חברה שלי, אני מבינה אותך כל כך. זו תקופה שתעבור

לחברה שלי.

אנחנו לומדות יחד כבר כמעט שלוש שנים, באותה הכיתה. אני לא ממש מכירה אותך, ואת לא אותי, אנחנו יותר חברות של "שלום" ו"מה נשמע". אף פעם לא דיברנו שיחות ארוכות מדי.

תמיד היית עם החברות שלך ואני עם שלי, היית צוחקת, מדברת, משוחחת, חיה...

אף פעם לא היה בינינו קשר מיוחד.

בזמן האחרון את השתנית. אני יושבת מאחוריך, ואני לא יכולה שלא לשים לב.

את יושבת לבד, מתבודדת. שקטה, שותקת. עונה ב"כן" ו"לא".

המבט בעיניים שלך מיואש, בתוך האישונים שלך אני רואה בור שחור וריק.

את מבולבלת, את מלאת מחשבות, לא טוב לך.

כבר הרבה זמן אני מסתכלת עליך, מנסה לראות שאת בסדר. ניסיתי לדבר אתך, לא שיתפת פעולה. אולי רצית ולא הצלחת, נחסמת. ראיתי עליך שאת רוצה לספר, לשתף, אבל משהו לא נתן לך.

התיישבתי לידך ושאלתי אותך אם את בסדר, אם את מרגישה טוב. אמרת לי שלא. שאלתי אותך אם זה בגוף או בנפש. אמרת שגם וגם.

וכל כך הבנתי אותך. וכל כך רציתי לדבר אתך, זה טוב לפרוק... אבל לא רצית. מלמלת משהו על החיים ואני ניסיתי לחבר משפטים, ניסיתי להבין.

רציתי להגיד לך שקודם כל - כל תקופה עוברת בחיים. יש תקופות של שבר ומשבר, של נפילה. ויש תקופות של אושר ושמחה, של עלייה.

ושתדעי שלכל אחד יש רגעים של חושך, של הסתר.

הבטתי בך וראיתי את עצמי של לפני שנה. איך הייתי מבולבלת, מלאת מחשבות מבלבלות, מייאשות. איך התפוצצתי מרוב מחשבות לא מוגדרות, איך הרגשתי בודדה אף על פי שהייתי מוקפת אנשים.

אנחנו בגיל ההתבגרות, זה גיל מבלבל. גיל שמחפש את עצמנו האמתי. לכולנו קשה.

אני רואה אותך טובעת בתוך עצמך. אולי טובעת במחשבות.

שתדעי שזה קורה לכולן. אולי בתקופות שונות, אולי בהרגשות אחרות. אבל קורה. את לא לבד.

שתדעי שאם את רוצה לדבר, לשפוך, אני כאן. אף על פי שאנחנו לא ממש בקשר.

חברות שלך, אלו שהיו אתך תמיד - לא שמות לב.

אני, בצד השני של הכיתה, לא קשורה אליך כביכול - זיהיתי. חוויתי את זה בצורה זו או אחרת.

רוצה לדבר אתך, להסביר, לומר, להבהיר. את נראית מבולבלת, זקוקה לעזרה.

רואה אותך קומלת בשקט, ונצבטת.

כי גם אני הייתי שם. וראיתי. וידעתי. והרגשתי. ובכיתי. ולא הבנתי. והתבלבלתי.

וברוך השם, עברתי.

ואני מגיעה לכיתה כל יום ורואה אותך, ובא לי לבכות.

לאן נעלם החיוך שלך? לאן אבד הצחוק שלך?

זה יעבור, אני יודעת, בטוחה. זו תקופה קשה שעוברת.

אבל אפשר לעבור אותה בקלות, בשמחה, באמונה, בשיתוף. ביחד!

תשתפי! תספרי! אל תישארי לבד! כולנו באותה סירה!

אוהבת ומתפללת עליך - חברה שלך מהכיתה, שאולי לא ממש חברה טובה שלך, אבל קלטה אותך, ובהחלט רוצה שיהיה לך טוב ושתהיי מאושרת.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.