיידר, וזה נכון ופשוט שכך, אני שמחה שאתה מקשיב ומספר מה שלמדת, אבל אני לא רוצה לשנות את הנוסח".

היא המשיכה ופרטה את הסיבה: "אמא שלי אמרה איתי קריאת שמע, כך בדיוק, כשאני הייתי קטנה. כנראה שהיא גם לא הבינה את המשמעות, אבל אני לא משנה את המסורת. כך לימדו אותי וכך אני ממשיכה ללמד הלאה. זו המסורת שלי".

הבן נרעש ונזעק, לא יתכן להמשיך עם השיבוש!

אך האם דבקה ב"תורת אמך", אמרה שלא יתכן לשנות ולהביא חידושים, ולאחר מחשבה נוספת החליטה ללכת לשאול את הרב מה לעשות.

הם הלכו לרב וספרו לו את פרטי המעשה. סיפרו לו איך אומרים מידי לילה קריאת שמע, עם השיבוש, ועל כך שהאם לא רוצה לשנות את מה שקיבלה מאמה.

הרב שמע בכובד ראש את הדברים, ופסק - לא לשנות את הנוסח!

ואמר: "כתוב במסכת שבת (קיט,ב'): שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו.

ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כורחו".

על סמך הדברים הללו הסביר הרב: "כשהאם אומרת 'רע, יברך את הנערים', היא אומרת, שאפילו אותו מלאך רע יאלץ לענות 'אמן' לברכתו של המלאך הטוב, ולברך את הנערים".

 עם הפסק הזה הם חזרו הביתה.

האם לא שינתה את המסורת, והמלאך הרע נאלץ לענות "אמן".

הסיפור המרגש מוביל להרבה מסקנות ותובנות.

קחי לך, צידה לדרך, את המסקנה שלך.

אם את מעוניינת לשתף אותי, מוזמנת.

בברכת "וידגו לרוב בקרב הארץ".

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com