לא נעים לעקוף אנשים, אבל למדנו להתמודד גם עם ה"מתנות" הקטנות האלה

צריכים לחתום בבנק...
מה עושים? 
משפחה רגילה
הילדים הולכים לחברים
עד שההורים חוזרים...

משפחה לילד מיוחד
מסתבכים...
מחפשים חברים עם בית מונגש
חברים שמוכנים לשמור עליו,
שמכירים אותו...
לרוב,
לא מוצאים.

מה עושים?
לוקחים איתם את הילד המיוחד.
וכך עשינו.

הגענו לבנק,
בנק עם מעלית, מונגש
שמחים על ההתחשבות במוגבלים. 
רואים מלא אנשים
מתבאסים שנצטרך לחכות מלא זמן
ובטח איתני עוד מעט יוציא קולות של רעב,
הטיטול יתמלא ואין מקום להחליף לו.
מתיישבים
ומחכים לתור שלנו...
לבנתיים צוחקים עם איתן מיכאל
נהנים מהחיוכים שלו
והוא?
מאושר.
זמן איכות עם אבא ואמא.

5 דקות עברו
העמדה שישבנו מולה התפנתה,
מחכים שייכנס לשם האדם שתורו הגיע.
הבנקאי שבעמדה מסתכל עלינו
אומר לנו:
"בואו, כנסו" .
אמרנו לו שזה לא תורנו.
"כנסו, בגלל הילד".
הרגשנו לא נעים
קצת התפדחנו
אבל באמת זה מאוד הקל עלינו.
והאנשים שחיכו בתור,
קיבלו זאת בהבנה ובשקט.

לא נעים לעקוף כל כך הרבה אנשים
אבל עם השנים למדנו
להתמודד גם עם ה"מתנות" הקטנות האלה.

ואיתני?
נראה לי שהשתעמם
מרוב טפסים ודיבורים
וזמן שהתארך
ופקידה אחרת שטיפלה בנו... 
אבל
החיוך...
אוי החיוך המתוק הזה
שווה כל טיפת כאב.

לפני שיצאנו
ניגשתי שוב לבנקאי
והודתי לו על היחס
אלינו.
זה לא מובן מאליו.

אז תודה לך
שהיית רגיש למצבנו
ובנעימות
הבהרת לנו
שיש הרבה אנשים טובים
ורגישים.

הלוואי וילמדו ממך
איך להיות סבלני לשני
לכבד
להבין את המצב של מי שמולך, 
להיות רגיש אליו. 
כך העולם
יהיה
טוב
יותר.

לילה טוב,
ריעות לוי
רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.