אבא, כל מה שיש לי יכול להיעלם בשנייה, כאילו לא היה מעולם

אבא, חשבתי הרבה מה לעשות, והחלטתי לכתוב לך פשוט הכל.
 

אני לא יודעת איך להשתפר ולהתעלות מחדש. אני פוחדת כל כך להתרחק ממך, אבא.

לא רק בגלל השכר והעונש שבעולם הבא, אלא - ובעיקר - כי אני באמת אוהבת אותך.

אני מרגישה לפעמים שכאילו הכל סוגר עלי, ואני לא יכולה להמשיך לנשום, ורק אתה שמחייה אותי כל שנייה ושנייה.

סליחה בשלב בו אני נמצאת לא תעזור לי מאומה. אבל אני אנסה בכל זאת לומר סליחה.

סליחה על כל העצב, הכאב והאכזבה שאני גורמת לך במעשים שלי.

סליחה שאני לא מתפללת מספיק ועושה את רצונך כראוי וכיאה לבת של מלך.

סליחה על כל הפעמים שלא ידעתי להגיד לך תודה, ורק התלוננתי והתרעמתי כמה חיי הם רעים וחשוכים.

סליחה על כל הפעמים שפחדתי ולא האמנתי בך שאתה היחיד בעולם כולו שיושיע אותי.

סליחה על האכזבה הגדולה שפספסתי ברכות ומצוות רק כדי ליהנות מהבלי העולם הזה.

סליחה שבראת אותי כדי להיטיב עם כולם, ואני רק קלקלתי.

סליחה על כל התלונות על המשפחה, על החברות, על השידוך שעדיין לא הגיע ועל החיים ה"גרועים" שיש לי.

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מפחדת כל כך לעזוב אותך וליפול לתהום.

זה פחד עמוק כל כך, וכאב שאי אפשר לתאר במילים.

רק אתה, אבא, יודע כל התעלומות והנסתרות בנבכי הנפש, יכול לדעת מה אני חווה ועוברת בכל רגע ורגע תמיד.

אבא, אני יודעת שאין עוד מלבדך, ושאתה היחיד בעולם, והכל נעשה אך ורק בהשגחתך.

אני לא צריכה שתראה לי הוכחות שאתה קיים, אבא, אני רואה את הניסים וההשגחה הפרטית שלך עלי בכל רגע ורגע. ועדיין, העולם בחוץ מפתה מאוד. אני מרגישה כאילו אני חיה חיים כפולים, בין חיי הבלי העולם הזה, לגן העדן הרוחני בשמירה על התורה והמצוות.

אבא, קשה לי כל כך להפריד בין שני העולמות הללו. אני כבר לא מצליחה להתלהב מהמצוות שאני עושה, וזה הכי כואב לי שככה אני מרגישה.

אבא, איך אני יכולה לומר לך תודה על כל החיים הנפלאים שנתת לי, אף על פי שרוב רובם נראו בעיני כשחורים?

אפילו התודה הקטנה ביותר לא תוכל להשתוות לכל הדברים שעשית בשבילי.

תמכת בי והחזקת אותי ברגעים הכי קשים בחיי. גם בתוך ה"גיהנום" שחוויתי - היית שם והגנת עלי, שמרת עלי והבאת לי שליחים טובים שיעזרו לי וייתמכו בי.

את התודה הכי גדולה, אבא, אני חייבת לך על כך שזיכית אותי לחזור בתשובה. השבת הראשונה אותה שמרתי, אף על פי שלא ידעתי כלום כמעט והיו המון ניסיונות, זו הייתה השבת המאושרת בחיי.

בחיים לא הרגשתי מאושרת כמו בפעמים שזכיתי לקיים את מצוותיך בהתלהבות ובהתרוממות יתרה.

עכשיו, אחרי כמעט 7 שנים בתשובה, ההתלהבות כבר התפוגגה, וחזרתי שוב לסורי, במחשבה שאני בת למשפחה חילונית, ואפשר להקל בהמון דברים, בין אם בכשרות ובין אם בצפייה בטלוויזיה ובשירים שלא ראוי לבת ישראל לשמוע ולצפות בהם.

אבא, אין לי הזכות לבקש ממך עזרה אחרי שהושטת לי יד כל כך הרבה פעמים, ובמקום לקום - רק נפלתי עוד ועוד.

אני יודעת שלא מגיע לי כלום, וכל מה שיש לי יכול להיעלם בשנייה, כאילו לא היה מעולם.

הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא להתפלל אליך, שתזכה אותי לשוב בחזרה בתשובה, שהפעם תהיה שלמה ואמיתית.

תזכה אותי להקים בית כשר ונאמן בארץ הקודש, ולזכות להיות טהורה וקדושה לבעלי.

תזכה אותי להמשיך לשמור על הצניעות שלי, לשמור את השבת כהלכתה.

ואחד הדברים החשובים ביותר, תזכה אותי לשמור את לשוני מרע, שאף פעם, ולו לא רגע אחד, לא אדבר על אף אדם מישראל לא רכילות ולא דברי גנאי.

אהלל רק אותך, אבא, כי בזכותך אני קיימת, ואין לי חיים בלעדי השגחתך עלי בכל שנייה.

תזכה אותי, אבא, לחזור ולהתפלל שוב בהתלהבות ובשמחה, מתוך אהבה אליך וכיסופים לחזור לדרכיך.

אבא, אני מקווה שאתה יודע שאני אוהבת אותך, וכל כך משתוקקת לעשות רצונך כרצונך.

אוהבת אותך הכי בעולם,

הבת שלך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.