לא תאמיני למה הילדה המתבגרת לא רצתה להתאפר!

"אני לא יורד למכולת עם נעלי בית", הכריז יוסי בן ה-7 ורץ לנעול נעליים.

"לפחות 5-8 פעמים היא עומדת מול המראה כל יום, ואין סיכוי לצאת מהבית בלי להציץ במראה"...

"אני אחליף בגדים, אני לא יוצאת עם תלבושת לשום מקום", מכריזה חני בת ה-13.

למה חשוב להם כל כך איך הם נראים?

למה זה מעסיק אותם?

השבוע פגשתי בחברה ישנה - יש בינינו חברות טובה מאד, ושמחנו להיפגש. היא שמעה שאני מנחת הורים וקפצה על ההזדמנות, ולמה לא לעזור לחברה טובה? אם אפשר, בשמחה...

אני כבר מכירה את זה שהורים חושבים שוודאי זו תשובה של כמה מילים, טיפ מעשי, ענייני - והבעיה כמעט תיפתר. לפעמים זה הולך, ולפעמים לא...

היא שואלת אותי,

תגידי, יוכי, מה אני יכולה לעשות? הבת הבכורה שלי, בת 18, פשוטה מאד מאד. לא מוכנה להתאפר, לא משקיעה מאד בלבוש, יכולה ללבוש חצאית פשוטה וסתם סוודר פשוט, שיער אסוף וככה לצאת מהבית".

"כן, מה את שואלת?", אני אומרת לה (באמת לא הבנתי את השאלה...).

"אני רוצה שהיא תתאפר, וקצת יותר תשקיע בעצמה".

"למה?", אני שואלת אותה, יש לה קושי עם זה? יש משהו שמפריע לה בזה?".

"לא, זו הבעיה, שלא מפריע לה".

"אז מה הבעיה?", אני שואלת, "שלא תתאפר!".

"לאבא שלה זה מפריע", היא אומרת לי, "וגם לי קצת".

ואז נכנסנו לשיחה עמוקה קצת יותר. היא חשבה אולי שאתן לה תרופת פלא, שבתה תתחיל להתאפר, אבל כפי ששיערתי, זה היה ארוך מכפי שהיא חשבה...

והמשכנו בשיחה.

"מדוע מפריע לבעלך אם היא מתאפרת או לא? היא נראית לא טוב או משהו?".

"לא, לא! היא בחורה יפהפייה, גבוהה, אצילית. פשוט בעלי אוהב יופי, חשוב לו מאד מראה חיצוני. בדיוק בשבוע שעבר היה לנו אירוע משפחתי, ולבעלי היה חשוב כ"כ הלבוש של כולם, שאני אראה מאד מאד טוב, אז גם זה חשוב לו".

"אוקיי, אני מבינה", הנהנתי בראשי, והשיחה בנינו המשיכה כמעט שעה, שבה, כפי שאולי ניחשתם, דיברנו עליה ועל בעלה, ולא על הבת המתבגרת שלה.

כמה נקודות חשובות על השיחה הזו ומה שלמדתי ממנה.

* פעמים רבות  אנו, ההורים, לא מודעים לקשיים שיש לנו עם עצמנו, ואנו נוטים שלא במודע בכלל להעביר את הבעיה לילדינו יקירינו, ואף בטוחים שכיוון הטיפול הוא הילד, ולא הם...

כשחיה הציגה בפני את השאלה על בתה המתבגרת, היא הייתה בטוחה שבכך שבתה פשוטה ולא אוהבת מידי חיצוניות, וזו בעיה. היא כלל לא חשבה שהתעסקות שלה ושל בעלה עם חיצוניות היא הבעיה...

* ילדים הם אמתיים! המנגנון הפנימי שלהם משדר אמת ורק אמת, וכשיש מסביבם דברים לא אמתיים והם רק מריחים את זה, הם סולדים / בורחים / לא מתחברים.

לכן גם יהיה קשה מאד, עד כדי חוסר השפעה בכלל, להשפיע עליהם באותו עניין, כיוון שהילד לא משלים עם דבר שאינו אמת. בתוך תוכה, הבת המתבגרת רואה וסופגת את ההשפעות שיש להוריה מהסביבה וממה יגידו, וכמה צריכים לחשבן ולהיות בהצגה, להיות מישהו אחר שאני לא...

והיא, בחורה אמתית, לא נמשכת לזה, אפילו מתרחקת...

במקרים דומים יכול להיות מצב הפוך לחלוטין, שבו הילד מושפע כ"כ מהתנהגות הוריו, שגם הוא מתחיל להיות מישהו אחר ולא מי שהוא, נכנע להשפעות חברתיות / התעסקות יתרה במראה חיצוני / חוסר התחשבות ברצונות של עצמו ויותר התחשבות ברצונות הזולת, ועוד.

* כאשר אנחנו מבקשים מילד "תהיה מי שאתה לא רוצה להיות, תהיה משהו אחר ממה שהפנימיות שלך מושכת אותך" - אנחנו משדרים לו ש"איך שאתה - אתה לא טוב, אני רוצה שתהיה מישהו אחר, טוב יותר ממה שאתה", והדימוי העצמי שלו יכול בהחלט להינזק ולצנוח.

כאשר אנו, ההורים, מעודדים את הילדים שלנו על מי שהם, על האמת שלהם, על המראה שלהם, על התכונות הטובות שלהם - אנחנו מעבירים מסר - אתה טוב כפי שאתה! ממילא, הילד לומד לאהוב את עצמו ואת התכונות שלו, ובמקום להיות עסוק ב"כמה אני לא בסדר", הוא עסוק באהבה עצמית ובהתקדמות ושיפור.

אז בואו נעזור לילדים שלנו לאהוב את עצמם איך שהם. לא צריך לחפש דרכים וטיפולים להרים להם את הדימוי העצמי, רק פשוט לאהוב אותם כפי שהם, ולשמוח בזה. והכי חשוב, לראות איפה אני בנקודה הזו? כמה אני מושפעת ממה יגידו עלי? מה אני חושבת שהסביבה מצפה ממני? היכן אני פשוט - אני, גאה במה שאני, בתכונות שד' נתן לי, בחן ובמתנות שד' חנן אותי? עד כמה אני עסוקה ב"אני" האמתי ולא ב"אני" החברתי? את כל זה נוכל להעביר בשדר לילדים. הרי אמרנו שילדים אמיתיים ירגישו, נכון?!

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית מנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.  Yd0548414745@imahut.org.il