המורה ליוגה שחזרה בתשובה: "בהתחלה היה קל, ההתמודדות הגיעה אחר כך"

במשך שנים חיפשה מירב סלומון מענה ל'תחושות מעניינות' שפעפעו בתוכה. היא גדלה כילדה חילונית בשכונת בקעה בירושלים. "מעולם לא החזקתי סידור ביד ולא ידעתי מה זו תפילה", היא מציינת, "אבי היה עושה קידוש בליל שבת, אך לא יותר מכך, את החגים חגגנו לפי ראות עינינו ובפסח היו גם לחם וגם מצות. לא היה שום דבר שחיבר אותנו ליהדות, ולמעשה לא התעניינתי בה. בסך הכל החיים שלי היו שגרתיים ורגילים, לא חסר לי דבר, אבל היום אני כבר יודעת שכנראה היה משהו בפנים שחיפש את האמת. במשך שנים חיפשתי, מבלי להבין אפילו, רציתי למצוא את המענה לאותו משהו שמציק ומנקר".

לתקן את הלב

מירב המשיכה וחיפשה לא מעט. "ניסיתי ללמוד כל מיני דברים, שאולי יספקו לי את המענה", היא מתארת. "למדתי אומנות קיצונית, טיילתי בכל העולם ובגיל 18 כבר מכרתי תמונות ביפן, הגעתי גם להודו שם פגשתי חבורה של הינדואיסטים שדיברו איתי על נושא התודעה, קיוויתי כל כך לגלות שזה אכן הדבר שנפשי כמהה לו, אבל מהר מאוד הבנתי שלא אצלם מצויה האמת וחזרתי לארץ".

(צילום: shutterstock)

מה שמירב כן הביאה מארצות המזרח, זה את הרצון להתמחות ביוגה, שיטת התעמלות המשלבת גוף ונפש, שנראתה לה ככזו שהולמת אותה במיוחד. "נרשמתי ללימודים בווינגייט", היא מספרת, "וכבר מהשיעור הראשון הרגשתי שאני נשאבת לתוך העולם הזה. אחרי סיום שלוש שנות לימודים הפכתי לאחת המורות המצליחות בתחום ואף פתחתי יחד עם שתי חברות מרכז ליוגה במרכז תל אביב. למרות שהיוגה במהותה מחברת אותנו מאוד עם העולם הרוחני, ולמרות שכה חיפשתי את העולם הזה, הייתי עסוקה כל-כולי בפרנסה, בכסף ובגשמיות, כך שלא היה לי פנאי לחפש מענה לנפש שלי. כשאני מסתכלת לאחור, קשה להאמין שמתוך כל הרפש הזה זכיתי להתנער ולחזור בתשובה".

אז איך באמת זה קרה? מה בכל זאת גרם לך לעשות את הצעד הזה?

"אם ציפית לשמוע שקרה לי איזה אסון או איזה משהו שטלטל את החיים שלי, אז התשובה שלילית. חברות שלי מהעבר שאלו אותי לא פעם אם עברתי איזה משבר, וגם על השאלה הזו השבתי בשלילה. להיפך, החיים שלי היו טובים ומלאים, מאוד נהניתי מהעיסוק שלי וגם הרווחתי משכורות מכובדות. אבל אז, באחד הימים הגיעה לסטודיו שניהלתי בחורה נחמדה שביקשה לעבור אצלי סטאז'. היא הייתה בתהליך של חזרה בתשובה, אך כלפי חוץ לא ראו את זה עליה. אחרי כמה פעמים שהיא ביקרה אצלי, הקשר בינינו הפך להיות קצת יותר עמוק, והתחלנו לשתף זו את זו בנושאים אישיים. סיפרתי לה על הכמיהה החזקה שלי למציאת האמת ולקבלת מענה על שאלות שתמיד מנקרות בי, והיא סיפרה לי שיש אדם מיוחד במינו שהיא מבקרת אצלו וכדאי לי להגיע אליו, כיוון שהוא לדבריה 'עושה טיפול אחד על אחד'. מיד שאלתי: 'הוא פסיכולוג?' והיא השיבה שממש לא. כעת כבר הופתעתי וביררתי: 'אז מה הוא עושה?' היא שתקה לרגע ואז ענתה לי את התשובה שגרמה לי לשינוי בחיים. היא אמרה: 'הוא עושה תיקון של הלב'. רק שמעתי את המילים האלו והרגשתי שמשהו בתוכי נשבר. אחרי שנים של חיפושים עצמיים אינסופיים, הרגשתי שהנה, יש מישהו שסוף-סוף עלה על הבעיה שלי. הרי בדיוק דבר כזה אני צריכה – מישהו שיתקן לי את הלב. הרי אני כל כך צמאה לחיבור לאמת ומחפשת אותו, אבל בכל מקום שאליו הגעתי נתנו לי לשתות מים מלוחים שרק גרמו לי לדחייה. כעת הבנתי שייתכן שאני מגיעה למקום בו אמצא סוף-סוף את המים המתוקים".

אבל השיחה לא הסתיימה בכך. מירב ביקשה מחברתה את מספר הטלפון של אותו מטפל, והחברה השיבה שתמסור לה בשמחה, "אבל תקשיבי", היא עדכנה אותה, "הוא שחור-לבן, הוא דוס". כעת היה תורה של מירב להיות בהלם. "הייתי מוכנה להגיע לכל מטפל מכל עדה שלא תהיה ומכל מדינה בה הוא יתגורר, אבל דוס? זה היה נשמע לי בלתי אפשרי". אבל חברתה שכנעה אותה, והיא החליטה בכל זאת לנסות.

אל הרב הגיעה מירב בהיסוס רב. "כשנכנסתי הוא שאל למה באתי אליו. השבתי לו שאני מחפשת את האמת והתחלתי לספר לו על חיי, ואז הוא עצר אותי ואמר לי: 'אני רוצה להגיד לך משהו'. ציפיתי שהוא יתחיל לנתח את החיים שלי ואת הדפוסים ההתנהגותיים שלי, אבל הוא הפתיע כאשר ציטט את פרק מ"ב בתהילים: 'כאייל תערוג על אפיקי מים'. שמעתי את המילים והרגשתי שאני כמעט מתעלפת. הרי כל הדיבורים על החיפוש, העריגה והשאיפה לקבל את המים המתוקים, אלו בדיוק הדברים שחוויתי. הרגשתי איך שהפסוקים נכנסים לי אל הלב, ופתאום השאלות החלו להיפתר". מירב מדגישה שהחזרה בתשובה לא התרחשה ביום אחד, אבל באותה פגישה אצל הרב ניטעו השורשים הראשונים.

ואיך הגיבו הורייך?

"ההורים דווקא לא התנגדו. אולי זה בגלל שבאותה תקופה הייתי בחורה די מפתיעה ובכל יומיים הבאתי הביתה רעיון אחר או קשקוש מוזר, אז מבחינתם החזרה בתשובה הייתה גם כן גימיק שמן הסתם יחלוף. אחר כך כשהם הבינו שזה רציני, היה להם קשה יותר, אבל אז כבר היה לי ברור שאני לא חוזרת לאחור, המשכתי ללמוד במדרשיה והתחזקתי ברוך השם".

(צילום: shutterstock)

"אל תיקח ממני את היוגה"

מירב מפתיעה כשהיא מציינת שתהליך החזרה בתשובה דווקא לא היה עבורה קשה או מורכב. המורכבות, לדבריה, הגיעה בהמשך, כשהיא התחילה להבין שיחד עם החזרה בתשובה שלה, חוזרים בתשובה גם כל החלקים שמצויים בה, וביניהם היוגה.

"זה הוביל לכך שפתאום הכתה בי ההבנה שאני לא יכולה ללמד גברים וביקשתי מכל הגברים שלמדו בקבוצות שלי לעזוב. זה לא היה קל בכלל, כי היו ביניהם תלמידים שלימדתי במשך שנים לא מעטות, היו גם כאלו שבאו ביחד עם הנשים שלהם, ופתאום הבינו שלא יוכלו לבוא יותר, והיה מישהו עם ניוון שרירים שכל כך עזרתי לו, אך נאלצתי להפסיק. זה היה ממש לא נעים, אבל הבנתי שאין ברירה ולא ייתכן אחרת".

אחרי שעזבו הגברים, היו גם נשים שהחליטו לעזוב מסיבות שונות, וכן היו תלמידות שפחות התחברו לכיוון החדש שהנהיגה מירב בסטודיו. "מצאתי את עצמי הופכת ממורה עם מאות תלמידים בכמה כיתות, למורה לשלוש תלמידות בלבד. אני זוכרת את אחת הפעמים בה יצאתי מהשיעור שמסרתי לתלמידות הבודדות שנותרו לי, התיישבתי על ספסל מחוץ למקום ושוחחתי עם הקב"ה. אמרתי לו מעומק הלב: 'אלוקים, עשיתי הכל למענך, עזבתי את החיים החילוניים, את הביגוד ואת המנטאליות, את בתי הקפה, הסרטים והספרים, עזבתי הכל, אבל דבר אחד אל תיקח ממני בבקשה, את היוגה'".

והקב"ה שמע לתפילתה. "באותם ימים זכיתי להתחתן עם בעלי ועברנו להתגורר בבני ברק, שם פתחתי קבוצת יוגה נוספת וגיליתי שמתחיל בכך מהלך מדהים, כי הנשים החרדיות רוצות ללמוד יוגה, אך הן מחפשות גם את התוכן הרוחני שיש בה. זה הוביל לכך שפניתי לרבנים שהתייעצתי איתם לכל אורך דרכי בתשובה ולברר בנושא התאמת היוגה ליהדות. כל כך הופתעתי, כי תלמידי החכמים ששוחחתי איתם הצליחו לקלוט בתוך דקות ספורות נושאים שנלמדים על ידי אנשי מקצוע במשך חודשים. הם שאלו את השאלות הכי נכונות ומדויקות, וידעו לכוון אותי ולהדריך אותי. ככל שהעמקתי יותר כך הגעתי לכתבים של רבי נחמן מברסלב וכן למאמרים של האדמו"ר מפיאסצנה שלתדהמתי כותב ומתאר אחד לאחד את מה שנעשה בשיעורי היוגה".

(צילום: shutterstock)

לשנות את החיים

לא היה קל להתאים את התכנים ולפתח את שיטת 'היוגה היהודית', אך עבור מירב זו הייתה משימת חייה. "כבר חמש עשרה שנה שאני עוסקת בכך, מתוך הבנה שזוהי שליחות, ואם היוגה באמת חשובה לי ואני רוצה לזקק אותה, אז אני חייבת להעביר אותה שלב קדימה, כדי שגם היא תחזור בתשובה כמוני ותגלה את האור. זהו תהליך מרתק, כי בכל פעם מתגלה לי טפח נוסף בעבודת ה' וצובע לי את 'הבייבי שלי' – היוגה היהודית בצבעים חדשים". 

15 שנים זה המון זמן, מה נותן לך את הכוח לדבוק במשימה?

מירב זוקפת זאת חד משמעית לתגובות של הנשים החרדיות שבאות ללמוד אצלה, וכדי להסביר את הדברים היא שולפת אחד מאינספור המכתבים שהגיעו אליה:

"אני חייבת לספר לך ששינית לי את החיים", כך כותבת י', אישה בני ברקית, "הגעתי אלייך לפני כשנתיים, בת 35, אמא לכמניין ילדים, עם התמודדויות גופניות לא פשוטות. הלכתי לרופאים בכל רחבי הארץ, עשיתי פעילות גופנית קלאסית, הקפדתי על שחייה פעמיים בשבוע, שיניתי תזונה, החלפתי הרגלים ושום דבר לא עזר. הכאבים הלכו וחזרו וההתמודדות עימם הייתה מכאיבה, עד שהכרתי אותך.

"מיד כשהתחלתי את שיעורי היוגה הרגשתי שיש כאן משהו מיוחד, אמתי ועמוק. ביוגה אנחנו עושות פעילות של ריפוי הגוף בדרך אלוקית. דרך התחברות למתנות הגוף שה' נתן לנו, אנחנו ממריצות את יכולות הגוף שלנו להבריא את עצמו, וכך באמת היה. בתחילה הייתי מתרגלת בבית חלק מהפעולות שלמדנו בשיעור, במשך 3-5 דקות בכל פעם, בלי הבנה לעומק. רק בהמשך העמקתי בהבנה של החיבור לפעולות הגוף, והתחלתי להניע את הגוף שלי בצורה נכונה, ביציבה, עמידה והליכה, מה שהוביל לכך שהיום, אחרי שנתיים של פעילות גופנית, פשוט שכחתי שהיו לי פעם בעיות. אני מרגישה שהקב"ה עשה איתי חסד עצום".

(צילום: shutterstock)

להפיץ את השיטה הלאה

הפרויקט של פיתוח היוגה היהודית עבר שלב נוסף, כשהגיעה רבנית מבני ברק ללמוד אצל מירב, דרכה היא החלה לקבל פידבק מידי על התכנים ועל הכיוון, וראתה כי טוב. "עם כל שאלה שהייתה לי פניתי אליה והתייעצתי איתה ועם בעלה הרב, כל זה עזר לי לייעל את השיטה עוד יותר ולקפוץ לדרגה הבאה שלי בבירור, במטרה לקבל הכשר מסודר מבית הדין ללימודי היוגה היהודית".

כדי להגיע לאישור, עבדה מירב על כתיבת מסמך מפורט, בו היא תיארה באופן מדויק מה ההבדל בין היוגה היהודית ליוגה העולמית, החל משמות התרגילים, תנוחות הידיים, שימוש בכתבים מעולם היהדות, אמירת צלילים מסוימים, ועוד ועוד.

שנה שלמה נדרשה עבור כל התהליך הזה, וכשהגיעה לסיומו היא זכתה לקבל הסכמה בכתב ליוגה היהודית, מבית ההוראה של אחד הרבנים הגדולים – הרב עמרם פריד.

מדוע היה חשוב לך לקבל אישור רשמי מבית הדין?

"צריך להבין שקיים כיום ארגון למורי יוגה בישראל", היא מבהירה, "אך לצערי יש לו דרישות שונות בנוגע לתכני לימוד שלעתים קרובות נוגעים בעבודה זרה כפשוטו. השאיפה שלי היא שכאשר יגיעו מורים שירצו ללמד יוגה לפי שיטת היהדות, הם יוכלו לחבור אלינו ולהיות כפופים לתכנים שפיתחתי. הם לא יזדקקו עוד לקבל חותמת ממקומות זרים. כבר עכשיו אני עובדת על פתיחת קבוצות בצפון ובדרום הארץ, ומחפשת מדריכות שיעסקו בתחום ויפיצו את השיטה הלאה.

"את ההסכמה של בית הדין קיבלתי בחודש האחרון ממש", היא מתרגשת, "ואני מרגישה עד כמה שזכיתי בשליחות נפלאה, כבר חמש עשרה שנה שאני חוקרת ועמלה על פיתוח השיטה הזו, עם רצון חזק להכשיר את היוגה ולעשות את עבודת הבירור והניפוי של הטפל מהעיקר ושל המותר מן האסור, למען שמו באהבה".

ליצירת קשר עם מירב: meiravyoga@gmail.com