לכל משפחה יש אלבום, פרק ט"ז: מי נשם לרווחה?

לפרקים הקודמים בסדרה, לחצו כאן.

- קסטנר ידע כבר ב - 1941 על מיליון יהודים הרוגים. ידיעות אלו הועברו לארץ על ידי שני שליחי הסוכנות, אולם בארץ לא דיברו על כך. לא היה כמעט זכר לידיעות אלו בעיתונות וגם אם הוזכרו הרי זה בכמה שורות בעמוד שלפני האחרון.

בנאומיהם של בן גוריון, משה שרת, חיים ויצמן - מנהיגי הישוב בארץ ישראל - לא הוזכר נושא זה כלל! כיצד ניתן היה לצפות מחיים ויצמן לעשות משהו על מנת להציל יהודים, הלא הוא, שהיה הנשיא העולמי של הציונות, אמר עוד ב - 1937 על ששת מיליוני יהודי אירופה: "הנם אבק אדם...בעולם אכזרי... עליהם לשאת את גורלם... רק זלזל בודד יוותר... חייבים הם לקבל זאת".

- שאלת קודם מדוע ההסתדרות לא פרסמה זאת בארץ ובעולם? ובכן זוהי התשובה. הם חיפו על קסטנר ששיתף פעולה עם הנאצים מפני שהיו צריכים להסתיר את שיתוף הפעולה שלהם עם הבריטים למניעת עליה לארץ. אבל פטור בלי כלום - אי אפשר! ולכן נשלחו מהארץ שלושה צנחנים. חנה נתפסה. קסטנר שכנע את שני הצנחנים האחרים להסגיר את עצמם לנאצים. בכך הוא קנה את אמונו של קאלגס, ראש שרותי המודיעין של הגסטאפו.

- הו! אני לא מאמינה - אמרה שבי כאילו לעצמה.

- לקראת סיום המלחמה בא אייכמן בהצעה לשחרר את כל היהודים שנותרו בחיים תמורת כמויות מסוימות של חומרי רפואה וכן משאיות מאנגליה ואמריקה. כמו כן, ניתנה הבטחה שלא ישתמשו בהם בחזית המערבית.

בבית המשפט הובאה עדותו של יואל ברנד, שהיה חבר בוועד ההצלה בבודפשט, לו הציע אייכמן את עסקת "סחורה תמורת דם" - מיליון יהודים תמורת 10,000 משאיות חדשות מאובזרות מצוידות להפעלה בחורף ומוטענות בקפה, תה, סבון ותרופות.

הוא הבטיח לברנד שיוכל לקחת יהודים מהיכן שירצה מהונגריה, מאושוויץ מסלובקיה, מכל מקום ואת מי שיבחר. ברנד שאל מי יתן לו בטחונות שהיהודים באמת ישוחררו? ואייכמן ענה שאם יחזור עם תשובה חיובית, הוא יפוצץ את מתקני אושוויץ. ברנד סיפר שהוא תהה אם אפשר להאמין להם. הוא ידע שהם שקרנים ארורים... אבל הוא לא היה מסוגל לוותר על הסיכוי להציל מיליון מיהודי הונגריה.

את שמה לב? היהודים היו סחורה בשביל אייכמן יש"ו! הוא הציע דם תמורת סחורה!!! כמו כן, הציע לחדול מהגרושים ומהשמדות בגזים. אייכמן ציין שבכל יום הוא מגרש 12,000 יהודים. אלה המגורשים מושמדים בתאי הגזים עוד באותו יום. על יואל ברנד היה לשוב תוך שבוע שבועיים. במידה והיה חוזר עם הסכמה להצעה, היה אייכמן מוכן לתת מיד את המקדמה ואף להפסיק את הגרוש.

 על בואו של ברנד הודיעו מיד להנהלת הסוכנות בארץ ישראל, על מנת שזו תשלח לקושטא את משה שרת, ממנהיגי הישוב. אלו פחדו שהבריטים, ולא רק הם, יתנגדו מחשש שהתשלום ההוא יתן לנאצים כוח להמשיך במלחמה.

 תמיר תאר כיצד נבוכו ראשי ההסתדרות הציונית לשמע הצעתו של אייכמן. הם דמיינו את תגובתם של הבריטים אם יתחילו לקבל את פניהם של מיליון יהודים פה, בארץ ישראל וימרו את פי הבריטים.

מה הם עשו? הם הסגירו את ברנד לידי הבריטים.

ברנד לא חשד בכלום. הבריטים לא יכלו לעצור אותו בקושטא, לכן שכנעו אותו אנשי הסוכנות לנסוע לגבול הסורי-תורכי בטענה שמשה שרת לא יכול להגיע לקושטא.

הוא סיפר שהיו כמה שהזהירו אותו לא לנסוע לגבול ולא לבטוח באנשי הסוכנות, שהם מתכוונים לבגוד בו ולא יאפשרו לו לחזור, אך יואל לא האמין. הן אמו, אשתו ושני ילדיו הם בני ערובה בידי אייכמן. הם הראשונים שייהרגו, ואחריהם עוד מיליון יהודים מהונגריה אם לא יחזור תוך שבועיים עם תשובה חיובית. זה לא יכול להיות! אמר לעצמו. "לא יכול להיות שבריטניה, המדינה האירופית שממשיכה להילחם (בגרמנים), אותה אנגליה שהערכנו כלוחמת חופש, תרצה להקריב אותנו העניים והחלשים" כך העיד במשפט.

הוא סיפר שנסע לגבול, ושם הוסגר לבריטים על ידי נציג הסוכנות ונחקר בנוכחות שרת. בסוף חקירה זו נלקח ברנד למאסר בקהיר. את מבינה, ברנד הפריע לתכניותיה של אנגליה. לכן מצא עצמו אסיר בקהיר!

 רק לאחר ארבעה וחצי חודשים הוא שוחרר, ובמשך כל תקופה זו הושמדו יהודי הונגריה בקצב של 12,000 איש ליום! 500 בשעה!

- מחריד! - לחשה שבי - פשוט לא להאמין!

- במשך מאסרו בידי הבריטים הוא הכריז על שביתת רעב. מספר עסקנים חשובים מהסוכנות ביקרו אותו ונזפו בו, בברנד. הם הורו לו לשתף פעולה עם הבריטים. בשיחה עם משה שרת הוא אמר לו שהוא לא יודע אם אשתו, אמו ושני ילדיו עדיין בחיים, או שאייכמן כבר "טיפל" בהם.

- אתה יכול לא להסכים איתי, אבל אין לך רשות לעכב אותי. אני רק שליח שצריך להעביר מסר, ואם לך אין סמכות להחליט, תן לי להגיע למי שיש לו! כך אמר לו, למשה שרת.

הוא חשב ששרת הוא זה שמונע ממנו להגיע אל בעלי ההשפעה. שהוא עושה זאת בניגוד לדעתם של המנהיגים. קיווה שיוכל לגייס מישהו מהם. שעוד יש מה לעשות. באותו זמן עדיין לא השמידו את כל יהודי הונגריה.

אט אט התחוורה לברנד האמת האיומה.

הוא פנה לבן גוריון ולאחרים, אשר השיבו את פניו ריקם, אבל עדיין הייתה לו תקווה. הוא יכתוב לגדול מכולם, לחיים ויצמן, שהתמנה אחר כך לנשיאה הראשון של מדינת ישראל. הוא יספר לו על ההצעה, על שליחותו שהוכשלה, ויבקש ממנו לפעול לקבלתה של ההצעה וכן יבקש לחזור להונגריה. תשובתו הצינית של ויצמן הוקראה בבית המשפט - ציינה גברת הלוי בבוז.

- מה הייתה תשובתו?

- שיואל ברנד מוזמן לתאם פגישה עם המזכיר שלו. פגישה, אגב, שלא התקיימה אף פעם!

- זה פשוט מזעזע! אין לי מלים אחרות להביע את רגשותי - קראה שבי.

- פסק הדין קבע שמלכיאל גרינוולד אינו אשם בהוצאת דיבה - המשיכה גברת לוי - כל הארץ סערה. היה ברור שקסטנר עומד להוריד את כל מנהיגי הציונים אל עברי פי פחת. הרי הוא היה איש דברם, שומר סודם וחביבם. הדברים שעלו במשפט הסעירו את כל הארץ. איך אפשר להבין את זה שכל זוועות הנאצים היו ידועים להם והם מלאו פיהם מים? למה לא עוררו את דעת הקהל בעולם??? את יכולה לתאר לעצמך את הזעם של הציבור... את התסכול... את הרצון לתפוס את האשמים ולעשות איתם חשבון...

ואמנם, כבר למחרת בבוקר הגישה המדינה ערעור. אלא שכדור מתנקש שם קץ לחייו של קסטנר והשתיק אותו לנצח, וכך שקעה פרשיה זו בתהום הנשייה והשכחה. אין מה לומר, מנהיגי הציונים נשמו לרווחה אחרי שקסטנר הושתק!

- מה את סחה? מי הרג אותו? - נחרדה שבי.

- מה יגיד לך שמו? אותו אחד נתפס, נשפט ונכלא, אבל מי ששלח אותו נותר חסוי. אלא שמשפט קסטנר ירד מסדר היום הציבורי. בן גוריון התפטר וירד לקיבוץ שדה בוקר. משם הגיעו תמונות מקסימות של בן גוריון מחייך חיוך זוהר, וטלה רך וקטן בידיו, ועוד תמונות מחייו בכפר. תמונות שעשו רושם שליו וכפרי כל כך. לציבור יש זיכרון קצר, את הלא יודעת. ערפל משפט קסטנר נמוג, ולא נשאר זכר ממנו.

יואל פלגי הוא בן דודי, והיה לו קשר טוב עם בייניש מילר. בייניש היה חברו הקרוב של פרץ. יואל סיפר לי שבייניש היה אמור לצאת אתו ועם חנה סנש, אלא שברגע האחרון, בגלל איזו בעיה טכנית, הוחלט שבייניש יישאר ופרץ יצא במקומו.

שמעתי שהוא נשבר בעקבות הגילויים על האנשים אותם כל כך העריץ. אנשים שהתברר שהיו אדישים לגורלם של יהודים ושיחקו בציניות מזעזעת בחיי אחרים. הן גם הוא עלול היה להיות מעונה ע"י הנאצים, גם הוא עלול היה להיות משולח ברכבת לאושוויץ. כאב לו שהסכים שפרץ יצא במקומו. כששמע שפרץ נשרף שם באושוויץ, הוא לא יכול היה לסלוח לעצמו.

אלא שבמקום להודות בטעות, להודות שהמשגיח צדק, שאביו צדק, שמעתי שהוא בחר לרדת מהארץ.

- ירד? להיכן? - שאלה שבי.

- לא יודעת! אולי לאירופה או לארה"ב. מי יודע מה עלה בגורלו ואיפה הוא מתגלגל בעולם?

*  *  *

בערב סיפרה שבי לבעלה על משפט קסטנר. היא סיפרה לו שגברת לוי טוענת שהמנהיגות הציונית הפקירה לא רק את יהודי אירופה שהיו נתונים להשמדת הנאצים, אלא אפילו את השליחים שהיא עצמה שלחה. הייתה בטוחה שהוא יאמר שהיא סתם מגזימה, אבל אפרים אמר שהדברים אינם חדשים עבורו. את בייניש לא הזכירה. נושא זה עדיין לא עלה על שולחנם. אין טעם לפתוח פצעים ישנים שאולי כבר הספיקו להגליד, חשבה.

אפרים סיפר שסבא, שהיה קרוב מאוד לרב מנדלזון, הביא תמיד את דברי הרב שאילולי הציונות - השואה כלל לא הייתה מתרחשת! השואה, לדעתו, היא תוצאה של רעיונות הלאומיות החילונית והשאיפה לבטל את עם ישראל מבריתו עם הקב"ה. ומדינה יהודית? טוב יותר אם היא לא הייתה קמה במתכונתה הנוכחית.

- אבל איך אתה יכול לומר דבר כזה? - הזדעזעה שבי - לא עלה על דעתי שגם אתה חושב כך.

- למה? וכי מה את חושבת?

- אני? - עצרה כדי לחשוב - אני לא יודעת, אבל לחשוב שהציונים אשמים בשואה? לחשוב שאין מדינה יהודית? קשה לי לומר, אתה מבין, אני כבר גדלתי לתוך מציאות של מדינה יהודית.

- לזה את קוראת "מדינה יהודית"? - התפלא - הלא זו מדינה אנטי יהודית! מה בכלל יהודי במדינה הזו?

- הדגל, למשל, גם המנורה, והשפה - אמרה מהורהרת.

- הדגל? המנורה? - קרא בבוז - את סמל הדגל לקחו מהטלית. האם הם מתפללים, שהם צריכים את הסמל הזה? מנורה, את אומרת? הלא את יודעת שהמנורה רומזת לחכמת התורה. זהו הפך מטרתם! הלא כל מטרתם היא לשבור את הישיבות ולהרוס את החינוך התורני. פעם חשבו שהם מתנגדים לחרדים מפני שאינם הולכים לצבא, אבל הלא הדתיים הלאומיים כן הולכים לצבא, והם מהחיילים טובים ביותר שיש לצה"ל, ומדוע אף אותם הם מנסים לגמד? מדוע לא נותנים להם להגיע לתפקידים הבכירים ביותר? מדוע מאיימים לסגור את הישיבות שלהם אם לא יעשו כרצונם? הם קוראים לזה "לייבש". למנוע מהם תקציבים על מנת שמוסדות הלימוד שלהם יסגרו מעצמם. את מבינה מה זה אומר? זה אומר שמה שמפריע להם אינו אם אנחנו הולכים לצבא או לא, אלא אם אנחנו מאמינים בקב"ה או לא!

- אם זה כך, למה הקב"ה נתן להם בכלל כוח להקים את המדינה? לנצח במלחמות?

- לא הכל אני יכול להסביר לך, שבי. לא הכל אני מבין, אך יש בספרים הקדושים הסבר שדברים מיוחדים במינם הקב"ה מביא אותם בדרך עקומה, כביכול, על מנת להערים על השטן.

- אני לא מבינה.

- אנסה להסביר לך - התרכז אפרים ופניו הרצינו - דוד המלך נולד מסיפור יהודה ותמר ומרות המואבייה, שהם שניהם סיפורים שאין בהם כבוד לא ליהודה ולא לדוד. כל ימיו היה דוד צריך להתמודד עם אנשים שריננו על מוצאו. אפילו הולדתו לא הייתה חלקה. ונשאלת השאלה: מדוע צריך היה הקב"ה להביא את נשמת דוד המלך, שממנו ייצא גם מלך המשיח, באופן שיראה כעין חטא? הרי הקב"ה יכול היה לעשות שדוד המלך יולד באופן הכי מיוחס והכי מכובד שיש. לא נראה לך שזה היה מתאים יותר?

- נכון. אתה צודק. ובכן למה, באמת?

- חז"ל הסבירו לנו שלשטן יש תפקיד, והוא למנוע מנשמות מיוחדות כמו של דוד המלך לבוא לעולם. לכן הקב"ה מביא אותן באופן שנראה כאילו עקום, על מנת שהשטן לא יתנגד ויהיה רגוע, ויאמר שבנסיבות כאלו ודאי שלא תצמח הישועה. זה כמו שמישהו רוצה להבריח יהלומים. מה הוא עושה? הוא מלכלך אותם בבוץ, כדי שמי שלא מבין ביהלומים יחשוב שהן אבנים פשוטות ולא יעכב אותו במעבר הגבול.

- אבל מה זה שייך להצלחה שהייתה לחילוניים בהקמת המדינה?

- אה, זה פשוט מאוד! השטן בוודאי חושב שממדינה כזו, שפועלת לדכא את המהות היהודית של העם, לא יתכן שיבוא משיח. אבל מי יודע אילו נשמות גדולות יורדות דווקא עכשיו... מי יודע אם אין אלו נשמות יקרות ובעלות כוחות מיוחדים... נשמות שהשטן מקווה שתתקלקלנה ותחזורנה לשמיים גרועות יותר.

המהר"ל מסביר שהדבר דומה לצורת הבשלתו של הפרי. כשהפרי קטן, הקליפה מעורבת ודבקה בו. כשהפרי יבשיל, הקליפה תתקלף ממנו והוא יתגלה. תהליך בישול הפרי הוא הניסיון שאנחנו מתנסים בו, ותכלית הניסיון שנעמוד בו ונתחזק באמונה בו יתברך.

- אתה רוצה לומר לי שהמדינה היא ניסיון? - תמהה שבי.

- כך אמר הרב מנדלזון!

- אבל זה קשה - אמרה - אפילו אנחנו, החרדים, לא מרגישים שזה ניסיון, ואיך יבינו זאת החילוניים?

- אולי אנחנו, החרדים, צריכים להתעורר לזה קודם.

- החרדים??? במה עסוקים כולם, אתה יודע? - התריסה - בעסקי העולם הזה: ביגוד, ריהוט, פלאפונים וכדומה.

- אל תקטרגי! הנה הורידו את תקציבי הישיבות עד למינימום מגוחך, גם קצבאות הילדים קוצצו. מצבם של האברכים קשה ביותר ובכל זאת הישיבות מלאות. אנשים ממשיכים ללמוד תורה במסירות נפש! ממשיכים לשלוח את ילדיהם ללמוד תורה, משלמים על כך טבין ותקילין, אפילו אם זה בא על חשבון האוכל. זה הניסיון שלנו, והשם יעזור שנמשיך לעמוד בו בהצלחה.

- נראה לך שנצליח לעמוד בניסיון? - פקפקה - כמה אפשר להמשיך כך כשכוללים נסגרים ואברכים מוצאים את עצמם ללא מסגרת? אפילו אלו שמחפשים עבודה אינם מוצאים. גם נשים נשארות בבית מחוסר מקום עבודה. מה יהיה, אפרים?

- אנחנו צריכים להמשיך ולהשתדל. אין אנחנו קבלנים על תוצאות! אין אנחנו מבינים איך הקב"ה מוביל את מהלך העניינים. אנחנו צריכים להאמין שהכל לטובה ואנחנו צריכים לעשות ככל שידנו משגת. ההשתדלות - זוהי מסירות הנפש שלנו!

- איך יצא טוב מחורבן עולם התורה - שאלה בכאב - הרי זה ממש חורבן!

- אין לי מושג! אבל אני בטוח שחורבן עולם התורה לא יהיה! את ודאי זוכרת שנסגרה ישיבת וולוז'ין מפני שר' חיים לא הסכים להכנסת לימודי חול, כולם חשבו שזהו הרס עולם התורה. והנה דווקא מסגירת הישיבה התגלגל שנפתחו ישיבות בכל פולין ע"י אותם תלמידי ישיבת וולוז'ין שהתפזרו בכל פולין, ובדיוק מזה נבנה עולם התורה!

- ואם חלילה לא נעמוד בניסיון?

- אין דבר כזה!

- למה אתה חושב כך?

- הקב"ה כבר ידאג שנעמוד בניסיון.

- אתה רוצה לומר שעלולות להיות צרות כאלו שבגללן נחזור בתשובה?

- לא אני אומר את זה. גם הרמב"ם אומר שאין קבלה על זמן ביאת המשיח ולא על אופן ביאתו. ומכיוון שאף אחד לא יודע איך יבחר דורו של משיח, לכן אין לנו קבלה איך תתרחש הגאולה.

- אז מה אנחנו כן יכולים לעשות? - נחרדה שבי ונזכרה בילדיה ששיחקו קודם בשלווה בגינה. מי יודע אילו ניסיונות יאלצו הם לעבור. רצתה לרוץ ולראות אותם. ללטף אותם, כמו להגן עליהם מפני שואה מאיימת.

- את צודקת שגם בציבור שלנו רואים שאנשים נסחפים אחרי הרוחות הרעות הנושבות ברחוב. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחנך את הילדים שלנו וללמד אותם להתמודד עם האתגרים. אין דרך אחרת!

- ומה עם השאר? איך זה ישפיע על כולם?

- אינני יודע, אך אני בטוח שזה משפיע! כל פעולה רוחנית משפיעה על כל הדור! כך אמר הרב מנדלזון. אפילו נקודה קטנה של קדושה יכולה להשפיע, כך אמר גם החזו"א. ומלבד זאת, למה את חושבת שאנחנו היחידים? אני בטוח שכמוני יש עוד הרבה אברכים בארץ וגם בעולם.

- אני יודעת? אולי לא רואים אותם! מה אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות?

- אנחנו צריכים להתעלות!

- אתה חושב שהחרדים זוכרים לעשות את כל מה שאמרת?

- טוב, תמיד יש רדודים! בכל קבוצה אנושית יש לך אנשים קטנים שמצומצמים בהווי שלהם ל"כאן ועכשיו".

- כל החיים הם כאן ועכשיו, אפרים!

- את צודקת, השאלה היא למה מחובר ה"כאן ועכשיו". האם מחובר לעבר? לעתיד? לתענוגות? לתכלית? האם מחובר לשרשרת הדורות או מתנתק ממנה? בכל רגע ורגע שחיים, עלינו לחשוב "מה הקב"ה רוצה ממני עכשיו". מה שהתכוונתי כשאמרתי "האנשים הקטנים", זה שיש אנשים שחיים בלי התבוננות במשמעות החיים ובתפקיד שהם צריכים לעשות. נראה לי שהם מצמצמים את עצמם רק להנאות או למניעה מצרות וייסורים.

- לפעמים נדמה לי שיש רק אנשים כאלו - אמרה כאילו לעצמה.

קמה להדיח את כלי ארוחת הערב ולבדוק אם התבשיל שהכינה למחר כבר מוכן.

חשבה על חמותה, אך לא אמרה דבר. בשביל מה להכאיב? הרי הוא לא אחראי להתנהגותה של אמו, והוא סובל מזה אולי אף יותר ממנה. ואולי אין התנהגותה קשורה כלל לחשש של מה שיגידו עליהם? הלא אין היא חשודה על רדידות! הן היא אף פעם לא הייתה טיפוס ראוותני. אבל הם נשואים כבר, ברוך השם, כעשר שנים. מדוע היא עדיין מנדה אותה? הדבר נשגב מבינתה.