סיון רהב מאיר: הקהילה האמיתית של בייג'ין

הבת שלנו חזרה ביום שישי שעבר מהגן עם כתר לראשה, ועליו כתוב "נעשה ונשמע". היא למדה שכך בני ישראל הכריזו בהתלהבות, במעמד הר סיני: קודם כל אנחנו מוכנים לעשות, לקיים את מה ששמענו פה, וכמובן שבהמשך גם נשמע, נבין ונלמד.
שתי המילים האלה נחשבות לסימן זיהוי יהודי עד היום. מה החשיבות הגדולה בהן? למה מסופר שבני ישראל עלו כאן על סוד גדול? הנה הסבר אחד של חז"ל: "כל שמעשיו מרובים מחוכמתו – חוכמתו מתקיימת. וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו – אין חוכמתו מתקיימת, שנאמר: נעשה ונשמע".
כלומר, הסדר של המילים אינו מקרי. היהדות מזוהה כבר אלפי שנים עם אנשים שקודם כל עושים את מה שצריך, מקיימים, תכלס, ואחר כך כמובן גם לומדים, חוקרים ומתפלספים. חשוב להבין ולהתעמק, אבל צריך לדאוג שהמעשים יהיו מרובים מהחוכמה. מה שאתה עושה חשוב יותר מכמה אתה יודע.

כולנו קהילה

"רובכן בטח לא רוצות שאני אשב בשולחן שלכן", אמרה בחיוך שליחת חב"ד לסין, דיני פרוינדליך, בתחילת הנאום שלה בכנס השנתי של שליחות חב"ד. כ-3,000 שליחות מכל רחבי העולם מתכנסות בימים אלה בניו יורק. דיני – שיצאה לאחרונה מסין עם ילדיה, כשבעלה נשאר שם – נשאה מולן הלילה את הנאום המרכזי: "כבר 19 שנים אנחנו שליחים בבייג'ין, ותמיד חשבנו שאין לנו קהילה. לפעמים אוכלים אצלנו בסעודת שבת יותר מ-3,00 איש, אבל רובם לא יהיו איתנו בשבת הבאה. הרבה תיירים, סטודנטים, אנשי עסקים, מאבטחי אל-על. ציבור שמתחלף. אבל המטרה שלנו, שאותה למדנו מהרבי מלובביץ', היא לגרום לכל אחד להרגיש בבית, אפילו לזמן הקצר שהוא אצלנו. הרבי היה מצטט את הבעל שם טוב: 'נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים-שמונים שנה, כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת, בגשמיות ובפרט ברוחניות'. צריך תמיד לצאת מאזור הנוחות שלנו כדי לעזור לאחרים.

"לאחרונה התגלה בסין, לצערנו, וירוס הקורונה. בתוך המשבר הגדול והדאגה הרבה, גיליתי דבר מדהים. יערה, שהתארחה אצלנו לפני 10 שנים, צלצלה וסיפרה שהתחילה להדליק נרות שבת ולהתפלל לשלומנו. דרור הודיע לפתע שהוא ייתן עוד יותר צדקה השבוע, ויקדיש זאת לנו. משפחה שהגיעה לסין לטיפול רפואי לפני 15 שנים, יצרה פתאום קשר מחדש. אני נדהמת מכמויות האהבה שנשלחות אלינו, מהאנשים הכי לא צפויים. בימים אלה אני אומרת לעצמי: אז כן יצרנו קהילה. קהילה לא שגרתית, שאינה פיזית בבייג'ין, אבל כשעושים חסד, כשנוגעים בזולת – זה משפיע לנצח, אי אפשר לדעת עד כמה, והנשמות נקשרות לתמיד".

שני שיעורים ברגישות

האנשים הכי גדולים שמים לב לדברים הכי קטנים. בשבת הקרובה ימלאו שלוש שנים לפטירת הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל, רבה של רמת השרון. הנה רק שני סיפורים, מתוך הספר שלנו "סולם יעקב", על היכולת שלו לרדת לפרטים. במובן מסוים זה גם מה שפרשת משפטים מלמדת אותנו – לקחת את האידיאלים הגדולים מהר סיני וליישם אותם בחיים עצמם. 

•    מספר הרב יצחק זמל: "בתקופת האשפוז, הרב שהה במנוחה בדירה בנתניה. בכל ליל שבת הגיעה קבוצת חסידי צאנז מהעיר לשיר איתו זמירות שבת, בהרבה התרגשות ושמחה. אבל בדירה הסמוכה התגוררה אישה עיוורת. הרב פנה אלי וטען שאולי כיוון שאינה רואה, חוש השמיעה שלה מפותח במיוחד, והיא שומעת את זמירות השבת באופן חזק שמפריע לה, וצריך לבדוק זאת. הוא אפילו ציין שהיא מעדות המזרח, ואולי לא אוהבת את השירים החסידיים. המחשבה התמידית שלו על האחר הדהימה אותי בכל פעם מחדש".

•    מספר הפרסומאי קיווי הס: "אמא צעירה נפטרה, והתבקשתי לנסח מודעה לאיסוף תרומות למען היתומים. כתבתי משהו עצוב ומרגש מאוד וביקשתי שהרב יחתום על הקריאה, אבל הוא לא היה מרוצה. אני מבין שאתה רוצה שאנשים יתרמו, הסביר לי, אבל אני חושב על היתומים. יום אחד הם יגדלו ויקראו את זה. אי אפשר לכתוב עליהם ככה: 'אין להם מנחם', 'הבית נשאר בלי משענת'. תכתוב בנוסח פחות מפוצץ, זו המילה שהוא השתמש בה. לדעתי זה היה הדבר האחרון שעליו חתם, בגיל 93. עד סוף ימיו לימד אותנו שכל אדם הוא עולם מלא, שכל מכתב הוא חשוב, שאין קץ למידת האמת ולרגישות".

לזכרו.

המלחמה האמיתית

מהי המלחמה הקשה ביותר? המלחמה על בניית האישיות שלנו. כך טען רבי ישראל סלנטר, שנפטר היום לפני 137 שנים. הוא הקים תנועה חינוכית בעולם היהודי, תנועת המוסר, שמטרתה – תיקון המידות של האדם. הנה רק כמה משפטים קצרים ונוקבים מתוך המורשת העצומה שלו:

• "קל יותר ללמוד את כל הש"ס כולו – מאשר לתקן מידה אחת".

• "המצוקות והצרכים החומריים של הזולת – הם-הם הדאגה הרוחנית שלי".

• "הרוצה להתרומם על הזולת אין לו לכרות בור לחברו, אלא להקים ולבנות הר לעצמו".

• "לא כל מה שחושבים צריך לומר, לא כל מה שאומרים צריך לכתוב, לא כל מה שכותבים צריך להדפיס".

• "טבע הוא באדם – ככל שהוא מיטיב עם חברו, כך הוא נעשה אוהבו בלב שלם".

לזכרו.